בננות - בלוגים / / איזה יום שזה היה
טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

איזה יום שזה היה

ביום חמישי בסדנת הכתיבה היוצרת שאותה מתי שמואלוף ואני מדריכים, קראתי עם הילדים (ילדים מחוננים בכיתות ז-ט) סיפור של אליס מונרו. לסיפור קוראים " תעלולים" והוא נמצא בקובץ הסיפורים "בריחה" והוא אחד מהסיפורים הנפלאים ביותר שאני מכירה.

קצת חששתי. הסיפור לא קצר- קצת יותר משלושים עמודים, והם לא רגילים לקריאה של ספרות כזו. פחדתי שלא תהיה להם סבלנות. שישעמם להם.

וכמה פעמים במהלך הקריאה שאלתי אותם אם מעניין להם, אם הם רוצים להמשיך, והם ענו בחיוב.

כשסיימנו, ביקשתי לשמוע מה דעתם על הסיפור.

הם לא ענו.

הסתכלתי עליהם וראיתי איך העיניים שלהם נוצצות. ראיתי את ההתרגשות שלהם, ויכולתי לחוש שמשהו חשוב קרה להם. הייתה המון התרגשות בחדר.

אחד מהם אמר- "אין לי מילים."

ואחר אמר- "אחרי סיפור כזה אין יותר מה להגיד."

אני הייתי כל כך מאושרת. כל היום התהלכתי עם האושר הזה.

לפני כן שאלתי אותם אם הם חושבים שספרות גדולה יכולה להציל את העולם. אחת התלמידות אמרה שכן והסבירה שספרות יכולה לשנות אנשים ולכן גם להשפיע על מה שקורה בעולם.

זה בדיוק מה שבהרגשתי שקרה.

הרגשתי שהם שונים עכשיו, אחרי קריאה של ספרות גדולה.

והרגשתי שגם קצת הצלנו את העולם. ממש טיפ טיפונת. אבל בכל זאת.

 

אחר כך כשנסעתי בכביש, ראיתי לפני טנדר של "מולי פיצוחים" שדלתותיו האחוריות פתוחות.

ברמזור אדום צפרתי לנהג ואמרתי לו שהוא נוסע עם דלתות פתוחות.

הוא הודה לי ורץ לסגור אותן. "אני חייב לך" הוא אמר.

וכשחזר למושב הנהג הוא קרא לי ואמר " את תופסת?"

וזרק אלי שקית גדולה מלאה בתמרים לחים ומתוקים.

 

איזה יום שזה היה.

 

 

13 תגובות

  1. נטלי ברוך

    יום מתוק לאישה מתוקה.
    איזה כיף לילדים שאת ומתי מלמדים.

  2. איזה כף ואושר.
    טוב שיש ימים כאלה.
    שבוע טוב
    גיורא

  3. איזה כיף!!!
    ואני בזכותך קראתי את lives of girls and women. באמת מיוחד מאוד.

  4. מירי פליישר

    וואו נפלא אחפש את הסיפורים

  5. "אליענה פיצוחים", פִּצחת את סוד האושר. אלה בדיוק הדברים "הקטנים" בחיים, שמקדמים אותנו למקום טוב ומעניקים לנו אושר גדול.

    (אליענה, לפני שבוע לִמדתי תלמידי כיתות ט' – יהודים וערבים – בבית ספר בחיפה. ואני מזדהה עם דברייך מאד. זה היה תענוג! אז בהצלחה בסדנת הכתיבה היוצרת – לך, למתי ולילדים. השקעה בהם היא השקעה בכולנו).

  6. זה קרה לי כשסיפרתי לילדים סיפור של קורצ'אק וכתבתי על זה כאן.
    וזה יכול להתרחש עוד ועוד .

    מאיפה יורד הטוב לעולם?
    גם הוא קיים ב"ה
    לא רק הרע?
    לי זה קרה השבת עם ספר על חסידות קוצק.
    עוד אכתוב עליו.

  7. ספרות גדולה זאת לא
    מהנה – כן

  8. יעל ישראל

    כמה אהבה בפוסט שלך. עשית לי את היום.

  9. איזה כיף שיש גם פוסטים כאלה וגם ימים כאלה! (-:

    בשביל רגעים כאלה אני מאמינה בחינוך ומאמינה שזה הדבר הכי נכון והכי טוב והכי משנה את העולם!

    וטוב שיש בארץ הזאת שלנו גם אנשים טובים כמו זה עם התמרים. טוב שראית וחווית את זה (-:

  10. חני ליבנה

    באמת יום נפלא ושיהיו רבים כאלו, ואין כמו נחת מתלמיד שהצליח דרכך לחוות משהו, גם הם בוודאי לא ישכחו זאת

  11. כלומר קראת לילדים המחוננים.
    מי קבע שהילדים מחוננים ?
    וכמה עלתה הקביעה הזאת ומה נחמד
    לקרוא לילדים שאף פעם לא אמרו להם
    שהם מוכשרים.

השאר תגובה ל אביטל ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג