בננות - בלוגים / / אילן ברקוביץ על "צירי חיים" במוסף "ספרות ותרבות" של "הארץ" 1.8.14
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

אילן ברקוביץ על "צירי חיים" במוסף "ספרות ותרבות" של "הארץ" 1.8.14

צירי חיים, שירים מאת גיורא פישר, הוצאת קשב, 2014

מהי נקודת הכניסה אל שיר? בשירו של המשורר גיורא פישר (יליד 1951, מושב אביגדור), "קול המוזיקה", המופיע בתחילת ספר שיריו השני, "צירֵי חיים" (2014, קשב, עמ' 9) נדמה כי נקודת הכניסה קלה. שם השיר מכוון, כנראה, אל תחנת הרדיו המוזיקלית של קול ישראל; המוטו של השיר מכוון אל סיפור מגדל בבל המקראי תוך שהוא מציג ציטוט מקוטע מתוכו. ואילו הבית הראשון של השיר ממפה את השטח היטב: "בַּדֶּרֶךְ לְקִרְיַת מַלְאָכִי אֲנִי שׁוֹמֵעַ / אֶת הַסִּינִי צ'וֹ לִיאַנְג לִין / בַּקּוֹנְצֶ'רְטוֹ לְכִנּוֹר שֶׁל פְּרוֹקוֹפְייֶב. / עַל הַפִילְהַרְמוֹנִית שֶׁל לוֹס אַנְגֶ'לֶס / מְנַצֵּחַ הַפִינִי אֶסָה פֶּקָה סָלוֹנֵן". אמנם המשורר ומבקר השירה, עמיתי אורי הולנדר, הזהירנו פעם כי "יש להתייחס בחשדנות לכל אותם משוררים המדברים על מוסיקה, ובייחוד להופעות של יצירות מוסיקליות בין שורותיו של שיר". אך אני דווקא לא חושד בפישר, ונפנה לפתוח את מסע ההתחקות שלי אחר שירו, שהמשורר עצמו אף בחר לתתו גם בגב הספר, ללמדנו על מידת החשיבות שהוא מייחס לו.

מה יותר קל מזה, אני חושב לעצמי בשעה שאני מצליח לאתר ברשת האינטרנט את הדיסק המשותף של הכנר הסיני צ'ו ליאנג לין (יליד 1960), המלחין הפיני אסה פקה סלונן (יליד 1958) והתזמורת הפילהרמונית של לוס אנג'לס (נוסדה ב-1919), שבו נשמעים קטעים משני הקונצ'רטים לכינור של המלחין והפסנתרן הרוסי הנודע סרגי פרוקופייב (1953-1891). פישר לא מבחין כאן בקוצו של יו"ד ולא מגלה את אוזנינו איזה קונצ'רטי מהם בדיוק הוא שמע: את הראשון, הלירי, מ-1915 או את השני, הסוער יותר, מ-1935.

עכשיו ארכוש את הדיסק, אכנס למכונית שלי, אכניס אותו למקלט הרדיו ואאזין לו בדרכי אל קרית מלאכי, העיר הנקראת על שם לוס אנג'לס, שיהודיה תרמו כספים להקמתה. פיס־אוף־קייק, כמו שאומרים באנגלית.

טעות. בזמן שהקדשתי להכנת הרשימה הזאת פרץ אל חיינו המבצע הצבאי "צוק איתן". באחד הימים קיבלתי דיווח מהמשורר עצמו על כך שרסיסים מרקטה נפלו בסמוך לביתו במושב אביגדור, הנמצא בגבולות המועצה האזורית באר טוביה, וכמובן שעקבתי בעצמי אחר דיווחי החדשות על הרקטות הרבות ששוגרו אל האזור. אמנם לא ברור על פי השיר אם הדרך אל קרית מלאכי היא מביתו של המשורר אל העיר, מרחק של כמה דקות נסיעה בלבד, או שאולי מדובר בנסיעה ממקום כלשהו במרכז הארץ אל דרומהּ, מרחק זמן שיכול היה לאפשר לו לשמוע את היצירה המוסיקלית במלואה, אך ברור לי כי על מנת שאוכל לחוות במשהו את אשר הוא חווה אני צריך להגיע לשם.

מה עושים? לחיי אינני חושש, אך מה יהיה על ילדי הקטנים? מי יסביר להם, במקרה של אסון, כי אביהם לא התעניין בפורנוגרפיה של המלחמות אלא בסך הכל ביקש לכתוב על מסלול חייו של שיר אחד? מה יקרה אם רקטה תיפול בסמוך אלי בזמן הנסיעה? את המוסיקה של הרקטות, היירוטים והנפילות אני מכיר היטב, כך שלמרבה הצער אני נאלץ לוותר על הנסיעה הנחשקת וממשיך לקרוא את השיר על מכתבתי.

עכשיו צריכים השיר ומשוררו להוליכני אל מחוז חפצם. הנה שלושת הבתים הנוספים של השיר: "אֱלֹהִים בָּלַל שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ / נִפֵּץ מִגְדָּלִים. / רַק הַמּוּזִיקָה נִצְּחָה אוֹתוֹ: / עֲלֵי כִנּוֹר וַעֲלֵי נֶבֶל הִיא דּוֹבֶרֶת / שָׂפָה אַחַת וּדְבָרִים אֲחָדִים / וְרֹאשָׁהּ בַּשָּׁמַיִם." (עמ' 9). מה בעצם קורה כאן בשיר שלפנינו?

בבית הראשון יוצר לו פישר את מגדל בבל שלו: הוא משלב בין קרית מלאכי ללוס אנג'לס; בין כנר סיני למנצח פיני; גם צליל שמות הכנרים לוקח חלק במרקם המוסיקלי־אנושי־גיאוגראפי הסבוך שהוא יוצר בהצלחה רבה, לדעתי. ואז מופיע אלוהים.

על פניו זה ברור. אם שפת השיר רומזת אל הסיפור המקראי הידוע כי אז אלוהים, שיש לו תפקיד מרכזי בסיפור הזה, צריך להיקרא אל חזית הבימה. אלא שאז קובע פישר את הפסדו של האלוהים אל מול המוסיקה ואנו צריכים לשאול כאן למה. מה הופך את המגדל המוסיקלי לכזה שיכול היה לאל עד שגבר עליו?

התשובה לשאלה הזאת טמונה בהבנה כי המשורר גיורא פישר הוא לא רק משורר חילוני אלא גם כופר, כלומר משורר שלא מאמין בקיום האל. במה הוא כן מאמין? במוסיקה, בוודאי, אך לא רק בזו הקלאסית כי אם גם בכל מוזיקה אנושית שהיא, ועל כך נסבה ליבת שירתו. זה מה שהופך אותה למעניינת, חיה ונושמת, לא דוגמטית, לא כזו המבקשת לאחוז באמת אחת גדולה כי אם להפך, כל שיריו נתונים אל מלאכת הפירוק של אמיתות גדולות וחישוף ההווי האנושי מבעדן גם כשהוא, לא פעם, נתפס במערומיו. כמו למשל בשיר הקצר הבא, "יופי אלוהי", שכמוהו כאחיו התאום של השיר "קול המוזיקה": "ג'וֹרְגִ'יוֹ הַכּוֹרֵם מִטּוֹסְקָנָה / מַשְׁמִיעַ מוֹצַרְט לַגְּפָנִים. / מַאֲמִין / שֶׁיֹּפִי אֱלֹהִי נִמְסָךְ לִלְשַׁד עֲנָבָיו. / וַאֲנִי, הַכּוֹפֵר בַּכֹּל / מַקְשִׁיב לְמוֹצַרְט, שׁוֹתֶה מֵהַיַּיִן / וּמַאֲמִין" (עמ' 25).

2 תגובות

  1. שמעון מרמלשטיין

    זוכר את השיר הזה. גיורא.
    יופי.

    בדיוק שתי דקות הפרש בינינו
    בפוסטים (הזמן שלוקח לטיל להגיע מעזה אל אולגה … סליחה. גבעת אולגה). בפעם הבאה אסתכל מי לפני בבלוג.

    וגם החיים…

    צירי חיים
    ארץ החיים

    למרות ששנינו מדברים/כותבים על הדבר הכי רחוק מחיים.

    ובנוגע לאותו הולנדר. שיאיית לי איך כותבים את שם המשפחה שלו בלועזית. (ישנם ארבעה אופנים לכתוב את השם. שניים עם אומלאוטים ושניים בלי) אז אדע איך לענות לו בנוגע לקשר שבין צלילים, תווים ונקודות.

    • תוצפתו חשדות כבדים בשטח : "משוררים המדברים על מוסיקה"
      בררררר…..מפחיד 🙂

      יפה כתב על שירתך ברקוביץ על פירוק וחישוף ויופי
      ישר כוח !
      ושקט על הארץ

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר