בננות - בלוגים / / הרבה הרבה זמן
טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

הרבה הרבה זמן

דוריס,

ככה אני אומרת לה

כמה התרחקתי מעצמי.

 

קילומטרים של מדבר וחולות טובעניים

מפרידים בינינו.

בין מי שהייתה אני

לבין מי שאני

עכשיו.

 

ואין לי סירה.

וגם לא גמל דו דבשתי.

 גם לא אופניים.

או מים.

 

15 תגובות

  1. אבל יש לך בלוג, אליענה.
    לא צריך להתרחק לכ"כ הרבה זמן.

    ברוכה השבה.
    התגעגעתי.

  2. אליענה, יופי שחזרת, ועם שיר..כי הרבה, הרבה זמן עבר.

  3. עצוב.
    אבל למה צריך דוקא לחזור אחורנית דרך כל המדבר והחול הטובעני?
    בדרך כלל לתחושתי ממילא אי אפשר לחזור. אפשר להיות רק איפה שנמצאים, לא בשום מקום אחר, שנמצא בזכרון או בגעגוע.
    ואולי פתאום דוקא במקום הזה יופיע איזה גמל. עם מימיה.

    • תודה תמי ותמי.
      אולי באמת אי אפשר לחזור אחורה. ואולי בעצם לא צריך.
      צריכה לחשוב על זה..

  4. הלנה מיימון

    בין מי שהייתה אני

    לבין מי שאני

    עכשיו.

    ניסוח מסורבל באופן לא הכרחי

  5. ובכל זאת – חזור תחזרי, אליענה.
    בדחף פנימי תחזרי.

  6. ענוג מאוד השיר ועצוב

  7. מירי פליישר

    עצוב אבל כנראה בלתי נמנע . התקווה מיצצבת את הקרקע של העתיד . אחרת אנא אנו באים.
    ברוכה השבה אליענה למקום שלך אבל אחר,כמו בספירלה רב מימדית.

  8. חיבוק לזו שהייתה (ואני בטוחה שעוד ישנה) ולזו שעכשיו.

  9. אבל יש לך שיר מצויין, אליענה, ויש לך אותך ויש לך כלי תחבורה פנימיים שיובילו אותך בחזרה אלייך- וגם את החדשה והשונה היא עדיין את. תמיד.

    • תודה טלי, לי ומירי.
      בעצם, זה לא כל כך עצוב. אני לא כל כך עצובה.
      זה רק שיר. ואני כאן.
      ואתן כאן, וזה מאד משמח.

  10. פעם היתה לי סירה, נשאה אותי למקומות בודדים עוד יותר, גמל לא היה לי אבל כלבים היו. מתו, אחד אחד בתורו. אפניים יש לי, הרבה, כל פעם אני מחליף, לא ניקשר ולא מתגעגע.
    ומים, היום קונים אותם בשישיות – אבל לא אני, לי יש ברז מטפטף בטעם חלודה ותקווה לראות את הים כשארגיש נוח עם הגוף הכמש.
    פעם הייתה תיקוה קטנה ואליענה. עכשיו מיטה, שמיכה ודימנסיה.
    התרחקתי גם אני מימנו, אבל צופה בו ממרחק,,

    • בועז יקר, עוד יש לך אליענה, גם אם מרחוק. יש דברים שלא נגמרים.
      אנחנו נדבר. אתה יודע את זה, נכון?
      ולך לים. הצבע שלך אחרי הים הוא משהו שהעולם לא יכול לוותר עליו.

השאר תגובה ל לי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג