בננות - בלוגים / / על הפגזות ומקרר ישן
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

על הפגזות ומקרר ישן

חברים יקרים
הוותיקים ביניכם אולי זוכרים את השיר שנכתב על הכותל המערבי : "יש אנשים עם לב של אבן, יש אבנים עם לב אדם".
ובכן, אני רוצה לגלות לכם שלא רק לאבנים יש לב, גם למכשירים חשמליים.
בשעה האחרונה, הוקפצנו שלוש פעמים לממ"ד הנמצא מחוץ לבית. שלשת הנפילות נשמעו קרובות מאד מאד.
מדוע מטווחים דווקא את המושב שלנו? אני לא יודע באופן ודאי, אבל יש לי שתי השערות, תבחרו אתם את ההגיונית יותר:

1. יש משורר (השם שמור אצלי) המתקנא בי ובספרי החדש "צירי חיים", לכן החליט למסור לחמאס את הנ.צ. המדויק שלי. הוא כמובן יטען שהוא לא עושה זאת מקנאה, אלא רוצה לגאול את הספרות העברית מנוכחותי.
2. לפני כשלוש שנים, החליטה אשתי שכדאי שנבנה ממ"ד. את ביתנו בנינו לפני 35 שנים, ואז לא חשבו שיש צורך בחדר בטחון בבית. בשביל מה יש מקלטים? . אני התנגדתי, אמרתי לה שבניית חדר כזה תעלה המון כסף (90000 שקל) וגם אם תהיה אזעקה, אני לא מאמין שארוץ החוצה לממ"ד, חוץ מזה, מה פתאום ירו פגזים לאביגדור, יורים לשדרות!

נכנעתי, הייתה לי ברירה?
חצי שנה לאחר מכן, התחילו הפגזות עלינו!
אתם רוצים להגיד לי שזה מקרי?
לדעתי, אשתי רצתה להוכיח לי גם הפעם שהיא תמיד צודקת!
ועכשיו לעניינו:
כששיפצנו את הבית, התלבטנו מה לעשות עם המקרר הישן, כל כך נקשרנו אליו. בזמן השיפוץ הוא שוכן במעבר ליד חדר השינה. כשהסתיים השיפוץ החלטנו להשאיר אותו, להעבירו לממ"ד.
חם מאד מאד בממ"ד ,אין בו מיזוג והוא סגור הרמטית (מיועד גם נגד פצצות כימיות). אבל הוא, המקרר הישן (ג'נרל אלקטריק מודל 1978) פתח את ליבו ודלתי ליבו , ובזמן הפגזה אנחנו מצמידים גופנו אליו, ומצטננים כשראשנו מונח על מדף הירקות.

ובעתות אלה, כשכל הזמן מדברים על "נקמה", כל כך יפה מצד מקררי יקירי שלא נקם בי על שלא הכנסתי את השיר עליו לספר.

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

חסד נעורים (מתוך "שיפוצים ובדק בית")

 

הִבְטַחְתִּי אוֹתוֹ לַשְּׁכֵנָה הַצְּעִירָה שֶׁחָשְׁקָה בּוֹ-

וְהִתְחָרַטְתִּי.

לֹא בּוֹגְדִים בְּמִי שֶׁדָּאַג לָאֹכֶל שֶׁלְּךָ

שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנִים.

לֹא מַפְנִים רֹאשׁ לְמִי שֶׁתָּמִיד הֵאִיר פָּנִים

כְּשֶׁבָּאתָ בְּדַלְתּוֹ.

 

הִכְנַסְתִּי אֶת הַמְּקָרֵר הַנֶּאֱמָן לַחֲדַר הַשֵּׁנָה.

 

הַמָּנוֹעַ הַזָּקֵן רוֹעֵשׁ וְנוֹחֵר

אֲבָל גַּם הַשְּׁמִיעָה שֶׁלִּי

הִיא לֹא מָה שֶׁהָיְתָה.

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

תגובה אחת

  1. שמעון מרמלשטיין

    נכון. מה אחרי כל הרבה שנים … אתה לא יודע שהאישה תמיד צודקת, גם שלא?
    מתפלא עליך.

    הסיפור על המקרר יפה. עכם מוסר השכל וקריצה לדור החדש.

    בנוגע למשורר שהעלה אותך על הנ. של החמאס., לידיעתך. בכל הפגזה,הפצצה, צליפה. מי שחוטף אותה משוכנע שהיא כוונה אך ורק אליו, רק כדי להרוג אותו. לא את האחרים.

    פעם חטפתי מטען צד של מאה ק"ג בלבנון (בתוספת פגז זרחן רוסי במשקל 17 ק"ג).
    בהפעלת רדיו.
    הצעקה הראשונה שחטפתי הייתה מהנהג בג'יפ (כשהאוזניים שלי חזרו לשמוע). בן זונה, איך ידעת. איך ידעת!!!???

    כי האמת ידעתי באותו בוקר מה יקרה. יצאנו שני ג'יפים לשער פטמה מהרי השוף. וחניאל ממחלקת הדרגון התפלא מה פתאום נתתי לו לנהוג בג'יפ שלי. כי אנחנו 4 הג'יפים של מחלקת הסיור, לא נתנו אפילו למג"ד לגעת בג'יפים שלנו.

    אז זהו. זו האמת חניאל. במרחק של 32 שנים, אני מתנצל שהחלפתי איתך מקום, כי ידעתי שהמוות (שפספס) יבוא מצד שמאל.

    העיקר ששנינו נשארנו בחיים.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר