בננות - בלוגים / / רק רציתי להגיד
טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

רק רציתי להגיד

שהסיבה שהעלתי לכאן עכשיו פוסט עם סיפור היא כדי שננסה להחזיר את המקום הזה למה שהוא אמור להיות- עריסה  ובמה ליצירה של כל אחת ואחד מאיתנו.
עבורי, כמישהי שמפחדת מאד לפרסם את סיפוריה, המקום הזה נותן המון. הוא נתן לי פתח רך ומשרה ביטחון להוציא את עצמי החוצה. התגובות שקיבלתי ושאני מקבלת כאן מחזקות אותי  ונותנות לי תקווה. אני גם מרגישה כאן רוב הזמן הרבה אהבה.
אז הייתי רוצה להציע שנחזור לשם. שנפרסם את הסיפורים והשירים והמאמרים שלנו, ונהנה זה מזה ומעצמנו ומהאפשרות שיש לנו כאן. 

23 תגובות

  1. את כל כך צודקת. גם בשבילי זה נתן המון. אסור לשכוח את זה.

  2. ! כל מילה בסלע, אליענה הטובה.

    • מיכל ברגמן

      עוד לא קראתי את הסיפור שלך – אני אוהבת את הסיפורים שלך וצריכה להתרווח בנחת לפני שאני קוראת.
      גם בעיני זה מקום מופלא.
      ובכל זאת – אם אנשים נפגעו זה חשוב לתת להם מקום. כי אדם פגוע זקוק לכתף הוירטואלית שלנו. טוב שאת מזכירה למה בכלל התכנסנו לנו ביחד.
      ואם זה עוזר טיפה – אין לך סיבה לפחד. הסיפורים שלך טבעיים – כאילו חיכו שתוציאו אותם שלמים ואפויים ונימוחים.
      העיקר לאל פחד כלל – או לפחות לא לפחד לפעמים.

  3. רונית בר-לביא

    גם אני חושבת שהמקום הזה נפלא ועריסה חמה וכל זה,
    אבל לפני שממהרים לחזור לשגרה,
    יש כאן אדם אחד או שניים מאד פגועים, ואסור להתעלם מזה,
    זה מאד תוקפני להתעלם מזה ועוד לנסות להשתיק אותו או להטיף לו מוסר.

    יודית נפגעה, מאד,
    לא ישנה כל הלילה, ואני יכולה להבין אותה, ממה שקראתי,
    וזה לא בסדר.
    אנחנו צריכים לתמוך בה הרבה יותר.

    בזה נמדדת נחמדות וחביבות וחמימות של אנשים, בין היתר.

    • רונית כנראה שהכל מאד תוקפני.
      ההתנהלות של יודית היא תוקפנית להפליא. הדרך בה היא הגיבה אלי היא לא סתם תוקפנית אלא ממש אלימה וחסרת פרופורציות.
      להאשים את יודית בטרוליות זה גם תוקפני ולא הוגן. זה ברור.
      אבל למטבע יש במקרה הזה לפחות שני צדדים ואני חושבת שאת מספיק אינטיליגנטית כדי לראות את זה.
      אני לא ניסיתי להשתיק את יודית וגם לא להטיף לה מוסר.
      האם זה לא תוקפני לקבוע שאסור להגיד אף מילה למישהו שמרגיש פגוע? האם זה שמישהו פגוע נותן לו זכות לירות לכל הכיוונים בלי למצמץ ולפגוע בכל מי שרק אפשר בשם הפגיעה הקדושה שלו?

      • רונית בר-לביא

        ברור ש"אפשר" להגיד למי שפגוע וכולי.

        אבל האם זה חכם ?

        אם בך היו פוגעים ומאשימים ולא היית ישנה לילה שלם, איזה מילות ביקורת בזמן סוער שכזה יכולת להטמיע ?

        אני מבינה את הפגיעה הגדולה של יודית, ויודית אחרת ממך, וכן, היא מגיבה ישר ודי בצורה תקיפה, זה נכון.

        אבל כרגע היא פגועה,
        ולא עוזר אלא הורס להטיף לה מוסר.
        גם אם בעדינות (או אפילו יותר מרגיז, העדינות, ככה זה בעולם הדפוק שלנו ..)

        • רונית יכול להיות שאת צודקת. אני צריכה לנקות את תחושת העלבון והפגיעה שאני מרגישה מיודית ואז אוכל לחשוב על זה בצורה יותר הגיונית.

  4. אליענה יקירתי. מדברים אחדים שקראתי בבלוג שלך, את כותבת רגישה, מעניינת וטובה. אני מסכים איתך לגמרי. במקום להתעסק בבוכהלטריה רגשית ובמלחמת אגואים בואו נפרסם דברי ספרות, יצירות. הַמשכי לעשות זאת, אני סקרן. רני

  5. אליענה.
    נכון אנחנו לא מכירות בכלל, ובכל זאת הרשי לי לומר לך את דעתי הצנועה עליך, את מקסימה, טובה, וחכמה!!!
    (מקווה שהפעם כבר לא תגידי לי סליחה תמר חחחחחחח….)
    ושכחתי, את גם כותבת נהדר !

  6. עדי בן זקן

    אליענה יקרה,
    אומנם זה קצת מחוץ להקשר הרעש הגדול שמתקיים פה היום ואתמול.
    אבל כבר כמה זמן שאני מנסה לכתוב לך באופן אישי, האם יש לך כתובת מייל כלשהי שניתן לפנות אליה?

    תודה מראש, והמון הערכה-
    עדי בן זקן

  7. משה יצחקי

    אליענה

    דברייך ורגישותך כאלמוגים
    יפים ומאירים

  8. אליענה, עדיין לא קראתי את השני, אבל אני רואה שהתגובה שלי כאן מאתמול לא נקלטה משום מה. אז הנה שוב, והפעם לצערי בקצרה.

    כתוב מרתק, אליענה, ואל דאגה – עיצוב הדמות והיחסים משכנע ואמין. למרות שזה מין גבר-גבר סטריאוטיפי למהדרין הצלחת להכניס נקודות של חולשה או גיחוך שמאפשרות אותו.
    אין לי מושג איך זה מתייחס לחיים, אבל זה בטוח לא מישהו לבוא אתו הביתה לבקר את אמא. גבר ליהנות ממנו רק בתנאי שמתייחסים אל הקשר אתו בדיוק באותו אופן שהוא מתייחס.

    • אמיר התגובה שלך כן נקלטה וגם הגבתי בחזרה. זה פשוט נמצא פוסט אחד קודם לכן. העליתי אתמול שני פוסטים וזה מבלבל.
      לא סתם יעל ישראל המנהלת המיתולוגית והאהובה של הבלוגייה ביקשה לא להעלות שני פוסטים ביום!

השאר תגובה ל אליענה ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג