מפגשים מגן עדן

לאליענה אלמוג, באהבה ובהזדהות רבה

התגלית הגדולה של חיי היא אהבת בעלי החיים. במקרה שלי, חתולים, אבל זה עניין טכני בלבד. עם כל אהבתי המטורפת לחתולים, אני אוהבת את כל בעלי החיים אהבה עזה. לו גרתי בבית צמוד קרקע כבר היו לי כלבים, תרנגולות, עזים, סוסים, לוטרות, חמוסים, הכול מכול וכול.

שוב אני אומרת: התגלית הגדולה של חיי היא שגיליתי את בעלי החיים ואת האהבה הרבה שהם מעניקים לבני האדם. בעיני, אהבתם לא תיאמן ממש. היא יוצאת דופן, ורק מי שחי עם בעלי חיים ומוכן להתמסר לאהבה הזו, מבין על מה אני מדברת.

בכך שגיליתי את בעלי החיים אני רואה זכות ענקית שהוענקה לי, שכן זה לא מובן מאליו. רבים הם בני האדם שחיים בעולם חיים שלמים ולא יודעים דבר על האהבה הזו, או בזים לה, או מקילים בה ראש. הלוא את רוב חיי חייתי ללא בעלי חיים, ורק בגיל 34 למדתי מה זה לחיות עם בעל חיים, איזה אושר צרוף זה, כמה זה מעשיר את הלב ואת החיים, כמה זה מלמד, מה זה נותן.  לי זה העניק חמלה רבה. לפני כן הייתי אדם פחות חומל. בכך שיש בעלי חיים בחיי, למדתי להיות אדם טוב יותר. ממש ככה.

מכאן גם שלאבד חיית מחמד זה כמו לאבד אדם אהוב. לא פחות, ולפעמים אפילו יותר, כי חיית מחמד היא כמו הילד שלנו, לא פחות ולא יותר. ממש כך. ואני אומרת את זה כמי שאיבדה בן זוג אהוב ואב אהוב, ועוד כמה חברים. המחשבה שאאבד את חתולי יכולה להעביר אותי על דעתי ממש.

על האושר שהעניקו לי חתוליי כתבתי בטור שהיה לי בירוק נושך באנרג"י מעריב בין  השנים 2006-2007. נורא נהניתי מהטור הדו שבועי הזה, בו כתבתי על כל מה שגיליתי על חתולים, אלה שלי ואלה מהגינה. את כל התובנות וההבנה קיבצתי לשם בהמון אהבה והומור. 

אבל אז התחלפה העורכת, וכרגיל, העיפה את כל מי שכתב והביאה את אנשי שלומה. כך גם העיפו את טורי, ממנו נהניתי מאוד מאוד, וכמו כל מי שכתב בירוק נושך, גם אני עשיתי זאת לא למען הגרושים שמשלמים באנרג"י, אלא מתוך שליחות. בטור הזה ניסיתי לנתץ את כל הדעות הקדומות שיש לאנשים על חתולים, לתת טיפים מניסיוני, ובעיקר, לקרב אנשים לחתולים ולבעלי חיים בכלל.

אז הנה לינק לכל טורי החתולים שלי ב-NRG מעריב, למי שבא לו לקרוא, אותם העליתי גם לבלוגי…. ואני עדיין מחכה שיציעו לי טור נוסף, כי יש לי עוד הרבה מה לכתוב על חתולים.

והנה לינק לעוד רשימות על בעלי חיים, מתוך הבלוג שלי, למשל על החרגול שגר שבוע בביתי ושיקמתי את רגלו הפצועה, או על הקוריצה שנחתה יום אחד בחניה של ביתי המשותף, בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה ,לפני שנתיים וחצי כמעט.

מה אגיד, פרגנו לעצמכם חיית מחמד, אתם באמת לא יודעים מה אתם מפסידים. אם יש דבר שמשחזר את חווית גן עדן, זה חיים עם בעלי חיים. 

והמדהימה הזו היא פרבי, לא שלי לצערי, של אחי וגיסתי, שאימצו אותה במקום תותי המדהימה שנפטרה לפני כשבעה חודשים מסרטן. עכשיו היא אחותו האהובה של ג"וק ג"וק הפרוע.