הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
נס. הילדים הגדולים ישנים אצל הדודה והדוד הצדיקים.
אנחנו, איש ואישה ותינוק, רגל פה רגל שם, התכרבלנו מול הטלוויזיה לראות את לולה הקדושה. כבר כמה חדשים היא נשארה שם לבד על המדף. עונש. על כך שפיתתה אותי לרכוש אותה רק בגלל תנאי מבצע טובים. סוף סוף גם לה מגיע לילה משלה.
לילה טוב אבל עצוב. דומה להפליא לסרט תיעודי, על מספר זוגות צרפתיים המחפשים תינוק למכירה בקמבודיה, על ההיסטוריה העפלה שלה. ניכר במיוחד הכאב של הכמיהה לילד, כאב מוכר, עצום, עמוק, תהומי, שחור.
אחר-כך בשקט התגעגענו לגדולים ודאגנו להם כאילו בחושך נהפכו שוב לקטנים שהלכו לאיבוד בדרך מן השירותים באמצע הלילה. ואין בידנו להוביל אותם מהכתפיים אל דרך המלך. גם הכאב הזה, שהוא מורכב מכאבי הילד ומתחושות של חוסר אונים מצדך, מוכר, עצום, קורע, שורף, מחריד.
לזה ניתן לקרוא כאב לילד וגם לזה ניתן לקרוא כאב לילד, אך מעבר למילים האלה אין ביניהם שפה משותפת ואין להם על מה לדבר.