בננות - בלוגים / / הגיגים
טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

הגיגים

זו בעיה רצינית. בכל פעם שאני רוצה לכתוב בבלוג שלי משהו שאינו פוליטי, קורה כאן במדינה עוד משהו מקומם שאני מרגישה חובה לכתוב עליו.

הפעם מצאתי פתרון. במקום לכתוב על עזרא נאווי, אני פשוט אתן לכם לינק לבלוג של עידן לנדו ברשימות ותוכלו לקרוא שם.

אנא. עשו זאת.

 

http://www.notes.co.il/idanl/56036.asp

 

 

כל מה שיש לי היום זה כמה הגיגים חסרי כל ערך ספרותי או אחר. אבל הם שלי ומתחשק לי לחלוק אותם.

 

הגיג ראשון:

 

חזרתי לא מזמן מאימון כדורגל. הראשון שלי. הצטרפתי לקבוצת הרזיה של נשים שבה, חוץ מקבוצת תמיכה ותכנית תזונתית, יש גם שני אימוני כדורגל בשבוע.

הרבה זמן לא נהניתי ככה.

בעטתי בכדור, ורצתי, ועשיתי כפיפות בטן וכל מיני מתיחות, וישבתי על הדשא וממש הרגשתי את המגע שלו מתחתי. ושכבתי על הדשא ומעלי היו שמיים כחולים כמו שלא ראיתי כל כך הרבה זמן ולהקת  סיסים עפה בהם.

נורא כיף כדורגל. כיף לרוץ. להזיז את הגוף. לא עשיתי את זה כל כך הרבה זמן. ויש לנו מאמן. מאמן אמיתי שהיה פעם שחקן כדורגל.

 

הגיג שני:

 

אני שונאת את השכנים שלי. לא כל כך נעים לי להודות בזה. שנאה היא לא רגש שיש להתגאות בו. אבל אני שונאת אותם. הם בנו בצמוד אלינו בית חדש וע-נ-ק. מהגדולים שראיתי אי פעם. השכונה שאנחנו גרים בה היא שכנה צנועה כזאת והבית הענק הזה תקוע ליד הקיטון שלנו (למרות שמאז מוצאי שבת, שאז מתי שמואלוף אמר לי שהבית שלנו הוא ארמון, אני באמת כבר לא יודעת). כשהם בנו הם עשו המון רעש ולכלוך. הם שברו לנו חלון ולא תקנו אותו. אבל הסיבה העיקרית בגללה אני שונאת אותם היא שהם אנשים לא נחמדים. פעם אחת ננעלתי בחצר. יש לנו דלת קדמית ודלת אחורית, ויצאתי לחצר והדלת האחורית נטרקה וננעלתי בחוץ. ניסיתי לפרוץ את הדלת בסגנון סרטי הפעולה- לרוץ אליה ולנגוח אותה עם הכתף שלי, אבל זה לא כל כך עזר. ואז פתאום, הופיע ראשו היהיר של השכן שלי מעל החומה שלו ושאל מה קרה. אמרתי לו מה קרה והוא הביט בי בשוויון נפש. "אין מה לעשות," הוא אמר, " רק לפרוץ את הדלת." והלך. לא הציע עזרה. לא הציע שאתקשר ממנו לפורץ. לא הציע כלום. פשוט הלך.

אני זוכרת שאז אמרתי לעצמי שם הייתי בלונדינית וחתיכה הוא בטח היה עוזר לי. אבל אחר כך חשבתי שהוא פשוט לא נחמד.

היום היה לי איזה אינסידנט פעוט עם אשתו. אני לא אלאה אתכם בפרטים כי זה משעמם בצורה קיצונית. אבל שוב הבנתי- הם אנשים לא נחמדים.

 

 

הגיג שלישי: בשבת חגגתי את יום הולדתי. הזמנתי אלי לחצר כמה אנשים מקסימים. ביניהם היה שחר-מריו. איזה כיף היה שבאת!

 

הגיג רביעי:

 

אני מנהלת מרכז יום לנשים נפגעות תקיפה מינית. אתמול חגגנו יחד את ל"ג בעומר. עשינו על האש ונשארנו עד שעה מאוחרת ביחד. לפעמים נורא קשה בעבודה שלי. נורא קשה להיות שם. עם כל הכאב הזה והקושי והדיכאון. אבל אתמול היה כל כך טוב. אני אוהבת מאד את המטופלות שלי. אני שמחה להיות חלק ממקום שמצליח לעשות כל כך הרבה טוב. שמחה וגאה.

 

41 תגובות

  1. איריס קובליו

    היי אליענה,
    אהבתי מאד את ההגיג הראשון שלך. אני מתה על סיסים ושמי תכלת זכים. ועל כרי דשא שלמרות הכדורגל נשמעים אצלך כרי אושר.
    אהבתי את ההגיג השלישי. גם אני הייתי שמחה לנוכחותו של מריו ביומהולדתי:) יום הולדת שמח.
    ההגיג הרביעי מרגש ואת השלישי כולנו מכירים. אני לא מכירה מישהו שאין לו שכנים מעצבנים.
    ועכשיו אני אגיד משהו מעצבן: השכנים המעצבנים שלנו הם הזדמנות בשבילנו להתמודד עם שנאה וחוסר סובלנות. כלומר להתגבר על… כי זה כמו אותם חלקים בתוכנו שאנחנו לא אוהבים (מקווה שלא עיצבנתי אותך יותר מדי…)

  2. חגית גרוסמן

    אולי יום אחד תהיה להם הזדמנות להוכיח שהם נחמדים.

  3. אליענה,

    תודה על הלינק לסיפור על עזרא נאווי אצל עידן לנדו. אני מכיר את לנדו. בעיקר דרך אשתו (המקסימה. העליתי שניים משיריה היפים בבלוגי). שניהם אנשי ספר ורודפי צדק. וזה מוביל אותי להגיג הראשון שלך. תמיד דימיתי אותך כמוכיחה בשער. עכשיו, כשאת כדורגלנית, אני יודע שאת שוערת צדק.

    לגבי ההגיג השני –
    “Good fences make good neighbours”
    הנה, גם אני רציתי לכתוב משהו לא פוליטי, ויצא פוליטי מאד. אבל בבננות מקובל לדבר על שירה, והרי הציטוט עשה דרכו גם לשיר של רוברט פרוסט.

    לגבי ההגיג השלישי – איך אני שמח שבאתי. האווירה היתה נעימה ומאפשרת. האנשים מעניינים. ד"ש לרוני. ואת מקסימה בעצמך.

    לגבי ההגיג הרביעי – אז את לא רק השוער. את גם מגן. הגביע הוא שלך!

  4. מירי פליישר

    הגיגים כיפיים.
    את הפוליטיקה אשאיר לעצמי ליום שאסכים להתרגז.
    יומולדת שמח אליענה יקרה
    וגם אני אוהבת את שח מריו

  5. חני ליבנה

    אליענה איזו אישה רבת פעלים ונשמה את, כדורגל, מרכז לנפגעות מין וגם כח למעורבות פוליטית ואנושית, תבורכי, {עשית לי חשק לשחק כדורגל}

  6. הנחבא אל הכלים

    לאליענה.
    מאד נעלבתי שלא הזמנת גם אותי.
    הייתי עושה את הכלים.

  7. מזל טוב! מה, תשעה במאי? זה כנראה תאריך של אנשים מיוחדים מאוד. יש בו כבר כמה שיקרים ללבי.

  8. גיורא לשם

    אליענה,
    קודם כל, ברכות ליום הולדתך!
    שנית, הלוואי שיכולתי לחזור ולשחק כדורגל — זה כבר לא יקרה בימי חיי.
    ואחרון-אחרון: בפוסט ה"שביתה התרבותית" של יודית שחר ראיתי את ההתנגחות ביניכן, אולם אני סבור שיודית היא מקרה אורולוגי: השתן עלה לה לראש.
    מכל מקום, השארתי שם תגובה שאני מבקש שתקראי ועל כן אני מעתיק אותה לכאן:
    "אני מבין היטב על מה השביתה, וגם אני הייתי שובת לו הייתי עובד 'האוניברסיטה הפתוחה'.
    אך מה הקשר בין זה לבין יוצרי ספרות?
    מתי, בפעם האחרונה, שבת מישהו למען יוצרי ספרות?"

    • עוברת אורח

      גיורא לשם לא נמאס לך לחרחר ריב סביב יודית שחר. תתבייש לך.הקנאה עלתה לך לשתן.

    • הנחבא אל הכלים

      לגיורא לשם
      משום מה אני מוצא את עצמי בזמן האחרון כ"מגן" על יודית שחר.
      למען הגילוי הנאות ,מימי לא פגשתי אותה. קראתי משיריה. חלקם נשאו חן בעיני חלקם הרבה פחות.
      אבל משום מה ,נראה לי שיש איזה "עליהום" עליה כאן. התגובות שלה הן לעתים חסרות פרופורציות ,אבל גם אליענה הודתה בהזדמנות אחרת שהיא חוטאת באותו חטא.

      ההתבטאות שלך בדבר האורולוגי ,לא נראית לי כהולמת אותך.

      אבל ,האמת היא שגם אותך אני לא מכיר.

      בברכה
      הנחבא

      • איך אתה לא מבין, הנחבא, שחר חטאה בחטא הכי נורא, היא רק הוציאה ספר וכבר מכרה מהדורה. היא מופיעה בטלויזיה, מרואיינת ברדיו, למיטב עניות דעתי כתבו עליה בכל העיתונים.
        לא היה כדבר הזה בישראל. לשחר יש מה להגיד, יש לה אג'נדה, יש לה קסם, וכמה נורא, יש לה אפילו כישרון וביטחון עצמי.
        ליוצרים תלושים זניחים, אילמי שנות השמונים, כמו גיורא לשם, שמוכרים מאה עותקים לספר במקרה הטוב, המצב הזה הוא מלח על פצעים מדממים. אין לזה כפרה ובבלוג שלה ייללו רק תנים וצפעים בעילום שם.

        • גילוי נאות

          מהדורה של ספרי שירה מכילה כמה מאות ספרים בלבד. חוץ מזה הוצאת ידיעות אחרונות מכרה את הספר בהוזלה ניכרת לחברי קהילת הקוראים הראשונים שלה, בדיוור ישיר, כאחד משלושה ספרים נבחרים. מי שלא מבין במה דברים אמורים: זה כמו שירדנה ארזי מוכרת הופעה סגורה לוועד עובדים. יודית צווחנית מטופשת. פני הדור כפני פרח'ת השירה. שירת הגורנישט.

        • גיורא לשם

          אין לי בעייה עם מכירות השירה של יודית שחר. אני שמח ששירה נמכרת ועד לפני כשנה-וחצי היה לי בכך אפילו אינטרס מו"ל, באשר הייתי ממיידיה של הוצאה ללא כוונות רווח שהוציאה לאור עד היום יותר מ-120 ספרי שירה ומסה.
          כמובן שאינך יודע אם משנות ה-80 אני אילם אם לאו. כדאי לבדוק את רשימת הפרסומים שלי משנות ה-80 ואילך, ואולי גם משנות ה-60.
          מה לעשות, וכמה מפרסומי ה"שכוחים" נמכרו באלפי עותקים, ובמקרה אחד או שניים, גם בעשרות אלפי עותקים?
          קנאה?
          למה יקנא אדם שנשבע בנעוריו, בגיל 19, שלא יתראיין לעולם על עצמו בכלי תקשורת ציבורי, וההימנעות הזאת שרירה וקיימת 50 שנה, בלא נזק כלשהו לנמנע.
          מה שבטוח הוא שהטחת העלבונות באליענה אלמוג הכעיסה אותי ביותר.

          • בגיל 19 נשבעת לא להתראיין לעולם על עצמך בכלי תקשורת ציבורי? עד כדי כך הערכת את עצמך בגיל 19? וההערכה העצמית הזו שרירה וקיימת 50 שנה. וזה אתה שנמנע מהתקשורת? לא התקשורת נמנעת ממך?

          • גילוי נאות

            גם ליהיא לפיד מכרה הרבה ספרים
            זה לא הפך אותה לסופרת
            וזה שאת מדברת לא אומר שיש לך מה להגיד
            איסטרא בלגינא קיש קיש טלמרקטינג

          • גיורא לשם

            לאלמוני,
            באמת צריך להשתטות כדי להשיב תשובות כאלה.
            כן, הערכתי את עצמי אפילו בגיל 4. גם כיבדתי את עצמי היטב ולא התפלשתי במדמנות.
            והנה, עוד עובדה שתעמיד אותך סוף-סוף על הרגליים ולא על הראש: לא מעט שנים עבדתי בתקשורת והתפרנסתי ממנה. אף-על-פי-כן סברתי שעלי להימנע מלהשתמש בה להפגנת פרטיותי!

          • מה שמכעיס אותך מאוד, מר לשם, זו ההצלחה שחשבת שאתה ראוי לה והנה היא לא הגיעה!! יודית שחר לא הטיחה עלבונות באליענה סתם כך, אליענה התקרצצה עליה ויודית שחר ענתה לה לעניין ואתה עכשיו מלבה אש. אליענה עלייך לעשות שלום עם יודית שחר, אתן אחיות למאבק! ואל תתני ללשם להתערב ביניכן!!!

          • האם גם לפני שהיית משוררת מוערכת דיברת על עצמך בגוף שלישי?

          • האם גם כשאחרים תקפו את אליענה הגנת עליה או שיש לך חשבון רק עם יודית שחר

          • אז את מודה שתקפת את אליענה?
            איפה הנחבא
            שיבוא לראות איך היורשת של אגי ממטירה ביוב גולמי

          • הנחבא אל הכלים

            לאנונימי (אתה לא מתבייש לכתוב בעילום שם?)

            מכיוון שקראת לי אז אני בא (גם אשתי חושבת שאני סמרטוט)

            1. להזכירך,גם לי יש טענות על הסגנון שנוקטת יודית שחר (עיין באחת התגובות הקודמות שלי)

            2.לפחות לפי מה שהתפרסם, אמורה יודית להיות עכשיו בהפגנה כך שיש להניח שלא היא זו שאתה מייחס לה את התגובות.

            3.אני מבין מתגובתך שאתה לא בין מעריצי אגי משעול. זכותך, אבל למה לגרור אותה להשוואות עם יודית שחר.
            האם בגלל ששתיהן מוכרות ספרי שירה?

            ובכלל, תהא דעתך על יכולתן הפואטית אשר תהא. לעניות דעתי שתיהן שגרירות לגמרי לא רעות לשירה.
            מי שקורא אותן, יש סכוי שינסה ויפתח ספרי שירה נוספים. זאת בניגוד למשוררים שאולי "יותר נחשבים" או "יותר אנינים" אבל הם אלו שגורמים להתרחקות מהשירה.

          • לא מתבייש

            לא הבעתי דעה על אגי
            אתה הבעת דעה על אגי

          • גיורא לשם

            למתעניינת לדעת:
            כן, כשהאחרים תקפו את אליענה, היגנתי עליה, כשם שעמדתי על דעתי.
            ההוכחות רשומות בבלוג לעין כל.
            אין לי שום חשבון עם יהודית שחר, אלא עם גילויי היחצ"נות שלה.

          • חחחחחחחחחחחח………..הייתי רוצה להיות יודית שחר, הלוואי אלוהים. אבל אני יושבת עכשיו במשרד והיא בהפגנה.אין צדק בעולם!

          • גיורא לשם

            ל"משוטטת":
            מעולם לא חשבתי שמגיעה לי הצלחה.
            ובכל מה שנוגע לספרות ממש אין בי שמץ של כעס.
            מעולם גם לא טענתי שקופחתי במשהו, ובוודאי שלא בפרסים ובמענקים.
            יתר על כן, כל מה שרציתי לעשות בימי חיי, עשיתי.
            הרשימה גלויה, ואפשר להציץ בה ב"ביוגרפיה הקצרה" שבבלוג שלי ב"בננות".
            האמת היא שגם לא מתנהל שום מאבק סוציאליסטי אלא נפיחויות של אגו, וכפי שנדמה לי אפילו ההפגנה לא התקיימה.

          • חברים יקרים. בבקשה תפסיקו לריב.
            לא הייתי כאן חצי יום ואני חוזרת לגלות כזו מריבה ביצתית בבלוג שלי.
            אנא, הפסיקו.
            אני ויודית שחר לא רבות לא מסוכסכות ולא נעליים. הכל בסדר. אפשר להירגע.
            גיורא יקר, לגבי נושא האוניברסיטה הפתוחה אני אכתוב לך מייל נפרד. אני מאמינה שליוצרים יש תפקיד מסוים, ובין היתר עליהם להיות סוג של מצפון חברתי. יחד עם זאת יש כל מיני צורות לעשות זאת ופגנה היא רק אחת מצהורות הללו.

  9. אליענה, איזה פוסט מגוון!
    הגיג ראשון- אני שונאת ספורט, כל סוג שהוא, ודווקא שיחקתי הרבה כדורגל בילדותי, בים!
    הגיג שני- גם לי שכנים לא נחמדים מאוד…זה לא מנחם או פותר משהו אבל, תראי, זה חלק מחיינו. אני צריכה למשל לאלף את הצמחיה שלי שלא תנשור לשכנים. ולא שוכחים לי שבניתי חדר על הגג.
    הגיג שלישי- יומולדת שמח!!! מזלטובה!
    הגיג רביעי- שהיה צריך להיות הראשון! ברוכה תהיי.

  10. חני שטרנברג

    מזל טוב, אליענה 🙂
    פוסט הגיגי וחגיגי.
    התרשמתי במיוחד מההגיג האחרון.
    יש לך במה לשמוח להתגאות.

השאר תגובה ל גיורא לשם ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג