הי אמיר
או לפחות בלי הדמיון שלנו.
קראתי אצל יעל ישראל שהזכרון שלנו לא זוכר ריח . משונה לא ? ואף אומרים שהחלומות אף פעם אינם בצבעים. האמנם ? איך הגעתי לזה ?:)
אולי ריח נמר
10/02/2010 21:58
אמיר אור
החלומות שלך בלי צבעים? ואנחנו לא זוכרים ריחות? ועוד של נמר? :) מה פתאום?
אולי ריח נמר
10/02/2010 22:02
ריקי
עוטה אור כנמר לבקן :)
אולי ריח נמר
08/02/2010 23:52
נעם ר
שיר יפה, עדין. הדימויים של פיקת הברך והסלעים הזוהרים הופכים את התמונה לחיה.
אולי ריח נמר
10/02/2010 20:51
ריקי
הי נעם
תודה על ביקורך ועל תגובתך החמה :)
אולי ריח נמר
09/02/2010 00:02
מירי פליישר
אוףףףףףףף אני אילת הצפון עכשיו. כל כך "מבין טבע" השיר הנהדר הזה
אולי ריח נמר
10/02/2010 21:07
ריקי
תודה מירי , כיף לי שבאת וקראת והגבת :)
אולי ריח נמר
09/02/2010 00:07
איריס אליה
אחרי שלמדנו מה עושות האיילות בלילות ועל מה הן חולמות, אנחנו סוף סוף יודעים מה הן זוכרות ולאן הן מאיילות.
מקסים.
אולי ריח נמר
10/02/2010 21:10
ריקי
איריס - את בעצמך אילה , אופס אליה :)
מאיילות ? כמה יפה !
השיר של לאה גולדברג בכלל לא היה לי בראש, אבל זה חזק מאתנו : כשכותבים איילה -לאה (שחסרה לה רק י' בשביל להפוך גם היא לאילה)חזק בתמונה :)
אולי ריח נמר
09/02/2010 00:38
יעל ישראל
אוי ריקי. קראתי רק את השם, חשבתי לי, ואוו כמה אירוטי. ולמרות שזה כאילו לוא, ואל דברים אחרים מרמז השיר, בכל זאת יש בו מהאירוטי. בכלל, יש משהו חושני מאוד בכתיבתך.
אולי ריח נמר
10/02/2010 21:35
ריקי
הי יעל תודה !
תוך כדי שאני קוראת אותך אני מגלה דברים רבים משותפים ביננו וזה גורם לי התרגשות.
ובענין החושני - אנחנו בתוך החושים יעל ושנמשיך להיות בכל הששה :)
אולי ריח נמר
09/02/2010 08:06
תמי קאלי
ריקי יקרה "כשתראי נמר בשלג" (סרט אהבה מופלא, של רוברטו בניני) אל תברחי...
אילות הצפון זוכרות את הריח ומפרישות כאב עתיק.
כתוב נפלא.
אולי ריח נמר
10/02/2010 22:05
ריקי
תודה תמי יקירה
לא מכירה את הסרט הזה, מבינה שאני מפספסת מאד, רשמתי לפני ובודקת דבר ראשון ב VOD , בטח אין מצב שיש שם
אם הייתי חצופה הייתי מבקשת ממך : תמי - ציירי לי נמר שבלע שמש :)
אולי ריח נמר
09/02/2010 08:22
חנה טואג
להאסף אל מחוז החפץ להרגיע געגוע
שיר רגיש ויפה על געגועים
ומה שמתסיס אותם: לפעמים זכר נשכח שנעור פתאום, טעם ,ריח מגע או דחף קדום מחיים אחרים קדומים קודמים אולי.
כל כך יפה תארת את הגעגוע ריקי
השיר כובש ביופיו
אולי ריח נמר
10/02/2010 23:32
ריקי
תודה חנה יקירה על קריאתך המלטפת
ומי כמוך יודעת על געגוע וכתיבה לו
אולי ריח נמר
09/02/2010 08:46
אהוד פדרמן
לך תבין ראש של אילה ( ואפילו ראש של נמלה)
אולי ריח נמר
10/02/2010 23:34
ריקי
אהוד - אני חושבת שקל יותר להבין ראש של איילה מאשר ראש של אדם , והכי קל להבין ראש של נמלה שהוא ממש ראש סיכה :)
אולי ריח נמר
09/02/2010 08:56
מקסים ריקי, סוחף
זכרון השמש
כאב עתיק
פיקת הברך
וריח נמר
אולי ריח נמר
13/02/2010 17:23
ריקי
תודה לך על תגובתך ועל הפינצטה שלך ששלפה את הצמדים האלה :)
אולי ריח נמר
09/02/2010 09:42
חני ליבנה
ריקי שיר מקסים! התמונה המצטיירת המילים העדינות -נוקבות, המסע הגעגוע, אני מבינה כל אך את איילות הצפון...
אולי ריח נמר
13/02/2010 17:24
ריקי
הי חני יקרה
חוזרת עכשיו מסביבת ילדותך, כל כך יפה שם עכשיו, מבינה את כל הגעגועים שלך טוב יותר :)
אני קוראת פה על כל הרגשות והדחפים הלא רציונליים, הפלא שבאינסטינקט (שבני אדם מקלקלים, גם לעצמם)
מרתיח,טורפים, בלתי ניתנים לכיבוש, מפרישות, כל כך גופני, חייתי. ויחד עם זה עדין: זיכרון,געגוע, מתחת לעור. ואיילות בכלל, כל כך עדינות, רגליהן קלות, לא?
ואני מרגישה שזה קורא גם לי, לכי, לכי לאן שהקרניים הקמאיות שלך שולחות...אני צריכה לבדוק את זה...
תודה ריקי שהסבת את תשומת ליבי.
אולי ריח נמר
13/02/2010 19:12
ריקי
לוסי יקירה
קבלי חיבוק - את הולכת כל כך רחוק , כל כך עמוק עם ה"קרניים" שלך
הי גבריאלה יקרה
חוזרת וקוראת את המאמר שלך,
אין כמוך לקרוא ואין כמוך לכתוב !
ושוב : תודה ענקית :)
שיהיה לך שבוע טוב מאד
אולי ריח נמר
09/02/2010 20:07
איריס קובליו
חזק ודוקר בלב (המסתתר מהנמר)
אולי ריח נמר
09/02/2010 21:52
תַּלְמָה פרויד
השיר הזה, ריקי, יפה בעיניי במיוחד!! מאוד מאוד.
אולי ריח נמר
09/02/2010 22:20
מוישלה
ריקי, כשהייתי בקניה הייתי עד לשיחה בין צבייה לנמר. היא הפנתה לו את האחוריים הלבנים, קפצה באוויר כמו אומרת לו: הרחתי אותך, ראיתי אותך, אל תתאמץ לטרוף אותי כי תתפגר בעצמך כשתרוץ אחרי. והשיר שלך נפלא. יצרי החיים והמוות והמשיכה הבלתי ניתנת לכיבוש אל נקודת ההשקה. חזק!
אולי ריח נמר
10/02/2010 23:02
רונית בר-לביא
ריקי, מאד אהבתי את "תמיד באותו הזמן" הזה - כמה נהדר שקורה משהו למין מסויים באופן גורף ותמיד באותו זמן.
וגם "אל מה" הן הולכות ולא לאן -
יש כאן קצת האנשה שלהן - דיבור על ייעוד או הגשמה או זכרון פשוט וחייתי כמו זכרון של מגע סלעים זוהרים ומים חיים.
את בטוחה שריח נמר דווקא היה גורם להן לרצות לנוע ולא לברוח ?
או שריח נמר מטאפורית ?