לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה - שירים וסיפורים
  • לי עברון-וקנין

בין האבות לאהבות: על "יומנה של אישה מודרנית"

"יומנה של אישה מודרנית", מאת ענת לויט   אנחנו ממהרות כל כך לשפוט את חברותינו. הוא לא טוב בשבילך, הוא לא מעוניין בך, קומי ותעזבי, את לא צריכה אותו, אנחנו לא צריכות אותם. מגיע לך יותר: אנחנו ממהרות כל כך לשפוט את חברותינו במסווה של תמיכה. אנחנו ממהרות כל כך לשפוט את עצמנו. למדנו שכאב הוא דבר שיש להכרית אותו. ...

קרא עוד »

רואים את הלב

  "רואים את הלב" / סמואל בנשטרית. מצרפתית: לי עברון-ועקנין. עורכת התרגום: אורנה סיף   בהתחלה חשבתי שרֶמבּוֹ זה בניין. כי אומרים מגדל רמבו. ואז חבר שלי יֶיֶה סיפר לי שרמבו היה משורר. לא כל כך הבנתי למה נתנו לבניין שלי שם של משורר. יֶיֶה אמר שזה בגלל שהוא היה מפורסם ומת מזמן. שאלתי אותו אם הוא מת אחרי שהוא ...

קרא עוד »

ואלד אותך איש (דרקולה 2)

  כשהשחר יעלה ואתה תתחיל להיהפך לְערפל שָׁזוּר חוטים של כסף וזהב וארגמן אשר שָׁתִיתָ מפרק ידי משקע זרועי משפתיי אקרא לך ותיאסף אל גרוני אל ריאותיי ואלד אותך איש חבוק בזרועותיי לאור יום. [וזה היה דרקולה 1: http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=18&itemID=721]

קרא עוד »

שיחת לב אל לב

      Tu me corresponds של פרנסיס קאברל הוא אחד השירים הרומנטיים ביותר שאני מכירה. רומנטיים במובן העמוק, לא רק של שיר אהבה ואפילו לא של האדרת חיי הנפש והרגש או התואם בין האדם לטבע. אלא במובן של האמונה העמוקה בהתאמה בין אנשים, ובחיבור האמיץ בין נפש לנפש, בין לב ללב, שגובר על ריחוק גיאוגרפי. הרעיון המרכזי שבשיר אינו ...

קרא עוד »

מלפפונים והרמוניה

יושקה / מאת: גרא גינזבורג. איורים: לוסי אלקויטי. הוצאת הקיבוץ המאוחד יושקה הוא ילד בן שלוש שאוהב לאכול רק מלפפון מקולף. אמא שלו דואגת, לוקחת אותו לרופאים, אבל יושקה בשלו: חי, משחק, מבסוט, ואוכל רק מלפפון מקולף. ואז, בשקט וברוגע, אבא של יושקה מפתה אותו לכל מיני פעילויות ממריצות ומעוררות תיאבון בחוץ ואחר כך, בארוחת הערב, מוסיף לו כל פעם ...

קרא עוד »

תות

  תות   לֹא תּוּתִים בְּסַלְסִלָּה –   תּוּת אֶחָד אַתָּה וַאֲנִי   תְּלַטֵּף אוֹתִי בּוֹ בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁדּוֹמִים לְתוּת   וּכְשֶׁאֶתְעַנֵּג תִּרְאֶה. שיר: לי עברון ועקנין אקוורלי תותים: איריס קובליו  

קרא עוד »

לחקור וגם להתעטף: על זיכרונותיה של סימון דה בובואר

"זיכרונותיה של נערה מחונכת", מאת סימון דה בובואר, מצרפתית: ניר רצ'קובסקי   אני חושבת שהמפגש הראשון שלי עם סימון דה בובואר, כשהייתי כבת עשרים, היה בספר "מוות רך מאוד", שבו היא מתעדת את תהליך דעיכתה ומותה של אמה, ואת ההתמודדות שלה ושל אחותה עמו. מיד כבשו אותי האמת שבכתיבתה הקולחת, הדיוק והחוכמה. וכעת, כשערכתי את התרגום היפה של ניר רצ'קובסקי ...

קרא עוד »

דוּדֵי שמחה

מאז שהתקינו לנו על הגגות בשכונה דוּדֵי שמחה, החיים נהיו שמש וחיוכים. אם חושבים על זה, שמחה חשובה הרבה יותר ממים חמים. כבר בבוקר, בין הררי הכביסה והכלים האינסופיים ובלחץ של לארגן את הילדים לגן ולבית ספר ולהספיק לחטוף איזה קפה ומשהו לאכול, תומס, שפניו נהיו חלקים פתאום כאילו הוסר מהם איזה מעטה של אפרוריות, נותן לאשתו פאולה טפיחה שובבה ...

קרא עוד »

הלילה הייתי

  הַלַּיְלָה הָיִיתִי בַּת שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה וְאַתָּה הָיִיתָ בְּכֹלגִיל וְלֹא נִסְפְּרוּ שְׂפָתֶיךָ עַל שְׂפָתַי נְשִׁימוֹתֶיךָ עַל עוֹרִי רַק כֹּבֶד יְרֵכִי שֶׁהִטַּלְתִּי עַל רַגְלֶיךָ שֶׁלֹּא תִּבְרַח לִי בִּשְׁנָתִי    

קרא עוד »

פרח רדום, צמא ורגיש

"היקיצה", מאת קייט שופן. מאנגלית: מירי קרסין. כתר, 2010.   "היקיצה" של קייט שופן היא קלאסיקה בסולם מינורי. היא לא מכריזה על עצמה באקורד מרשים של ביקורת חברתית או טרגדיה מגדרית, אלא מגששת בצלילים רכים אל מעמקי הנפש, ומצליחה לגעת בדקויות בלי לתת תשובות נחרצות. עדנה פונטלייה, אשת איש נשוא פנים בקהילה הקריאולית של ניו אורלינס על סף המאה העשרים, ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות ל