בננות - בלוגים / / מה כבר ביקשתי?
תלמה פרויד
  • תלמה פרויד

    נולדה בתל אביב, כמעט על מדרגות בית החולים ולא התאוששה עד היום. למדה ספרות עברית ולשון באוניברסיטת תל אביב לתואר ראשון ועשתה תואר נוסף בספרות, בהצטיינות, באוניברסיטה הלאומית של דרא"פ. שהתה בשליחות בדרא"פ, לימדה בתיכון שם ובארץ. טיילה רבות באפריקה והתאהבה ביבשת. הייתה חברת מערכת 'מעריב' במשך שנים ותרמה 'אייטמים' גם לגל"ץ. בהמשך הייתה כתבת ראשית ב'עולם האשה', כתבה על ענייני תרבות ב'פנאי פלוס', כתבה טורים בענייני עיצוב, בריאות ועוד. כלשונאית, הייתה בין כותבי המילון העברי-עברי 'רב מילים' שיצא בהוצאת מט"ח שליד אוניברסיטת ת"א בשיתוף עם אחרים – בפרק הביטויים. עורכת לשונית, כותבת, פריקית של שפות, מציירת במילים. גרה בהרצליה

מה כבר ביקשתי?

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

מקור:

לא, באמת לא צריך שתטרחו. שבו, תיהנו. אני אסתדר, לא, לא, אל תורידו מהשולחן. תודה, באמת. לא צריך. שבו, תנוחו. נו, עד שאתם כבר באים

 

תרגום:

רק שלא יתחילו עכשיו לשנע לי כלים למטבח בסדר הלא נכון, שלא ישימו לי על השיש במקום בכיור (או להפך), שלא יזרקו את השיירים לפח הלא נכון, שלא יכתימו לי את השיש ביין, שלא ישרטו לי את הנירוסטה, שלא ינגבו לי ידיים במגבת של הכלים. הכל, אלוהים, רק שלא ייכנסו לי למטבח

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

13 תגובות

  1. אומי לייסנר

    כל מה שחשוב בחיים

  2. שמעון מרמלשטיין

    נו עד שאתם כבר באים … אז אולי כבר תלכו.

    צחקתי. מכיר את המצב הזה.
    אלה שאכלו מרגישים רגשי אשם… אז הם מתחילים לעשות נזקים בבית. פורעים את הסדר (שלא לדבר על ליל הסדר, שזאת המלחמה הפונית הרביעית)

    יש בתים. שנותנים לאורחים נעלי בית. לא כדי שירגישו כמו בבית. אלא כדי שישבו על הספה ולא יזוזו. כי להסתובב עם נעלי בית בבית לא שלך, זה כמעט להתחזות לבעל הבית.

    בת הזוג שלי גילתה (לאחר חמש שנים) שאני מסתובב עם נעליים בבית שלה. ומייד אמרה העבירה אותי לנעלי בית.
    יכול להיות שהיא הפסיקה להסתנוור מכפות מדמותי וגילתה את המציאות?
    נעלי טימברלנד חומות עם בוץ, טיח, סיד, ישר מהפיגומים של הבנינים שעליהם אני מטפס.

    • תלמה פרויד

      שמעון, אתה מהצד של הבעלבוסטה? כי אני מן הצד של האורחים. כן, אלה שעדיף שיישבו לנוח ושלא יבלגנו את הנירוסטה ושלא יתנועעו חופשי בבית, כי עוד רגע המארחת עוברת לפולנית.

      נעלי טימברלנד עם בוץ וטיח הולך יופי עם זיפים. יש? ותיזהר שם על הפיגומים. וגם: תודה מעומק

  3. גליה אבן-חן

    יופי של רעיון מבני. מקור ותרגום. אתן את זה בתור תרגיל כתיבה לתלמידים שלי. זה כבר תרגיל שני שאני מוצאת בבלוג שלך.
    ברור שכפי שאת כתבת זאת לא מדובר בתרגיל אלא ביצירה של ממש.

    • תלמה פרויד

      גליה, לכבוד הוא לי, משוררת מרתקת שאת. זוכרת את פגישתי הראשונה עם שירתך – באירוע של כתב העת 'גג' קראת משירייך, לצד משוררים נוספים. אהבתי משמיעה ראשונה. ניגשתי אלייך בתום הערב ואמרתי לך שאהבתי. רק אלייך. ולא שלא היו שם עוד טובים. אהבתי את ההומור, ההומור העצמי, האירוניה הדקה, האמיתיות החשופה – הרגש, הכישרון.
      ואם במטותא, תגלי לי מה תרגיל הכתיבה הקודם שמצאת בבבלוגי, אשמח אף יותר. תודה לך. אמשיך לקרוא את יצירתך בהנאה.

      • גליה אבן-חן

        השיר "איזו שפה": משמשתי משמש, אבטחתי אבטיח…
        התרגיל הוא ליצור שיר שכולו לשון על לשון.

  4. תלמה, העלית חיוך על פני…

  5. מקסים דואט הקולות הזה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לתלמה פרויד