הי אורי
התגעגעתי לשירת הפרוזה הצרופה שלך. כתבי חידה עם אבק מיתי.

לא רע, מותק.
לאחר שייחרב העולם, וניאלץ לקבץ נדבות ולמכור את מה שיישאר מגופינו כדי לשרוד - אני מקווה שתסכימי לצרף אותי לשבט שלך.

מירי - נראה לי שאני אזדקק להגנתך. בכל אופן, מנהיגה אני kt רוצה להיות. מה אני צריכה שיקריבו אותי כשלא ירדו גשמים? או שישימו באותי באיזה יער להגן בחיי על עץ קדוש?

יו. כמה תמים מצידך. תאגיד ''אידיאה פיקס'' מחזיק בלאי בלתי מוגבל של בתולות מהונדסות גנטית עם נטייה קרבנית למטרות שציינת. את ואני, תוך ניצול מקסימלי של כושר תחמון, נפלס דרכנו לצמרת המנהיגותית באמצעות ספר בישול ישן, ''מתכונים מתקופת הצנע'', הכולל את הלהיטים העל-זמניים ''חצילים בטעם כבד'' ו''עוגת בטטות לבנות בטעם ערמונים''. כדי לשרוד, יקירתי, צריך להישאר קרובים לצלחת.

אני מוקסמת בכלל, ובעיקר מהכנפיים הרכות כמו חשמל.

"שהחיים יוסיפו ויחיו" = שהחיים יימשכו? שאלה שחיים ימשיכו לחיות?

יפה, ויפה גם הכדור שאת מעבירה לקורא עם חידת הנשים.

אמיר, תודה.
רציתי לדחוס את שתי המשמעויות לביטוי אחד.

היי מיכה, לי,
תודה.

צומררתי.

המשוררת חזרה, את אף פעם לא הלכת... מוזר לי לא חשוב אם אני כותבת על נייר או בראש... תמיד המצב דינמי.
עכשיו תורי: לא להפסיק לבחור.
להתראות טובה

איזה יופי!

מקסים. אגדה ממש

אגדה נהדרת. ואני בוחר בשתי הידיים כאחת.

אבל, רונן, בחירה בשתי האפשרויות המוצעות פירושה ויתור על המשחק. ראיתי שיצא ספר. מזל טוב.

יעל, טובה, עמליה, אודי,
תודה.

אולי כשלואי קורא לך ברחוב
ואת מסתובבת
והוא מספר לך שאלו זמנים של חומר וחומר
הוא בעצם נורא מפחד מהרוח
כי רוח גדולה וחזק.
הוא מגיף חלונות
הוא חרד נפיצותן של המלים
מה הן לך
מה הן לו
(אולי הוא נורא מתבייש גם)