בננות - בלוגים / / אני מחבבת את מיכה
טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

אני מחבבת את מיכה

רציתי לספר לכם שאני מחבבת את מיכה (מיכה- תרגיש חופשי להסמיק בהנאה).
אני מחבבת את מיכה כי הוא אכפתי ומוסרי וכותב על דברים שבעיני הם נורא חשובים.
אני מחבבת את מיכה כי כל תגובה שלו למישהו הוא מתחיל במילה "הי" וזה נורא חמוד בעיני.
אני מחבבת את מיכה כי בפעם היחידה שנפגשנו הוא חייך אלי חיוך גדול ומקסים והיה לבבי וחברותי בצורה שלא מוצאים כל יום.
אני מחבבת את מיכה כי הוא  מגיב תמיד תגובות שגורמות להרגיש שהוא באמת קרא, שבאמת אכפת לו.
אני מחבבת את מיכה כי יש בו משהו קצת כמו של ילד. וזה יפה. מין תמימות כזו. וחן.

אז מיכה, אני מחבבת אותך.
ובשבוע הבא, על פי מייל שקיבלתי מאלמוג בהר, אני מוזמנת אליך הביתה. 
איזה כיף.

48 תגובות

  1. נו, זה באמת נחמד לקרוא. בטח יותר מזריקות בוץ למיניהן.
    ואולי תזמיני גם את אלמוג בהר לבלוגייה? אני מאוד אוהב את הכתיבה שלו.

    • מיהו אלמוג בהר? הבו לי את מיילו. אשלח לו הזמנה.

      • יפה מאד.
        עורכת ואפילו לא יודעת מי זה אלמוג בהר. קצת מביך, לא?

        • מותק, את רוצה שאני אכיר את כל הכותבים בעולם? לא קצת מוגזם?

          • אלמוג בהר הוא משורר מצוין. אשלח לך את המייל שלו.

          • (כלומר, אם הוא יסכים..)

          • עכשיו גיגלתי קצת. ראיתי שהוא עומד להוציא ספר ראשון. שלחי לי את מיילו בבקשה. מאוד נשמח אם יצטרף.

          • אלמוג בהר הוא לא סתם כותב. הוא המשורר הכי טוב מבין פרחי השירה שבצבצו בשנים האחרונות, גם זכה באחת התחרויות של הארץ בסיפור מקורי להפליא, גם כותב מדי פעם טורי ביקורת בהארץ, פרסם אם אני לא טועה בכתבי עת – וגם שומר בכתיבתו על אוריינטציה מזרחית מובהקת – כלומר אין סיבה לא להכיר אותו, למי שמצוי בתחום. העובדה שמישהי כמוך לא שמעה עליו – מעידה על מצבה העגום של השירה בארץ, יותר מהכל. אבל הנה, הכרת. כבר הרווחת.

          • אני מסכימה איתך שאלמוג בהר הוא מבין המשוררים הטובים ביותר בתוך ים המשוררים הצעירים שגואה לאחרונה.

          • מירי, את כאן בתפקיד פרקליטתו של השטן? בשביל זה פרשת מאצלנו?

          • כן. יש לך התנגדות? כי אם כן, זה יהיה אפילו יותר מעניין.

          • להפך. חבל לי שפרשת מירי. את יודעת את זה. יכולת לתת אופוזיציה גם בתוך הבלוגיה.

          • זה לא אותו דבר. האמת היא שקראתי בשקט, כולל את ההשמצות הפרועות של "פגועות מירי" כביכול שפוזרו פה ושם, אבל מה שמיכה כתב אתמול על הסיפור של שהם סמיט חימם אותי להגיב. אני חושבת שרמת הדיונים באזור התגובות של הבלוגים בבננות נמוכה שלא לומר ילדותית, וחבל. צריך לצאת מנקודת הנחה שכולם מפרגנים לכולם, ברור. אבל כמה אפשר ללעוס את הפרגון המתקתק הזה, רבאק.

          • ויש לכם באג קטן בתכנות של הדף –
            למטה כתוב "כל הזכויות שלורות", במקום הנוסח היאה.
            [האמת היא שכל הזכויות שלורות יותר מגניב]

          • נכון, ראיתי, אנחנו עדיין מקרטעים. אז מה, זה כל הכיף. כשהכול יהיה משומן וירוץ על גלגלים, נראה לי שאני אשתעמם ואלך להקים מקום חדש. גם מרשימות השתעממתי בסוף.

          • מירי פליישר

            יעלי
            אלמוג בהר טוען שהוא הבן של אמירה הס.
            לא זוכרת את ההתכתבות שלה איתו ברשימות שביקשה להשתחרר ?ולא מפני שאיננה מעריכה אותו

          • מה זאת אומרת טוען, מירי? בן של ממש או בן רוחני? ולא זוכרת בפוסטים שלה ברשימות את שמו. ואולי אני פשוט סנילית. זה הכי מתקבל על הדעת. כדי לכתוב עכשיו את הרשימה על שופרא, חחחח, נאלצתי לפשפש קשות בזכרוני כדי להיזכר בשמות של אנשים שהיו חבריי!!!!, וכן לגגל!!! לא יאומן המוח הנרקב.

          • זה ממש לא נורא שאת לא שמעת על אלמוג בהר. הוא אמנם כותב מוכשר (יצא לי ללמד אותו בכיתת השירה של הליקון) והסיפור הזוכה שלו בתחרות של "הארץ" אכן מצוין, אבל באמת אי אפשר לצפות שתכירי כל כותב-על-סף-ספר ראשון בארץ.
            ומבחינת הייחוס המשפחתי -נדמה שעניין ה"בן" הוא מטאפורי, אבל כדאי לשאול מישהו שיודע יותר ממני.

  2. הי אליענה היקרה
    עכשיו אני באמת מסמיק.
    אם הייתי חתול הייתי מגרגר.
    ואני יודע שחלק מהסרקסטים כאן יצקצקו, אבל אני אומר שאני מחבב אותך גם כן ומאותן סיבות ומאד שמח שתבואי אלינו בשבוע הבא.
    להתראות

  3. לי עברון-ועקנין

    אני מחבבת אותך כי את נהנית לחבב את מיכה מסיבות שאני מזדהה אתן, וכי את נהנית להצהיר על זה פה (וזה מזכיר לי אותי). חוץ מזה אני מחבבת אותך כי הכתיבה שלך מרגשת אותי ואני מאוד מזדהה עם התכנים שעולים אצלך.
    ואני מחבבת גם את מיכה, את פירטת את זה יותר יפה אבל אני בקצרה אמרתי לעצמי שהוא "איש טוב".

  4. נחמד. ואני כבר מקנא במיכה.

    • אל תקנא…יש בי מספיק חבבת לכ ו ל ם

      • אתם אמיתיים?

        • אנחנו לא נשמעים אמיתיים?

          • שום דבר אנושי לא זר לי [נאנחת]

          • אל תאנחי יתר על המידה מירי יקרה שלא יהיו לך קמטים. בכל מקרה עוד יש חיבה בעולם, בואי וקחי את מנת חלקך 🙂

          • נתחלק: את תהיי אחראית על החיבובים ואני על ההתרשעויות. הכל בשם האיזון הקדוש, ביחד ניצור שלמות אחת הרמונית כבירה.

          • אבל מה יקרה אם פתאום יתחשק לך לפזר איזה חיבוב? או שאני ארצה נורא להתרשע לרגע?
            ההרמוניה תופר וזה יהיה נורא.
            נצטרך לדבר על זה, לראות איך אנחנו מחלקות בינינו את הנטל.

          • א. כבר פזרתי היום חיבובים (לאלמוג בהר, לאורי אלחייני. כשמגיע מגיע)
            ב. אם תרצי להתרשע – מדע בדיוני! את לא מסוגלת. אבל חודש חודשיים במחיצתי ותתחילי לצמח ניבים. ניבי חלב, אבל ניבים.

          • אני אמור רק לקרוא את כל הענין הזה שנכתב בבלוג הנושא את שמי כמושא ישיר ולהסמיק, אבל אני חייב לפרוץ לרחבה רגע ולשאול: מירי, את מרשעת? לא שמתי לב. ותשתדלי גם לא להיות.

          • אני מרשעת, כן. כל אתר בלוגים צריך מרשעת, מרשעת לבלוגיה זה כמו מרפסת לבית. רייטינג, רייטינג, רייטינג. כולם פה טובים מדי. ליעל יש פוטנציאל ביצ"יות לא מבוטל, אבל היא המנהלת ולא יכולה להתרשע. אז אין ברירה – אני.

          • מה, מתי הייתי ביצ"ית? מוואה? ברשימות הייתי מלכת המתוקים, בחיי. אף פעם לא הגבתי מגעיל לאנשים בבלוגם. ואצלי בבלוג זה היה משהו אחר לגמרי. אצלי התרשעתי כשהתרשעו אליי….

            יאללה, תהיי המרפסת. בכבוד!

            וווי, בטח מיכה מתעצבן שפוסט לכבודו הפך לזירת קרבות בוץ זעירה של כמה קצק"ס.

          • מירי פליישר

            מיכה יקירי לא רוצה לאבד את חיבתך שהרי גם אני מחבבבבבת אותך. מדובר במירי שחם.

          • אל תדאגי. אף אחד לרגע לא חשב שזו את.

          • הי מירי פליישר
            האמת כמעט התבלבלתי ולא הבנתי מאיפה הגיעה לך הרשעות. לא הולמת אותך כלל. ועכשיו נרגעתי הבנתי מי הרשעה והגאה ברשעותה ומי האמא המכילה, שיודעת לחבק ולשמוע ולהבין. שיודעת למצוא אור.
            תאמיני לי במקרה שלך הייתי חותם בשם מלא תמיד…
            ואת, מירי שחם. למה להתנאות ברשע? הרי הוא הוגדר מראשיתו, כחלק הפגום, הפגוע, הצרוב. לא הזמן להשילו? להתנקות? להיטהר? זה לא שאני מלאך, אבל למה להתגאות ברוע? כשאני חוטא, אני מבקש מחילה. גם כשאני פוגע בתלמידי בשוגג, אני עומד ומול הכיתה כולה ומבקש את סליחתם. אי אפשר להיות רק טוב, אבל אפשר לשאוף להיות יותר טוב, הכי שאפשר כאדם. רק אדם.

          • וואי וואי וואי.
            אני מרגישה כמו מישהי שנקלעה לגמרי במקרה לאיזור קרבות עקוב.
            ואני בסך הכל רציתי לחבב את מיכה.

          • כל הזמן זורקים כאן מילים בלי כיסוי –
            "בוץ"
            "קרבות"
            "מכות"
            לא מניה ולא מקצתיה. אתם פשוט כאלה חנונים, שזה ממש מתבקש לפלפל אתכם קצת. בסוף עוד תודו לי. מזל שאני עושה את זה מתוך אלטרואיזם טהור, שלא על מנת לקבל פרס.

          • בעיניך זהו חטא, בעיניי זוהי האמת הברה, הלא נגועה, הלא מקולקלת, הבלתי מתחסדת. לא נעים – אל תקרא.

          • יאללה, קישטא. לכו תריבו במקום אחר. לא אצלי בבלוג.
            ועכשיו אני צריכה לבשל המון להיום בערב. יש לי אורחים.
            נא לא להפריע.

          • אליענה היקרה
            את צודקת. לכי לבשל, לרקוח את נזיד החיים. חג שמח.

          • איפה ראית כאן מריבה? זאת מריבה בעינייך?
            את יודעת מה, את צודקת. אתם לא ראויים לי. יושבת כאן חבורה של צדקנים משועממים עם לשון לקקנית נטולת כיסוי של ממש וסטוק מילים במשיכת יתר. חג שמח לכולכם, המשך דשדוש נעים בביצה, כי הדבר החמים הרך הזה שאתם מדשדשים בתוכו תוך כדי ערסול כתפיים הדדי הוא לא בוץ, הוא כנראה משהו אחר.

          • יאללה מירי תרגיעי. את מחמיצה לי את המרק גזר בחלב קוקוס שלי.
            רוצה לבוא לארוחת ערב? יהיו מלא צדקנים חנונים שילקקו את הצלחות עם הלשון הלקקנית נטולת הכיסוי שלהם. יהיה קטעים. וגם טעים.

          • מירי פליישר

            נשמע טעים ורך
            אל תדאג מיכה אני תמיד חותמת בשם מלא
            אליענה לא רבתי רק גיליתי את השם המלא של זאת שאיננה חותמת אותו כך.
            אין לי טענות אליה . זה בטח כי אני משהו עם קללות ששכחתי.
            בסוכות אמרו לי חייבים לשמוח בגלל זה אומרים מועדים לשמחה. כשאסיים לבשל ולארח. אביא פוסט נחמד וגם אכנס לקרוא דברי חכמה פיוט ויהדות של חביבה פדייה . מוזמנים לסוכתה.
            http://havivapedaya.com/

          • איזה קטע. בדיוק קראתי את הגעגועים שלך לסוכה והזמנתי אותך לשלי, ואחר כך באתי לראות את ההתייביבויות פה וראיתי שגם את הזמנת. בידור.

          • את נורא מצחיקה!

השאר תגובה ל מיכה ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג