אביחי קמחי ממליץ על ששה ספרי שירה שיצאו לאור השנה

1. השכן מברגן-בלזן, יעקב ברזילי (כרמל). אחד ממשוררי השואה המובילים כיום, אך שירתו כוללת הרבה שירת אהבה ושירה הומוריסטית משובחת. קריאת הספר מעוררת דמעות וזעזוע, אך המון חיוכים, צחוק והנאה צרופה. שירתו הכואבת והלא סולחת באופן מפתיע היא אופטימית ומלאת חיות.

2. שריקה, חמוטל בר יוסף (הקיבוץ המאוחד). המשוררת פרופסור חמוטל בר יוסף מפתיעה עם ספר חושפני מאד, "בדיבור ישיר" ללא מטפורות שמסתירות את האמת, בהומור, בחום ובאירוניה בד בבד ובביקורת עצמית על התנהלותה וחייה. ספר מלא חוכמת חיים של משוררת מאד מנוסה שאינו מצטעצע אך מבקש אהבה שלא ניתן שלא לתת אותה.

3. זרימת הרקפות, אמוץ דפני (עולם חדש), אחד ממשוררי הטבע הבולטים בעידן שיש מעט כתיבה בז'אנר הזה. זרימת הרקפות הוא ספר פואטי ואסתטי להפליא ומדויק ללא שום חריגה או חריקה. אין ולו מילה מיותרת בשיר. הקורא בספר גם אם אינו חובב טבע נחשף ונשבה בעולם מלא בצבעים, טעמים וריחות של הטבע שאין יפה ממנו ומתמלא בהשראה.

4. כלה קרננית, ענת זגורסקי שפרינגמן (חבר לעט). ספר שהפתיע אותי לגמרי. הספר עוסק בזוגיות מכל זווית אפשרית כמעט, בצורה שנונה, מקורית ומצחיקה ובמקומה של האישה לאורך ההיסטוריה ובמיקומה של המשוררת עצמה. הספר של ענת חשף בפני עולם של אישה ונקודת מבט נשית שלא הכרתי. השירה בספר צנועה כאילו מתביישת וזה מעצים אותה בצורה בלתי רגילה.

5.צירי חיים, גיורא פישר (קשב לשירה), גילוי נאות, סגנון כתיבתו של גיורא, "קולו" הוא הקרוב ביותר לליבי ולא פעם כשאני קורא שיר שלו אני חושב שאני הייתי צריך לכתוב אותו. גיורא מפעיל בי את הרגש ואת השכל בעת ובעונה אחת, הוא מצחיק אותי, הוא גורם לי לעצב וצער, הוא משמח אותי ובעיקר הוא מעניין ומפתיע אותי בפואנטות שלו. מי שמכיר את ספרו הקודם של גיורא יכול לזהות את הגישה השונה והמסר האופטימי לקוראים בספר החדש.

6. ומי יהלך, דוד ברבי (עמדה), הפואטיקה של דוד נוגעת בי בעמקי הנפש, שירתו המתבוננת בסביבתו הקרובה והרחוקה ניחנה בעדינות נפשית נדירה ושירתו היא ציור של המראות המשתקפות בעיניו. שירתו של דוד היא לעיתים ביקורתית אך אינה מתלהמת ואינה מתנשאת היא עושה מאמץ אמתי לשלום ולשיווין ללא הבדלי, לאום עדות ומין. מי יהלך הוא ספר הלל לחיים לאסתטיקה וליופי שסביבנו.

                                 אביחי קמחי