בננות - בלוגים / / חשבתי על מירי פליישר כשקראתי את זה
טלאים של אור
  • ריקי דסקל

    ילידת חיפה, שחקנית, כותבת, מורה. שיחקה במספר תיאטרות, בין השאר: בית ברנרדה אלבה, הבט אחורה בזעם (תיאטרון באר שבע), טייבלע והשד שלה (הבימה), הפקות פרינג'': בתוכו (הסמטה), רכבת בבואריה (פסטיבל עכו), ספר הזכרונות של בטני (תיאטרון קרוב). עד כה פרסמה ארבעה ספרי שירה: רצועה של אור (הוצאת אלקנה), כולם מייחלים למחווה של אהבה (הוצאת ביתן), ספר הזכרונות של בטני (תמוז ואגודתהסופרים( לחם הפנים (הקבוץ המאוחד). שיריה מתפרסמים בבמות ספרותיות שונות. מלמדת דבור לבמה ועבודה על טכסט בבית צבי, סמינר הקיבוצים ואוניברסיטת חיפה

חשבתי על מירי פליישר כשקראתי את זה

 

 אדמונד דה ואל כתב ככה בספרו "הארנבת בעלת עיני הענבר"
וכשקראתי את זה חשבתי על מירי פליישר http://www.designplanet.co.il/art/pages/gallery-art.asp?company_id=1011
ועל עבודותיה :

"המלנכוליה אני חושב, היא מעין עמימות של בררת מחדל , סעיף יציאה, חוסר מיקוד חונק. והנֶצְקֶה הזה הוא התפוצצות קטנה וקשוחה של דיוק. והוא ראוי לאותו סוג של דיוק בתמורה.
לכל זה יש חשיבות, מפני שהעבודה שלי היא לייצר דברים. השאלה איך מטפלים בחפצים, איך משתמשים בהם, ואיך מעבירים אותם הלאה אינה סתמית עבורי. זאת השאלה שלי. יצרתי אלפים רבים ,רבים מאד, של כלים. אני גרוע בשמות, אני בולע מילים ומסתבך בלשוני, אבל אני טוב בקדרות. אני זוכר את המשקל ואת שיווי המשקל של הכלי, ואת היחס בין פני השטח לנפח. אני יכול לזהות מתי שולי הכלי יוצרים מתח, ומתי הם מאבדים אותו. אני יכול להרגיש אם הכלי נעשה בחופזה או בחריצות, אם יש בו חום. אני יכול לראות את יחסי הגומלין בין הכלי לחפצים שבקרבתו. איך הוא מסיט ממקומו חלק קטן מהעולם הסובב אותו. 
אני זוכר גם אם משהו בו הזמין נגיעה בכל כף היד, או רק באצבעות, ואם הוא חפץ שמבקש לשמור מרחק. ולא שלהחזיק משהו ביד טוב יותר מאשר לא להחזיק אותו. אם יש בעולם דברים שנועדו שיביטו בהם ממרחק ולא ימששו אותם בידיים. וכקדר קצת מוזר בעיני שאנשים שיש להם כלים שלי מדברים עליהם כאילו היו חיים: אני לא בטוח שאני מסוגל להתמודד עם חיי הנצח של מה שיצרתי. אבל דומה שחפצים מסוימים אכן משמרים את הדופק של מעשה היצירה."

אדמונד דה ואל 

http://www.haaretz.co.il/gallery/literature/1.1643722

 

22 תגובות

  1. רות בלומרט

    שלום ריקי,
    איזה קטע נהדר, למירי ולכולם. רב משמעיותה של יצירה. כל יצירה.
    תודה
    רות

    • תודה רות על תגובתך
      הקטע הזה נמצא כמעט בפתיחת הספר
      הספר בעיני מרתק מרגש ומפתיע

  2. מירי פליישר

    הי ריקי! אהבתי את הדברים שהעלית ותודה על ההקדשה, למרות שהעיסוק שלי בחומר הקראמי איננו מתמקד בכלים אלא באובייקטים עם משמעות , אבל התחושה הקשר, החווייה החושית בהחלט מוכרת לי ומקווה שלכל מי שמחזיק בידיו אובייקט קראמי כזה או אחר או אפילו שלי.
    שמחה שחשבת עלי יקירה. אקרא כמובן את הספר אם את ממליצה. יש עוד ספר על קדרים של סרמאגו. חום קל!

    • הי מירי יקרה
      ממליצה לך מאד לקרוא את הספר

      הוא איש רוח ממש שידיו לשות בתוך החומר

      מה שמראה שוב שחומר ורוח הם צדדים של אותה מטבע

  3. מירי פליישר

    ריקילה
    הגבתי פעם ראשונה. מקווה שהתגובה נקלטה. עכשיו שוב אחרי שקראתי את הראיון. אדמונד דה ואל אמן קרמיקה משובח וגם…איש של מלים וגם… איש של כנות. איש כלבבי. שמחה שקישרת בינינו :))))))))))))

    • תודה על כל הקישורים
      ויאללה ללכת לכתוב ספר
      תקראי לו אולי "הבשר (פליישר)והחומר"

  4. מירי פליישר

    יש לי פה בבננות בלוג עבודות ומלים
    http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=36

    ובלוג עבודות בלבד בבלוג ספוט
    http://mirifleisher.blogspot.co.il/
    מוזמנים.
    אדמונד דה ואל עובד על האבניים. קדר טיפוסי , בפורצלן. עבודות עדינות ביותר
    קלאסיות, לא כמו שלי שאני שוברת מסורות מלידה
    קישור לעבודותיו
    http://www.google.co.il/search?q=edmund+de+waal+ceramics&hl=iw&rlz=1R2ADFA_enIL415&prmd=imvnso&tbm=isch&tbo=u&source=univ&sa=X&ei=wQ8YUIOQAYf_4QSV64DABQ&ved=0CEcQsAQ&biw=1024&bih=529

    תודה ריקי עשית לי חשק לכתוב ספר:)

  5. מרתק 'מסקרן אוהבת את המסעות הללו אל השורשים ויהודי נשאר יהודי אפילו אם יטבילו אותו
    מרתקות ונפלאות ומסתוריות דרכי ההשגחה האמנות כאמצעי לחשוף את היהודיות האבודה
    תודה שהבאת , ריקי, אחפש ואקרא נראה לי must
    ספר כלבבי

    • הי חנהלה
      ואכן הטבילו אותו , אביו של המחבר כומר
      בעניין ההשגחה אני לא ממש בטוחה שהיתה בשטח בזמן אמת 🙂
      ובכל אופן תיאור המשפחה היהודית שעולה מן הספר הזה באמת מרתקת ומעוררת הרבה שאלות , חלקן כל כך מטרידות
      חיבוק וממליצה מאד לקרוא את הספר
      אותי הוא חנק

      • תודה ריקי, זה היה פרומו מייטיב, זרז אל הספר – אני בדרך אליו. ושאפו לך ולתלמה על הראיון. כיף גדול לקרוא אותך. שבת שלום

  6. תודה על הקטע המרתק.הנושאים העולים בו מרתקים אותי.
    עפרה

© כל הזכויות שמורות לריקי דסקל