ההתלהמות, מלחמת כל בכל, הביקורת היודעת כל הגיעה איך לא, גם להתקפות על התקשורת. 'הם' לא בסדר, איך 'הם' שואלים כאלה שאלות, איך 'הם' מצלמים הלוויות. רבותיי, 'הם' זה אנחנו! כן, גם אתם בסלון הממוזג הרואים/קוראים/שומעים את האייטם עד הסוף (!!!) ואחר כך מצקצקים בלשון. לא הייתם רוצים להיות בנעלי הכתב המזדהה לא פחות מכם – אולי עוד יותר, כי הוא ממש בתוך הכאב הגדול מהכיל, כדי שכולנו נדע של מי החיים הצעירים שאבדו, את מי לחבק בצערו הבלתי נתפש. לעתים בתנאים-לא תנאים, לעתים במשכורת רעב. המשפחות משתפות פעולה, כי גם הן לא רוצות שיקירן ייעלם מן התודעה ללא זכר! דבר אחד למדתי: רק הן יקבעו אם להתראיין, להצטלם, לשתף פעולה או לאו. רק את רצונן יש לכבד! ולעתים, תתפלאו, הם חושבים בדיוק הפוך מן המצקצקים. אני יודעת, הייתי שם – שנים לא מעטות מחיי המקצועיים. בימים כאלה, אין עבודה כפוית טובה יותר מן העיסוק בתקשורת. די לצדקנות המיותרת הזו
(פורסם בדף הפייסבוק שלי בתגובה לביקורת על התקשורת)