הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
היום התאספה המשפחה פחות או יותר בבית הקברות לצורך האזכרה של סבא שלי. סבא שלי נפטר לפני כ-45 שנה, ומזמן עתוף הטקס לא בעצב אלא בתחושות של מתן כבוד לסבא שלי ולאבא שלו ולקרבה משפחתית בכלל. לאחר סיום החלק הדתי, אנו נוטים להתמקם על הקיר הצר בצל ולהחליף הערות המצחיקות רק אותנו וגם להיזכר בכל השנים שאנו כבר באים לכאן.
זה מדהים איך ניתן להכיר מקום גם כאשר באים אליו רק פעם בשנה למשך מספר דקות בלבד. קוביות-קוביות לבנבנות צבועות בשמש, הקבצנים והחרדים האבודים המסתובבים ביניהן. אפילו חלק מהמצבות התחלתי להכיר. הביקורים הקבועים האלה לזכר המת משמשים גם מעין מדד לגדילה ולהתפתחות אישית.
כשבני הבכור היה קטן מאד, פחדתי להביא אותו אל המקום הזה ולחשוף אותו אל המוות. היום אני דווקא אוהבת להביא את הילדים שלי לכאן, פעם בשנה, באווירה הנינוחה המשפחתית הזאת, ולהכיר להם את המוות כחלק מן החיים.
הבוקר אפילו חשבתי שכדאי לנו להשקיע בחלקה משפחתית, וכשיום יבוא נוכל להיפגש לאחר השקיעה באיזו מסעדה תת-קרקעית ולשתות תה צמחים או בוץ או מה שלא מגישים שם ולהעלות זכרונות על הימים כשהיינו באים לכאן כתיירים בלבד.