בננות - בלוגים / / יעקב שבתאי העיר אותי
טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

יעקב שבתאי העיר אותי

כבר זמן מה שאני בתרדמת. לא תרדמת פיזית למרבה המזל. אבל תרדמת רגשית. נפשית. יצירתית. אני על אוטומט. שורדת.

אתם קוראי הנאמנים, יכולתם אולי להבחין שזמן רב לא כתבתי.

שורה של אסונות קטנים ערערו את עולמי והפכו אותי למכונת הישרדות. באמת אסונות קטנים. אבל לפעמים גם אסונות קטנים עושים רעש גדול.

למען האמת אני מגזימה. ואני גם קצת מתביישת לקרוא להם אסונות. אבל כבר כמה זמן שלא קל.

לאושיק, כלבי האהוב שאיתו אני חיה כבר 14 שנים, השחרחר שלי שאני אוהבת כמו שאי אפשר להסביר במילים, היה אירוע מוחי. אני לא רוצה לתאר את זה. זה היה מחריד. עכשיו הוא בהתאוששות. יש לו ימים טובים יותר וימים טובים פחות. כמו היום למשל. ולמרות הימים הטובים אני הולכת ומבינה יותר ויותר שימיו קצרים. גם אם יחיה עוד כמה חודשים. עוד חצי שנה, עוד שנה. זהו. מן הסתם לא הרבה יותר מזה. ואני אצטרך להיפרד ממנו. ואיך אני יכולה להסביר שלמרות שהמציאות אומרת אחרת, התחושה שלי היא שהוא כל מה שיש לי בעולם הזה.

בעלת הבית שלנו הודיעה לנו שהיא מעלה את שכר הדירה מ 3200 שקל ל 5000. בכזו קלות.

אנחנו כמובן לא יכולים לשלם את הסכום הזה ולכן פרצנו בחיפושים קדחתניים. לא קל לחפש דירה בתל אביב. המילה הכי מתאימה לכך היא השפלה. זה משפיל לחפש דירה בתל אביב. זה משפיל לראות מודעה שבה מתפרסמת דירת שני חדרים עם חצר. לבוא ולראות שאין חצר ויש רק חדר אחד. ומה אומר בעל הדירה? "לא," הוא אומר, " אלה שני חדרים, רק בחלל אחד." משפיל גם לראות דירת שלושה חדרים שמתפרשת על שלושים מטר שאין בה מטבח. דירה שרוצים עבורה שלושת אלפים שקל.

"אין כאן מטבח," אני אומרת לבעל הבית האדיש,  " יהיה כאן כיור," הוא עונה לי.

אז בסוף מצאנו. בית קטן ונטול חלונות בהדר יוסף. בית שבנוי כמו רכבת. מטבח שמוביל לחדר שינה שמוביל לסלון. כמו קרונות ברכבת. בית שיהיה צריך להשקיע בו לא מעט כסף כדי להפוך אותו ראוי למגורים. ומה שמדאיג אותי במיוחד זה איך יגיבו החתולים ואושיק למעבר הזה. אני מפחדת שיהיה להם קשה.

"היחס שלך לחיות הוא פתולוגי," אומר לי אפריים שעומד לסייד את הבית החדש.

אבל אני מרגישה שהיחס של כל שאר העולם לחיות הוא פתולוגי והיחס שלי הוא דווקא הנורמלי.

 

חודשיים לא קיבלתי משכורת. עניין בירוקרטי. אתמול התקשרו אלי מהבנק להודיע לי שהם מבטלים לי את המסגרת כיוון שאני לא משתכרת יותר. בנק הפועלים אינו מיועד לפועלים.

 

וכך כבר כמה זמן שאני שורדת. קמה בבוקר, מציצה בלוחות הדירות. רצה לעבודה שעליה אני לא מקבלת משכורת. חוזרת הביתה ועושה עוד עבודה סמינריונית לסטודנט עצלן. רצה להנחות איזו סדנא כדי שבכל זאת ארוויח משהו. מוציאה את אושיק לטיול. כל טיול נמשך כשעה שמתוכה 50 דקות הוא שוכב ולא זז.

לא כותבת כלום. רק עבודות לסטודנטים עצלנים שאחר כך מנסים להתחמק מתשלום.

 

ביום שישי התחלתי קצת להתעורר. מי שהעיר אותי היה דוקטור אמל ג"מל. שמעתי הרצאה שלו בנושא פוסט קולוניאליזם. אני אכתוב עליה בהזמנות אחרת. אבל אני יכולה רק לומר שהיא שינתה את חיי. לא פחות.

 

היום יעקב שבתאי העיר אותי. קניתי דיסק של שיריו המולחנים. הרבה שירים שכתב להם נוסח עברי.

 

"בדומיית עלי שלכת

על פני שדות היום גווע

האם במשעולים היא מהלכת?

העוד זוכרת היא לילות אהבה?"

ליאור ייני שר. ואני התעוררתי. שרתי יחד איתו ולראשונה מזה זמן רב הרגשתי תקווה.

 

אחר כך שרתי:

"לישון ילדה, כבר שעת חצות עברה,

האם ליד ביתך פורח השושן?

כשאחזור, אבוא לך דרך השדרה,

אבל עכשיו לישון ילדה, נישן."

 

והרגשתי עוד קצת תקווה. והרגשתי קצת יותר צעירה. והרגשתי שיש סיכוי.

 

ובכלל רציתי לכתוב כאן לפני כשבוע. אולי קצת יותר. רציתי לכתוב ללי עברון ועקנין עד כמה אני משתתפת בצערה. עד כמה היא יקרה לי למרות הכרותינו הקצרה. עד כמה אני רוצה לתת לה איזושהי נחמה.

ולא יכולתי. כתבתי לה מייל פרטי וכל הזמן הרגשתי שחשוב שהדברים ייכתבו גם כאן. במקום שהיא חלק ממנו.

אז הנה עכשיו אני כותבת.

 

34 תגובות

  1. אליענה, דבריך נוגעים ללב. מקווה שיסתדר.
    כשאני קוראת פוסט מסוג זה, בד"כ לא בטוחה אם יש בו גם קריאה למתן עצות מהקורא, או רק השתתפות.
    אני רק יכולה להוסיף , שאין תחום החף מנקודות קושי, אם כי אולי בתחומים מסוימים זה ניכר יותר .

  2. יקירתי, אני מזמינה אותך לקרוא את דעתי על המצב המטורף בתל אביב:

    http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=114&itemID=8212#post8212

    יש אפשרות לשינוי ותקווה. גם בתל אביב.

  3. טוב שכתבת, אליענה

    גם אני מפחדת מאד מהיום שאצטרך להיפרד מהכלבים. אני מנסה לחשוב שהם יהיו אתי תמיד. כמה עצוב.

    פעם הסבירו לי שהצרות באות בצרורות, כדי שכולן תתגמדנה אחת למול השנייה.

    אמן ואמן.

    • תודה ענת.. כמה כלבים יש לך? בכל מקרה אני מאחלת להם בריאות ואריכות ימים.

      • יש לי שני כלבים כבר די מבוגרים, ולא בריאים, אבל אני מאד מקוה שהם יחזיקו מעמד עוד כמה שנים.

        החיים שלהם הם כמו חיי אדם מקוצרים מילדות עד זקנה בקצב מזורז, וקשה לעכל את זה. רק לפני עשר שנים הם קיפצו ורקדו לי בכל הבית, ועכשיו רוב היום ישנים, והשיער שלהם מלבין כמו של אנשים.

  4. מירי פליישר

    הי אליענה
    טוב לקרוא אותך
    ולי יקרה אני מצטערת בשבילך ובשבילנו על לכתו של אביך
    ומדהים איזה שירים נפלאים הוא כתב יעני פזמונים ואני לא ידעתי שהם שלו.

    • הנחבא אל הכלים

      אביה של לי עברון ועקנין היה רם עברון, עתונאי מופת בערוץ הראשון של הטלויזיה ועורך תוכניות תרבות ברדיו ובטלויזיה.
      יעקב שבתאי שמשיריו ותרגומיו צטטה אליענה היה סופר ,מחזאי ומשורר.

    • היי מירי יקרה! תודה!

    • מירי היקרה, תודה וחיבוק.
      לגבי פזמונים – את כנראה מבלבלת את אבא שלי עם מישהו אחר.

      • מירי פליישר

        לי יקרה רק הטכסט התבלבל. יעקב שבתאי כתב פזמונים וזו הפתעה בשבילי.
        אביך ז"ל עם קולו המקסים ותרבותו רחבת היריעה הוא בלתי נשכח . במיוחד שמעתי אותו בקול המוסיקה . שומעת אותו בראשי עדיין.

        • אה!
          וקול המוזיקה ממשיכים לשדר את תוכניתו בימי שישי בשש ושני בשלוש – אז עוד אפשר לשמוע את קולו… 🙂

  5. הי אליענה, ממושב המגיבה מרגישה שאין זה מקומי להוסיף מחשבות ומילים למרות רצוני העז לעודדך, לכן מצאתי משהו בשבילך שהוא שלך:
    http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=102&itemID=5229#post5229
    מי יתן ונדע כולנו ימים נפלאים יותר.
    סיגל.

    • סיגל! איך זכרת? אני לא זכתרי שכתבתי פעם מילים כל כך אופטימיות. המון המון תודה.

      • הי אליענה, בכיף.
        :0)
        זכרתי מאוד את הפוסט הזה שלך, אני דווקא מאוד אוהבת כתיבה על דברים נפלאים, למרות שלאנשים יש נטיה לחשוב שכתיבה בדם היא זו שמרתקת אני מוצאת שכיף לי לחלום ולעוף ולראות את יפי הנשמה המחוברת לאור החיים.

  6. יקרה שלי, אני שולחת לך את אהבתי. כתבתי לך גם מייל שלשום, וגם לאמך. כשתרגישי טוב יותר אני מקןןה שניפגש שוב. נשיקות על המצח של אושיק.

  7. ועוד דבר, אליענה – לבי יוצא אלייך. תזכרי שעונות השנה מתחלפות – חוק טבע. ותמיד אחרי קור עז, תצא שמש ותלטף. ואם היא שורפת או מייבשת, מתישהו יגיע משב רוח מרענן.
    ואשר לאושיק – מי כמוני מבינה. אין מילים שיכולות לנחם. מחבקת אותך. תהיי חזקה.

    מזל שיש שירים.

  8. צר לי לשמוע על כל הצרות. קשה להתפרנס ולחיות במדינה הזו. אבל אל תזנחי את הכתיבה.
    אמאל היה המנחה שלי לתזה (שבסוף לא נכתבה). הוא המרצה שהכי חיבבתי במדעי המדינה בתל אביב. אחד היחידים שבאמת השקיעו ונתנו ערך מוסף.

    • הקוץ של היום הוא הפרח של המחר ,ויש לך שירים ויצירה ונשמה גדולה ונדיבה ואהבה , ברוכה השבה

  9. אליענה היקרה. גם אני אוהבת אותך. ועוד לפני שהגעתי לאזכור שלי בפוסט רציתי לשתף אותך בכך שמדהים כמה קשה יותר להתמודד עם הדברים שאת מתארת, מאשר עם אסונות גדולים. אולי כי קשיי היומיום שוחקים אותנו לאט לאט ומול האסונות הגדולים אנחנו מגייסים כוחות נפש – לא יודעת.
    מאחלת לך שהתקופה הקשה תחלוף במהרה.
    חיבוקים.

  10. הדר יוסף זו דווקא שכונה נחמדה במקום נחמד, רק בית ללא חלונות, זה קצת עצוב. אבל המקום אחלה – אני עובד לא רחוק.
    ואחרי כל זה יבוא לך טוב, אלו חוקי הטבע.

  11. אחרי תקופות רעות מגיעות תמיד תקופות טובות – ואני מקווה שזו הטובה תגיע אלייך מהר ככל האפשר.
    וכמה נכון מה שכתבה כאן לי למעלה – על הקושי הבלתי צפוי לכאורה להתמודד עם האסונות הקטנים-לכאורה. בין היתר, הסביבה תומכת בהתמודדות הזאת הרבה פחות מאשר במקרה של האסונות הגדולים – ובדרך כלל גם מתקשה לזהות שיש בכלל אסון, אם הוא נחשב "קטן" – מה שהופך את ההתמודדות למאד בודדה.

  12. כרגע הסתכלתי על התלוש שלי ממנו הורידו לי שבעים אחוז ולא הבנתי על מה עד עצם הרגע הזה , ממש מבינה את תחושותיך .

  13. תמי כץ לוריא

    כתבת יפה ונוגע. כמה אני מכירה את התחושה. אבל גם את מה שבא אחר כך, ובטוח שיבוא גם לך: אור גדול.בהצלחה,ואני בטוחה שיסתדר

  14. אליענה, איזה פוסט רגיש. את כותבת כל כך יפה וכן, ואכן חסרת לי, לנו, כאן בבלוגייה. יעקב שבתאי עם השירים המולחנים שלו יכול לעורר (השירים שרחוקים מן הפרוזה הדיווחית, המדויקת בצל המוות שלו – פרוזה נפלאה) וכל הדברים האחרים שיכולים לייאש אותנו ולשתק אותנו ולהרוג אותנו ושכר הדירה הזה שלא נותן לנו לחיות. ועם זאת מתעוררים שוב לחיים, בזכות דיסק או הרצאה. איזו יפעה. ריגשת אותי מאוד במעט המילים הללו וד"ש חמה וליטוף לאושיק. רני

  15. תהיי חזקה..
    עוד יהיה בסדר.

    ראיתי שבתגובות התייחסת לבחירות המוניציפאליות, אז אני ארשה לעצמי לשאול, ואת כמובן לא חייבת לענות:
    הצבעת גם לרשימת עיר לכולנו, או רק לחנין כראש עיר?

  16. קומי עורי, אליענה!

    השמש מצייצת, הציפורים זורחות, ליבי ליבי איתך על כל הצרות הקטנות שאכן בכוחן להחליש ולהקטין ולייאש ולדכדך ובכל זאת, קומי והתאוששי ותמשיכי.

    • תודה תודה תודה לכולכם.
      תודה רן היקר, מסרתי לאושיק את הליטוף והוא שמח. תודה לי יקרה ועדה ואיציק ויעל יקרה. תודה מור- לשאלתך, התלבטתי הרבה ובסוף הצבעתי למפלגה שאני תמיד שוכחת את שמה אבל קוראת לה- המפלגה של החיות, ואני שמחה שהם זכו במנדט. תודה טלי יקרה מאד. נתראה בעכו בחנוכה?
      אושיק יצא עכשיו לטיול אחרי כמה ימים שלא היה מסוגל לצאת. אמנם טיול קצר, רק כמה צעדים, אבל זו התקדמות גדולה.
      תודה שוב לכולכם. אתם מחממי לב.

  17. אלי ענה
    זהו גם אני רוצה לומר משהו
    אני פילוסוף ואני חושב לפעמים שאני יודע ואני רואה עכשיו את הטכסט של בוזגלו מאיר
    "ונניח שאחרי כל ההתחבטויות והספקות
    אני מפקיר את עצמי לאלהים,האם איני יכול לפקוח עין אחת ולחדש את ההתחבטות מההתחלה?"
    כלומר יש לך לעיתים אלהים קטן והוא מאכזב אותך לפעמים,מי אמר שהסטודנט עצלן לדוגמא ?
    נכון שאני לא בת אבל מרשות היחיד שלי
    אני מאד מחבב.
    בכבוד רב
    מה אדיר כוחך .

  18. אחותך היקרה

    אחותי היקרה, טוב שאת מפנה מקום לתקווה , ולא חונה בגוף הכאב, כמו מכונית על גז בניוטרל.
    תקראי את כוחו של הרגע הזה .
    כולם מסביבי מדברים על זה.
    ותאחלי לאחותך בהצלחה בדרכה החדשה בחיים.
    גם אני מאחלת לך את אותו הדבר.
    אושיק ילך לעולמו כשיבשיל הזמן לכך, והוא יהיה מוכו לשנות צורה.זה לא תלוי בנו. אושיק פשושיק יפסיק לסבול מתי שהוא, כשהלב שלו יחליט שהוא לא מוכן יותר.
    תקבלי את זה בהבנה.
    זו סופה של תקופה ארוכה, וחלק מהחיים זה גם לשנות תקופות – לצאת ולהכנס לחיים חדשים בחיים עצמם.

השאר תגובה ל לי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג