צרודים /שוקי גוטמן
יוֹתֵר מִדַּי אֲנָשִׁים
צְרוּדִים,
מֵיתָרִים סְדוּקִים,
צְלִילִים אֲפַרְפָּרִים בְּיוֹם בָּהִיר.
לֹא זִהוּם קְרָבַיִם,
סוֹפָנִית מְיֻתֶּרֶת,
שְׁתִיָּה,
עִשּׁוּן יֶתֶר.
יוֹתֵר מִדַּי אֲנָשִׁים
צְרוּדִים,
טוֹנִים מִתְכַּוְּצִים,
רִירִיּוֹת מִתְיַבְּשׁוֹת עַד כְּאֵב רֹאשׁ.
שָׂפָה מְזֹהֶמֶת,
לָשׁוֹן חֲלַקְלַקָּה,
טוֹנִים,
כַּוָּנוֹת זְדוֹנִיּוֹת.
תֵּה עִם דְּבַשׁ יַד בִּנְיָמִין,
גִּרְגּוּרֵי מֵי מֶלַח אֶרֶץ,
עִגּוּלִים לְפִתּוּחַ קוֹל צָלוּל,
תְּקוּפַת הַמְּנוּחָה תַּמָּה.
הַצְּרִידוּת נִמְשֶׁכֶת,
יֵשׁ לְהִבָּדֵק בְּהֶקְדֵּם אֵצֶל רוֹפֵא הַמְּדִינָה.