תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
הוא אמר לי: את "כותבת טוב , כותבת טוב , אבל מה עם מערכות היחסים?"
ואני שאלתי" מה עם מערכות היחסים?" חשבתי לטיפה .
חשבתי לטיפה כזאתי ענקית שפותחת את כל המחסומים, כזאתי שגומעת את כל המרחקים של אז, של עכשיו , של הקיץ , של הסתיו .
והקול שלו היה כזה עניני גברי מסקרן שרציתי להגיד לו אני מבינה אותך , כן, אבל בפנים לא הבנתי אף מילה.
" מה עם מערכות היחסים תסביר לי או שזה טוב, או שזה רע." שחררתי בין מילותי לטיפה.
לא חושבת שהוא הרגיש , כי הטלפון זה לא מכשיר כזה רגיש .
הוא רק הוסיף ואמר : " אני כבר יודע לאן זה הולך , אז את מבינה?"
לא הבנתי אף מילה, רציתי לטיפה.
כזאת שתבוא לי בלי שאני אתאמץ .
כזאת שלא תבוא בעקבות הדמעות ובכל זאת תמחה את כל הפצעים והצלקות.
כמה בנאלית, אני יכולה להיות, גם במערכות היחסים אני כזאת.
כלומר רציתי להגיד לו אתה חושב, שאם הייתי מעלה את הגיבורה שלי על איזה מוקד בברזיל, ביערות הטרופים, או בגליל , זה היה בסדר מצידך, אבל מאד רציתי לטיפה. אז שתקתי.
רציתי לטיפה . כזאתי שנוסעת וחוזרת מתי שמתחשק לה, אבל גם נשארת ומתגלה .
אני רוצה שהפרצוף שלה יהיה דומה לכל הפרצופים שאימצתי לעצמי כשהייתי תינוקת, ילדונת , נערה אישה, עוד קצת אישה..
אחר כך סידרתי את הבית , הוא היה מבולגן וחשבתי על איך זה שכל הנחלים זורמים אל הים ועל כל הרעיונות והמשפטים האלה שכבר נהגו ועדין אנחנו אומרים אותם אחד לשני ועל איך שהם הכי נגועים בקלישאה ,קלישאה חלולה , רדודה, בטוחה , חלומית , אי אפשר כבר למחוק אותה , היא ממוקמת בין חלל הפה לאף , מוצפנת מתחת לרירית . חשבתי גם על זה שהקלישאות מייצבות לנו את מערכות היחסים, ועל זה שהם שמשאירות אותנו בכלל נשואים, ולמרות שאני נורא אוהבת אותך ולא יכולתי להרגע , רציתי לטיפה.
ואתה באת, אבל זה לא היה בדיוק היום שלך .
ואני רק רציתי לטיפה מאוורת, לא לטיפה מעיקה.
האמת שאני גם קצת פוחדת שהיא תהפוך לי לסוג של תובענית .
תבין זה כבר לא כמו פעם אי אפשר להעלות אותה על איזה מונית ואז לומר..ביי ביי.
היא הפכה לי למין עניינית, לא להאמין.
מערכות יחסים, לא יודעת הכל היה נראה לי שם כל כך אמין.
לא מלוטף .
איזה סיפור יפה ונוגע ללב. "לטיפה" – מילת הקסם שלצערינו רבים מן הגברים של היום לא מכירים. אני מאוד אוהבת את הכתיבה שלך.
למה רבים? אולי חלק. גם חלק מהנשים לא יודעות. בואי נתפשר על זה שחלק מבני האדם לא יודעים לטיפה אמיתית מהי? (נגיעה אחת רכה, של עלי מוהר, נכתב במקור לאישה…)
ולאביטל – מאד אהבתי את הסיפור שלך. ביחוד איך שהגדרת קלישאה…
שירה, שחכתי לציין שזה מה שקורה פה באירופה. לרגע לא חשבתי על הארץ.
תודה על הלטיפה.
חשבתי לטיפה – זה יפה, וגם מה שכתוב לגבי הקלישאות.
אני הייתי מסיים ב-רציתי לטיפה (לפני ה"כלומר").
מה דעתך לעסוק בעריכה או אולי שאתה כבר עוסק, כי אתה מאד מבחין בדקויות.
או שאתה כבר עוסק ? לפעמים אני עילגת ולפעמים שוטפת, שיהיה.
יש עריכה תוכנית ויש לשונית.
לשונית אין לי בכלל הכשרה (הכשרתי הפורמלית בכל התארים היא רק מדעי המחשב), לגבי עריכה תוכנית: זו עבודת נמלים, ואני סובל כשאני עושה זאת לטקסטים שלי. מקצץ, מנכש, מקצץ, מנכש, וזה מייגע. הבעיה שכיום לא שום מו"ל לא מקבל טקסט שהוא לא ערוך לפחות במרביתו.
נכון, סתם התעניינתי למזלי החברה הכי טובה שלי היא עורכת מדהימה למי שצריך..
הדבר הכי חשוב במערכת יחסים זה הלטיפה. אהבתי את הכתיבה שלך וגרמת לי גם לרצות לטיפה.:)
תודה.
קצת עריכה אבל כל השאר פיוטי ואמיתי
תודה אחשוב על דברייך.