ארוחת בוקר בגופרמן

ארוחת בוקר בגופרמן

שושנה ויג

לבית משפחת גופרמן מבנה ישן ברחוב הפרחים שתים עשרה שבמושב רשפון. מבנה ישן שהפך לבית קפה ידוע. צמוד אליו ללא הפרדה מבנה קטן, מחסן ועליו מתנוסס שלט "הספרייה". כשעולים כמדרגות אל הדלת הקטנה שמשמאל למבנה המרכזי הגדול של בית הקפה ומנסים לברר את שעות הפתיחה של הספרייה הקטנטונת לא מוצאים את לוח הזמנים. אתה ניצב נבוך מול השלט "הספרייה" התלוי על הדלת הנעולה ואין מידע. השלט ריק מתוכן. אינך מסוגל להבין האם זוהי ספרייה או זיכרון לימים אחרים שבהם כל המבנה של משפחת גופרמן שימש כספרייה של מושב רשפון. היום במאה העשרים ואחת נשאר השלט שמכריז על ימים אחרים. 

מצדו הימני של בית משפחת גופרמן בית העם המפואר.  פועלים עובדים בסביבתו ומשאיות מובילות ציוד אל החצר האחורית. בנו מגרש חנייה, ועל לוח המודעות שצמוד לבית העם אין מודעות על מופעים אלא פרסומות לחוגי גו'דו לגו'דוקים הצעירים של המושב. זו גבעה מטופחת שמשני צדיה מגרשי חנייה לטובת באי הבתים.

שרה ורבקה התיישבו בשעה עשר בבוקר לשולחן במרפסת שצמודה אל הנוף. שרה התיישבה מול רבקה על כיסא פלסטיק בצבע לבן. רבקה הביטה בנוף לכמה שניות ואחר התיישבה אף היא על כיסא פלסטיק עשוי קש. רבקה התרכזה בעיון בתפריט והביטה בשרה. כמה רגעים לאחר שהתיישבו שתיהן והתפריט לפניהן רבקה הכריזה בחגיגיות:

– "נזמין את ארוחת הבוקר ?"

שתי חברות בנות שישים וקצת. המוזיקה דופקת במוח. המלצר ניגש ושב כעבור כחמש דקות. חביתת ירק. סלט ישראלי קצוץ. זיתים בשמן זית וברוזמרין. ריבת הבית. גבינה לבנה דלת שומן, פרוסות מלחם מלא. הוא הגיש לרבקה כוס קפה חזק  בספלון חרסינה, ולשרה הגיש כוס שתייה קלה, אשכולית אדומה סחוטה במקום. המוזיקה דופקת במוח. שרה מנסה לשמוע מה אומרת רבקה. רבקה לא מפסיקה לדבר לרגע.

"זה אורגני, שרה, כמו בניצת הדובדבן. המחירים בשמים."

והזמר בשיר הרקע ממשיך להרעיש. זה גורם לכאב ראש לרבקה. היא לא מגיבה. "עושים לי היי בלילה, וויי,  תסתכל על תל אביב בלילה, וסחטיין על תל אביב."

המוזיקה לא מתחברת למקום הזה שנמצא ברשפון. מקום אקסקלוסיבי בו יושבות גברות מצפון תל-אביב. למטה בין בתי-הכפר על השביל ילד רוכב על סקטבורד. רבקה אינה שמה לב לסביבה.

פתאום שרה מרימה את ראשה מצלחת קטנה ואומרת "מה זו המוזיקה הזאת? תגיד להם שיש לנו רוב נשי כאן."  מיד מנמיכים  את המוזיקה וכעבור דקה מתנגן שיר קליל ברקע.

"שרה, יש לי את המרשם בבית, מה שאת צריכה זה קופסת חלב קוקוס או קרם קוקוס. אני אתן לך מרשם מדויק. אני אביא לך. את יודעת השכנה חנה מטגנת קצת בצל, שמה חלב או קרם קוקוס, שמה פטריות, תפוחי אדמה. שמה את הדג. מוסיפה  מרק עם אבקת מרק. רשמתי בדיוק בשבילך וגם בשבילי. אני הולכת לעשות זאת. אם היא רוצה יותר היא מוסיפה מהצדפות מ"טיב טעם" נכנסתי אליה הביתה וזה הריח כל כך טוב. היא אמרה לי עוד תבלין, לא זוכרת מה עוד אבל קוקוס, עגבניות… היא נתנה לי בדיוק את הרצפט." שרה מביטה ברבקה, שלא סוגרת את הפה לרגע. היא מהרהרת. זו מפטפטת בלי הפסקה. שרה מכינה לעצמה כריך. מורחת מהגבינה  ומוסיפה חתיכת חביתה ומנסה לאכול בעוד רבקה ממשיכה לטחון מילים ללא הפסקה.

"זה מה שאמרתי לך, שרצית בשביל מירי, משהו שתאכל כשהיא באה אליך. הסנדוויץ' היה טוב?"

רבקה מוציאה מן התיק השחור גיליון עיתון מקופל היא פורשת אותו לפני שרה ומסבירה לה ששני דברים תעשה מחר בסמינר. היא תצלם לה את הכתבה בעיתון ואת המרשם. ותשאיר לה את הכול בתיבת הדואר של הבניין.  

"תקראי על הספר הזה שאמרתי לך, ספר עם קומיקס. ספר קריאה. גדעון אמר שהוא רוצה אותו. לי קצת קשה עם הקומיקס, אבל להגיד לך משהו, אם את רוצה משהו מיוחד לתת לה זה על בטוח ספר, שהוא לא ישר נשאר בספריה ואת יכולה לקרוא בו מדי פעם, תוכלי לקנות למירי את הספר הזה.  קניתי אותו עם עוד שניים.  זה עלה לי  88 רק  שקלים. ככה כשיש לי יום הולדת. אני יכולה לתת ספר. קניתי במבצע ספר על טיולים וספר שלישי בסט סלר מאוד מיוחד. ספר הקומיקס עכשיו במבצעים. נו, רק רק 88 שקלים. רוצה את זה לקרוא, זה  על הספר? הכתבה מאוד מעניינת. מחר שמה לך!" שרה שותקת כל הזמן. ורבקה ממשיכה כמו באוטוסטרדה.

"ותראי אני אצלם לך את הכתבה הזאת על הלהיט בארה״ב שמבטיח לשים קץ למחלות. הוא כותב להפסיק את כל הוויטמינים. מסביר איזה בדיקות דם לעשות. אצלם לדני ולך. חשבתי שהיום אני אסע ל"לוינסקי". מחר יהיה לך את מרשם הדגים. אם את רוצה לתת משהו שונה לבת שלך זה מתאים. תפור! גשי מחר לסטימצקי ותסתכלי על זה. אולי קומיקס לא מדבר אליך אבל לצעירים הוא מדבר."

יום רביעי היום, שרה שואלת את רבקה מה התוכניות שלה לשבת. מבקשת מרבקה המלצה לטיול בשבת. לטייל למוזאון תל אביב או למוזאון הארץ?  שרה בחולצה הסגולה מחכה למוצא פיה של רבקה. וזו האחרונה מחזיקה את האייפון בכיסוי הוורוד וממהרת לגלוש לאתרי התרבות. "אני אסתכל באינטרנט סיור למוזאון קריר ונחמד. במוזאון ארץ ישראל תערוכה יפהפייה ויש שם מסעדה קטנה שאפשר לאכול שם. אני נכנסת למוזאון מטיילת ובשתיים עשרה מזמינה מקום ויושבת לאכול.  אם אני רוצה לחזור לסיור, אני חוזרת למוזאון"

המוזיקה התחלפה "נו, נו, דונט פאק וויז מיי הארט".

רבקה מסתכלת באייפון ומוסיפה פרטים נוספים על תערוכת צילום מרהיבה מרחבי העולם. התערוכה נסגרת בעשרה ביוני. ושרה מתלבטת, יכול להיות שבמקום מוזאון תל אביב תלך עם המשפחה בשבת למוזאון הארץ. רבקה בודקת ומכריזה חגיגית :

"שעות פתיחה בשבת מאחת עשרה בבוקר עד שתים בצהריים."

וכך רבקה משכנעת את שרה לקחת את בתה מירי לבילוי ביום ההולדת. היא תכין לה ארוחת דגים בערב שבת וביום שבת יֵצאו למוזאון. "אמנות יש לה מלא. תיקחי אותה לזה. אז תיקחי אותה למוזאון הארץ. יכול להיות שתמצאי שם מזוזות. תערוכות פתוחות: תערוכת אתיופיה והשנייה צילומים. אתיופיה שרואה עצמה שליחה של תרבות …"

"רק בלילה בלילה אני חולם עוד בספרדית" מתנגן הפזמון בעברית סוף סוף ברקע.

אני שהגעתי לבית הקפה גופרמן יושבת מולן כמו מרגלת, כותבת לתוך פתקים קטנים באייפון את כל מה שרבקה אומרת לשרה. וכך תוך כדי הקלדה על לוח המקשים האילם שלי, כי השתקתי את הקול אני מקליטה את השיחה. אני קולטת רק את הדברים שאמרה רבקה הדומיננטית בשיחה, חברתה הפטרונית של שרה. עובר לי כאב הראש. אני אוכלת חביתת ירק. זיתים פיקנטיים. גבינות. סלט ישראלי. לחם בריאות. שותה מיץ אשכולית אדומה ונרגעת.

אישה בחולצה ורודה מתיישבת בפינה המצטלבת ביני לבין רבקה ושרה. האורחת מחזיקה את תפריט הבוקר וברגע שהיא מתיישבת מגיע המלצר. השעה בדיוק שתים עשרה בצהריים  והוא מחליף את התפריט ואומר "סליחה זה לא התפריט." הגברת הצעירה שוקעת בכיסאה סמוך למעקה. הנוף שקט ואינו מבחין בחילוף התפריטים.  מתחילים בארוחות הצהריים.

 "אפשר לקבל חשבון?" שרה שואלת את המלצר שחלף לידה.

המלצר הולך לקופה מקליד על המחשב את מספר השולחן וזה פולט את החשבון. הוא שב אליהן ומוסר את החשבון לשרה. רבקה מחפשת בתוך התיק את הארנק שלה ואינה מוצאת אותו. היא מביטה בשרה ואומרת:

"אז אני אשאיר את הטיפ. אז מחר כשאני אחזור מלוינסקי יהיה לך הכול בתיבה. אני אשלם את הטיפ. אתְּ את החשבון. את הארנק לא הבאתי. רק את הקטן. אני משאירה טיפ."

רבקה מוציאה מארנק קטן מטבעות ומשאירה על השולחן הכחול.

"יאללה, אני צריכה לנסוע! יש לי רופאת עיניים. יטפטפו לי טיפות עכשיו."

רבקה נעמדת. מכנסים שחורים שנגמרים מתחת לברך ופרחים משורבטים על החולצה.

כשהיא קמה אני מציצה לעברה היא נראית פחות מבוגרת. קצת יכנה כזאת שהזדקנה טרם זמן. פטפטנית בלתי נלאית. והאישה הבלונדינית מבוגרת ממנה. שתיהן חברות או שכנות. מה שלא בסדר זה הראש שלי.

הן קמות ויוצאות החוצה. צועדות לאורך הדֶּק. רבקה ממשיכה לדבר. שרה מקשיבה. הן חולפות על פני. כשאני מעיפה מבט לאחור איני רואה אותן. הן נעלמו.

אני קמה כמה רגעים אחריהן. משלמת במטבעות האחרונות שהיו לי בארנק. אני צועדת על גבי הדֶּק. פרסומת צדה את עיניי." לחם ביתי" היום יום רביעי. מחר ימכרו כאן לחמים. מכירת שוק של ירקות אורגניים. לחמים בריאים. טעימים גבינות והפתעות- רק בימי חמישי ושישי.