בננות - בלוגים / / שיר על אהבה(2)
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

שיר על אהבה(2)

 

http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=3760&blogID=161

זה ההמשך של הסיפור הזה.
————————————————————————-

בבוקר אמיר לא נמצא ליידי ולכן  אני ממשיכה לישון עד אחת בצהריים, שזאת השעה המשוערת שבה אמיר נכנס למאורתנו .הוא מטיל  לעברי שקית צהובה תפוחה . מארי גיסתו הנאמנה נגררת אחריו.
" בשבילך," הוא מפטיר .
אני תופשת אותה במהירות  ומממשת את תכולתה המתמסרת. בזריזות סקרנית אני ושולפת מתוכה תחתונים, גרביונים , אבל בעיקר תחתונים ,עשרות זוגות מוטלים בשקית, ואני פורשת אותם לעומתי. כתוביות צבעוניות ומאירות מקשטים אותם  לאורכם ולרוחבם . לגרמנים האלה יש הבנה בנשים.
 
" מאיפה?" אני חוקרת ומלכסנת מבט לעבר מארי.
" גנבתי " . אמיר עונה.
" מאיפה?"
 
" חנות , ככה נכנסתי ותסתכלי ," הוא מתפשט פתאום במיומנות של חשפן רגשן , מניח לי לגלות  שמתחת למכנס הג"ינס המחורר שלו הוא לבוש  בטייץ צבעוני.
" לא הייתה לי בעיה לגנוב טייץ, נכנסתי, מדדתי , והשארתי על…"
" עצמי."
שנינו צוחקים.
" הוא ממש אוהב אותך." מארי לוחשת לעברי בזמן שהוא  גורר את עצמו אל עבר השירותים ומטיל שם את מימיו בשריקה מרטיטה.
" או שהוא אוהב אותי , או שהוא שונא גרמנים." אני עונה
" אותך, אותך , את לא רואה , איזה בחור יגנוב עבורך , איזה בחור יסתכן עבורך ,תגידי!  וגם ככה חסר לך ביגוד תחתון הולם. "
 
למארי יש עיניים כחולות . טיפות רטובות של עננים נוצצים חגות סביב אישוניה המרצדים , עיניים כאלה אי אפשר למצוא במחוזותינו . ובאמת היא רק בערך יהודיה וגם זה לא. אבל זה הספיק לשלמה אח של אמיר על מנת להתחתן איתה , לצערי היא עושה הכל על מנת שאהיה הבאה בתור. בארץ הזאת בדידות היא מושג מורגש.
 
אבל אני לא אתחתן כל כך מהר. אני לא הולכת לשעבד את עצמי עבור אף גבר . למארי יש סדר יום מוגדר. 
מידי בוקר מארי מקלחת את שלמה כמו ילד קטן, מסבנת לו כל  את הגב , משאירה הוראות לפילפינה העצלנית ורצה לעסק. בין לבין  היא גם עוברת עבורו שורה של ניתוחים מסובכים. היא מצפה ליורש אבל החצוצרות שלה סתומות . איך אישה יודעת שיש לה חצוצרה סתומה ? לי אין מושג בענינים האלה ובטח  שלא הייתי מחצרצת  עבור גבר נצלן כמו שלמה.   יומיים אחרי הניתוח  הזכור אצלה לרע, אחרי שפתחו לה וניקו לה שם את כל האינסטלציה ,היא כבר שאבה לסורה. התרוממה מעל מיטתה הנוחה ושאבה עבורו את כל השטיחים באחוזה . למחרת היא התייצבה בעסק ומירקה את כל הסירים . מארי לא סומכת לא על התורכים ולא על הפיליפינים. מארי היא סוס עבודה שכדאי להשקיע בו לטווח ארוך. היא זאת שמנהלת עבור המשפחה הזאת את העסק. בלי מארי אין עסק.
רק לאמיר יש חברה עצלנית שרוצה להיות זמרת, גם אם הוא יגנוב עבורה את כל הידלברג היא  לא תנהל עבורו  שום עסק.
בגלל זה קיבלנו מאבא של האמיר עונש , אנחנו חיים בדירה שבקושי נכנסת בה מיטה כפולה ומארי ובעלה הגמד חיים להם באחוזה מרווחת .
 
יהודיה , לא יהודיה.
מה שחשוב במשפחה הזאת, זה ההספקים .
 
אמיר יוצא מן השירותים וחיוך של עונג נמשח על פניו העגלגלים.
" נוסעים." הוא מכריז.
" לאן?"
" לעסק."
 
 אין דבר שמשמח את מארי יותר מעסק, היא מחלצת את עצמותיה המלאות ושועטת קדימה. את דלת הכניסה שלנו היא נועלת בעזרת  הצרור המוטל בין אצבעותיה , רק עבורי היא טרם מצאה את הצילינדר המתאים.
 
אנחנו שבים  ונוסעים, שבים  וחולפים בפעם המאה  על פני השדות החשופים שמתמלאים באיטיות בצמחיה וחממות , שבים ומשקיפים  שוב על  פני המרחבים הירוקים המבלבלים.
 
אמיר מעשן סיגריה מסריחה ומשעין את מרפקו על אדן החלון ואני מחסלת פחית שלמה של קולה וזורקת אותה דרך אותו החלון עצמו.
" למה ללכלך?" אמיר רוטן.
" מותר לי פה זה גרמניה. "
" אני מסתפק ביופי של גרמניה ושם במרכז את ירושלים וזהו." אמיר מציע פשרה הוגנת.
 
ומארי אומרת שירושלים זה "ביוטיפול" . בכלל הכל "ביוטיפול" בשבילה והעסק המשמים הזה הוא בכלל שיא השיאים של "ביטיפול" עבורה.
 
וכשאמיר מחנה את המכונית הגולף הלבנה ופותח לי את הדלת אני בכל זאת מרגישה את היוהרה של להיות חברה של בעל – עסק.
מארי כבר רצה החוצה,כי נורא דחוף לה להשגיח על תעשיית הצ"יפסים ואני מושכת את אמיר לעברי . הוא מגרגר בהנאה.
 
" תגיד רגע מה היה לך עם מרטינה המלצרית? " אני מזמזמת .
 
" כלום." הוא נרתע .
" שקרן."
" למה?"
" הייתה בנינו שיחה די רצינית והיא סיפרה לי על יותר מכלום ."
" מתי?"
" לפני יומיים כשאבא שלך החליט שאני צריכה לתת יד במאמץ המלחמתי פה, מרטינה הרבה יותר זריזה ממני, אז יצא לנו להחליף כמה משפטים וגיליתי.."
" נכון היא עובדת טובה ,אבל אל תדברי איתה!"
" למה?"
 " סבא שלה היה נאצי."
" היא מצטערת על זה ומנסה לנקות את עצמה מכל העבר,  היא עובדת כאן אצל היהודים כמו מטורפת . אתה לא צריך להתעלל בה בגלל משהו שהיא לא עשתה ."
" אני לא מרחם על קרובות משפחה של נאצים , היא מוצצת בסדר לא יותר מזה, וזה היה מזמן."
" תעוף ממני מגעיל כמה אכזרי אתה מסוגל להיות."
 
" יש לי מי ללמוד, וזה היה לפני שהכרתי אותך,אז מה את מתנפחת" הוא פולט ונוטש אותי בתוך הגולף הלבנה שלו.
 
רוח גרמניה חפה מכל אשמה מלטפת את פני , אני טורק את דלת המכונית ויוצאת לכיוון הנגדי .
אין לי חשק להיכנס איתו לעסק שיחפש אותי בעיר אם מתחשק לו.
אבל כעבור שעה ארוכה של כתותי רגליים  אני בכל זאת חוזרת לעסק.
" נו מה? " הוא שואל כשאני חוזרת , גלי  הזיעה המבהילה שגולשים על פני  מצחו , מחריבים באופן מוחלט את עקבות הסקס האפיל הקלוש שניחן בו.
 
מסתבר שהצ"יפסים האלה הם לא בדיוק מקור בריא לאנרגיה גברית בונה .
 
 
" גנבתי " אני לוחשת ומנפנפת לעברו בזוג גרביים מפוספסות .
 " מאיפה?"
" חנות קטנה, לא רחוק מפה, הגרביים היו תלויות בחוץ, כמה טיפשים הגרמנים האלה מסוגלים להיות."
" בשביל מה גנבת , בשביל מה ?" הוא מסנן בזעף .
" רק לך מותר?" אני מתגרה.
" אני גדלתי פה זה משהו אחר ." הוא עונה לי ומפנה כלפי את גבו המוצק.
" זה היה כזה נורא?" אני מגמגמת .
רוח גרמנית חפה מכל אשמה מפדרת את לחיי שמשתפלות לעבר האדמה .
נדמה לי שמרטינה קוראת לו.  
 
 
 
 
 
 
 

 

5 תגובות

  1. אביטל, זה ממשיך מבטיח גם בפרק הזה, ומתחיל לפרוש עלילה רחבה עוד יותר. אחכה לבא!

    • תודה לכם אמיר וחני.

      חני יש למה לצפות..

      אמיר אני שמחה שאתה איתי ברצף , כשאני כותבת בפרקים נעלמים לי פה הקוראים, אז אולי מיני שערוריה תעזור ? סתםםם אבל לא הכל אינטרנטי בחיים ואני אוהבת את הדמויות , הן מגרות אותי לספר עליהן אפילו לקורא אינטרנטי אחד.

  2. איזה ספור אביטל!! מסקרן מאוד!

  3. קראתי את שני הפרקים. מסר הזלזול ב"אוייב" מתעצם והדמויות מקבלות ממשות. עצה קטנה – כדאי להמנע מריבוי דיאלוגים בשורות נפרדות, הם גורמים לדילול ושטחיות, עדיף להשתמש בשפה עוקפת, לדוגמא: הוא האשים אותי בכך, ואני השבתי לו שאין זה מעניינו, וכששאלתי מניין התחתונים, השיב כך וכך. אפשר להשאר דיאלוגים קצרצרים בעלי שורות ספורות.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת