שיר שלי בגיליון הנוכחי, מס' 25, בביטאון 'שירה חברתית' שעורך אורן עילם
Normal
0
false
false
false
MicrosoftInternetExplorer4
אִם
===
אִם תִּרְאוּ
אֶת הָעֲגִילִים
מִשְׁקְפֵי הַשֶּׁמֶשׁ
הַקּוּקִיּוֹת
הָאֲנָשִׁים שֶׁאִבַּדְתִּי
אָנָּא אִמְרוּ
לָהֶם
שֶׁאֲנִי עֲדַיִן בְּאוֹתוֹ מָקוֹם
© כל הזכויות שמורות
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
יפה.נהדר. חפצים המסתירים את האין והיש.
במיוחד הקוקיות. אני מת עליהן.
מאז שהייתי ילד.
ולא יכולתי שלא להזכר בשירו של דן פגיס (שענת לויט סיפרה וגילתה לי אותו לפני למעלה משלושים שנה)
כי שירך, תלמה, מדבר בשפה שאין לה שם, עם שירו של דן פגיס.
"כתוב בעפרון בקרון החתום"
כאן במשלוח הזה
אני חוה
עם הבל בני
אם תראו את בני הגדול
קין בן אדם
תגידו לו שאני
כתבת ,שמעון מתוך גרוני
עפרה
תודה שמעון. מעניין האִזכור, והכי מעניין זה הדיבור "בשפה שאין לה שם" (אהבתי), כדבריך, שהקורא משמיע והחיבורים שהוא עושה, המתכתבים עם תודעתו והשירים האצורים בה (לשון אוצָר) ומגלים לכותב/ת "את כל הדברים" (לאה גולדברג). תודה על ההיבט הנוסף
תלמה, ראיתי את השיר (אנחנו שכנות לבטאון…) ואהבתי את המקוריות שבו…
נורית, ראיתי שאנחנו שכנות לביטאון. ונאה השכנוּת בעיניי :). קראתי את אפילוג' שאכן נותן תחושה של משהו יפה שבא אל קיצו, או יבוא. תודה לך וברכות
שמעון מרמלשטיין כתב אלייך גם מתוך גרוני,תלמה יקרה
עפרה
אם כן, עפרה יקרה, תגובתי אל שמעון יאה גם לך. אך התודה שכאן – אישית 🙂
איזה יופי
שיר יפה תלמתנו ,ברכות לך
תודה, חנתי. וברכות גם לך
ואיזה יופי לשמוע, אומי. תודה
תלמה- גם אצלי קפצה מיידית הקונוטציה הפגיסית שהשתנתה עם העגילים והשתנתה לחלוטין שוב בסוף השיר העצוב הזה.
התעצבתי תלמה – תודה 🙂