בננות - בלוגים / / הכלב שלי האהוב כל כך
טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

הכלב שלי האהוב כל כך

יש לי כלב. הוא אצלי כבר שתיים עשרה וחצי שנים. אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי אותו. קיבלתי אותו בהפתעה ליום ההולדת ה 23 שלי. החבר שהיה לי אז בחר אותו בצער בעלי חיים ברחובות. אחר כך סיפרו לי שמישהו השאיר אותו ליד הגדר שלהם בתוך קופסת קרטון עם האחים שלו.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי אותו. הוא נכנס אלי הביתה והיה כולו שחרחר ומבריק וזנב מכשכש ולשון ורדרדה ואנרגיה של גורים וקצת פחד.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שליטפתי אותו, את העורף שלו ואת הצוואר.
ומאז הוא איתי. עברנו המון יחד. המון דירות, המון גברים, המון גלגולים תעסוקתיים, המון מבחנים באוניברסיטה, המון טיולים בגן מאיר, המון פרוסות פסטרמה, המון חיבוקים ונשיקות וליקוקים והכי הרבה אהבה שיכולה להיות בכלל בין אדם לכלב.
אני לא יכולה להסביר כמה אני אוהבת אותו.

אני אומרת לו את זה כל הזמן. אני אומרת לו: "אני אוהבת אותך כל כך".

ועכשיו הוא מזדקן. יש לו גידול בכלי דם בכבד, והוא עבר ניתוח להוצאת גידול מהרגל, וקשה לו ללכת, והיום גיליתי שיש לו כנראה גם איזה לחץ על עמוד השדרה.
הוא לא כל כך רוצה כבר לצאת לטיולים והוטרינר הנהדר שלנו אמר שנשתדל לצאת לטיולים קצרים של 5 דקות ולא יותר אלא אם הוא ממש מושך ומבקש טיול ארוך יותר.
הוא לא סובל , ככה הוטרינר אומר,אפשר למשוך את המצב הזה עוד הרבה זמן. אפילו שנה או יותר. ככה הוטרינר אומר.
אני רק לא רוצה שיסבול. רק  לא רוצה שיכאב לו.
הוא מלאך. טוב לב ומלא אהבה.

הלב שלי נקרע מכאב כשאני רואה שכואב לו.

אני זוכרת אותו רץ בשדות כשגרתי במקום שעוד היו בו שדות.
אני זוכרת אותו קופץ.
כשהוא היה גור הוא היה אוכל כל דבר שרק אפשר כשהיינו משאירים אותו לבד בדירה. והיה לו טעם יקר . פעם הוא אכל מעיל עור ופעם אחרת את כל הביפנוכו של קסדה ממש יקרה של אופנוע.
לקחתי אותו להומאופטית של כלבים והיא אמרה שהוא סובל מחרדת נטישה ורקחה לו איזה סירופ שבאמת קצת עזר.

זה לא הספד. הוא עוד כאן איתי ואני מקווה שעוד יש לנו זמנים טובים יחד. אני בטוחה שיש לנו. אני יודעת שיש.
פשוט כל כך כואב לי לראות אותו מזדקן.
ואני כל כך אוהבת אותו. כבר אמרתי את זה.
אבל גם אם אגיד את זה מליון פעמים זה עדיין לא יסביר עד כמה אני אוהבת אותו. 

אושיק שלי.

4 תגובות

  1. נשיקות לאושיק שלך. והרבה שנים אם אפשר לבקש בדבילו. ולבי נקרע מהפוסט הזה.

  2. אני מבינה לליבך וכתבת מאוד מרגש. הייתה לי כלבה קרוב ל 17 שנה. אמה שלי. היא נפטרה לפני שנה. ילדיי האחרים נותנים לי כל כך הרבה אור ומציפים בי רגשות שאין להסבירם. לפעמים אני כל כך אוהבת אותם שאני לא יודעת מה לעשות עם כל האהבה הזאת! מכווצ"צ"ת אותם, מנשקת אותם, אבל לחלוטין מבינה את כוונתך שלעולם זה לא תובן כמות האהבה ליצורים האלה. אז תודה מיוחדת מג"ורג" (הכלבלב המתוק שלי) ומשני חתולי : לולה וג"רי. תחבקי את אושיק היקר חזק גם בשבילי 🙂

  3. מזדהה מאוד.

השאר תגובה ל יעל שראל ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג