בננות - בלוגים / / שיר אהבה לגבריאל בלחסן
טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

שיר אהבה לגבריאל בלחסן

יש סדין ישן ויש משיח

ויש משקולות

שאפשר להרים.

יש גוף.

ובתוכו,

איך אפשר לדעת אם אי פעם ניפגש.

אני יושבת בתוך.

בתוך הבית.

אם אחזיק סיגריה

בין אצבעותיי

אצבעי המורה

וזו האחרת

שאת שמה  שכחתי.

אם אחזיק סיגריה

בין.

איך אוכל לדעת שתבוא?

באוזניים שלי ציפורים

ששרות את שיריך

אולי זה 
מספיק.

 

10 תגובות

  1. הנה ראיון עם האיש המכשף הזה:

    http://www.youtube.com/watch?v=yT40lGdZwd0

  2. גאון. בעל אישיות ממגנטת. אין עוד אמנים מסוגו בארץ.

  3. מקסים, הנה עוד שיר שגם אני כתבתי בעקבותיו יצירתו הנדירה

    http://www.notes.co.il/mati/57814.asp

  4. כנראה שהוא מכשף השבט החדש משדות האש.

    שירת פלורנטין

    לאורך רחוב פרנקל מוסכים נמים,
    איש חורק הולך, מתבוסס בלחן מרתפים.
    נשמר מצהלות חשמל,
    מתכנס אל עול.

    בדרום הדעת כול שיח סנה,
    מתהפף על משכב הלילות,
    מכוון את מיתרי האש
    של מתכות הכדורים.

    רעש הנפשות היתרות שבאדם,
    עכשיו במחול יללות,
    מסבכות נשימות,מאלצות לגימות
    קטורת ובושם אם מסתחרים באוויר.
    הוא מנגן.

  5. טובה גרטנר

    היי אליענה
    הוא מקסים השיר
    מקסים האוביקט לאהבה
    ומקסים המשחק עם הפנטזיה
    להתראות טובה

    • תודה טובה.

      • גם אני בעקבותיו

        כל אחד והשיר שלו לגבריאל,
        קצת מזכיר לי יחסים עם אלוהים,
        כל אחד והאלוהים שלו, כל אחד והגבריאל שלו.
        היו ימים שחשבתי שרק אני התחברתי ככה, כואב, צפוף, עמוק, מרגש,
        מאז הבנתי שגם אם אתה לא צפרוקאי, דתל"ש, מסובך עם אלוהים, עם עבר דיכאוני בעליל, אוהב מוזיקת רוק, תלמיד חכם של ליאונרד כהן, וכותב למגירה שירים עדינים וזהובים- אתה יכול לאהוב אותו עד כלות, עד הבטחת אמונים לכל החיים.

        כמו ילדי המלין היינו הולכים אחרי הילד הצהוב הזה, שבונה לנו ארמונות והורס אותם בן רגע בהינף יד מודע עד כאב.
        שומרים לו חסד נעורים, הולכים אחריו במדבר בארץ לא זרועה, שותים את מימיי הסלע המורעלים שהוא העלה במטהו, מחכים שישוב מהעזאזל, ובינתיים… הולכים אחרי העגל…?
        יאללה, גבריאל, חזור אלינו משם, הבא לנו את התורה הזו, שאנחנו מחכים לה בכיליון לב ועין.

        מה עשינו ממנו, מסכן, בסה"כ עוד בן אדם, ואפילו קצת שסוע האיש…
        איזו כאריזמה. תכלס.

השאר תגובה ל *** ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג