בננות - בלוגים / / נערת הקריאה
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

נערת הקריאה

 

 

 

 

 

מ' היא שכנה שלי. היא נסחפת ונסחבת עם 3 צאצאצאים ולשון ענקית. בעולם שלה הכל יפה, טוב היא בת 27 ,מצד שני יש לה כבר 3 ילדים.  אימא שלה גרושה 3 פעמים. וגרה בבנין מספר 3. המספר 3 מדבר אליה כרגע. אז בטוח שהיא יודעת משהו על החיים.

מ' אומרת שהיא חיבת להביא עוד המוני ילדים ובהקדם כי במשפחה שלה יש תורשה בעייתית,  את הרחם שולפים לנשים מהבטן בהיסטריה ועוד בגיל די מוקדם. אהה ולא אמרתי לכם שמ' היא חוזרת בתשובה ולכן היא מדברת איתי ללא הפוגה. חוזרות בתשובה מזהות חוזרות בתשובה מקילומטרים. וכמו שחרדים אשכנזים נבהלים מהניחוח , אצלינו מתבשמים ממנו.

היום אני הולכת עם מ' לעבודה, כי היא נערת קריאה ורוצה לדעת מה דעתי עליה.

אנחנו עולות בסמטאות הבני- ברקיות מקצרות דרך מיני מרקט שחותך חנות ירקות. אני אומרת למ' שטוב שירד על העיר גשם. והיא צוחקת וטוענת שהוא שטף גם את הזבל . 

אנחנו מגיעות לבית קטן שעומד ברחוב צר ושם בתוך דירה שקירותיה שחורים ועבשים חי הזוג ק'.

אדון ק' הוא בן 87 ולא מפסיק לחייך. מצבה של הגברת ק' יותר בעייתי.היא חולת פרקינסון במצב מתקדם. כל כולה מעוותת , מכונסת, כולל הפנים, ובין השפתיים הרוטטות היא משמיעה משהו שדומה לקול. בנוסף לכל היא גם כבדת ראייה.
 
מ' נכנסת לעשן במטבח וכשהיא יוצאת ממנו כולה מרץ. היא מספרת לגברת ק' שנפלה היום וציפור עשתה עליה את הצרכים. סיפור לחלוטין לא פוליטליקלי קוקרט. אבל מ' היא חוזרת בתשובה אז מותר לה. גברת ק' עוד לא צוחקת. אחר כך גברת ק' תקשיב לסיפור שכתוב בירחון חרדי, משפחתי, משהו על בחור שהסתבך עם קניית מתנה לבן משפחה, במהלך מסע עסקים. לכותב חוש הומור. וגברת ק' מניעה את השפה. מ' מקריבה את ראשה. גברת ק' אומרת שכבר הרבה זמן לא צחקה ככה.

אדון ק' מרוצה, כי גברת ק' צחקה. ומ' נכנסת למטבח לעשן עוד סיגריה. מר ק' היה פעם מפקח כשרות חשוב ובכל זאת הסירים במטבח מפויחים. ובסלון עומד ריהוט ישן, מכוסה במפיות צהבהבות, נרות שעווה כתומים מעטרים את השידה, ומבחר פסלוני חרסינה של חיות כשרות סובבים את הנרות שעומדים כאן כבר עשרות חורפים. 

עכשיו הגיע הקטע הכבד, צריך להקריא לגברת ק' 2 פרקים, מספר עב כרס, שנראה משעמם ושבלוני. הכותבת כותבת בטכניקה החרדית מוכרת. פרק בארץ, ופרק שמאיר עליו והתרחש בשואה. השואה מופיעה כאן בכל ספר שני. זה בעצם הדבר הכי מרתק בספר החינוכי, מעיק הזה.

ואפילו דיסלקטית שכמותי, מבחינה בכך, שעבודת העריכה על הספר, נעשתה כלאחר יד. והמילה הייתה. מאוייתת משום מה כעיתה . וכדומה. כל מיני טעויות משונות מפוזרות בספר. ואם הסופרת הייתה כותבת אותו באידיש, זה היה יותר מובן לי, מעכשיו.

אני מתנדבת להחליף את מ' שיוצאת למטבח ומסניפה עוד סיגריה ומרסקת לגברת ק' בננה. אחר כך נושיב את גברת ק' שלא מצליחה להזדקף, בתנוחה יותר נוחה, ונבקש שתברך. את הבננה היא אוכלת עם כפית, מברכת ברכה אחרונה. ומבקשת לשמוע עוד פרק..

   אדון ק' מבקש שנשגיח על הדיסה, נערבב אותה מידי פעם, כי כשנלך תגיע בת משפחה אחרת, שתאכיל את גברת ק' דיסת קוואקר משביעה. 

הוא מספר לנו על החיים, ועל איך ברח מגרמניה ב35 והגיע לתל- אביב וגברת ק' הייתה התופרת האישית של ראש העיר רוקח. אז עוד הייתה לה השפעה.. גברת ק לוחשת למ' שהוא כבר בן 87 ואולי עדיף לו שינוח. אבל אז מתחרטת ומבקשת שנמשיך בשיחה. היא זוכרת את כל השמות שמר ק' שוכח הבעיה היחידה היא שקשה להבין את הלחישות שלה. אדון ק' התרגל. אנחנו משתדלות. 
אני מספרת לגברת ק' שיש לי יחוס, אני הצאצאית של רבי חים מולוז'ין.
והיא מניעה שפתיים :" זה מחייב."
ואני צוחקת ומבקשת בקול רם שהקב"ה יעזור לי לעמוד בכל החיובים. ושלא יקשה עלי פתאום בתיקון מתמשך , כמו זה של הגברת ק'.( את המשפט האחרון אני אומרת בלב).

אדון ק' לוחש למ' שגברת ק' אוהבת את הסיפורים מהירחון, במיוחד המצחיקים, אז מחר הוא יחפש לה עוד סיפור כזה. ומ' תקריא? כן תקריא.

המטפלת של מ' מתקשרת, ילד אחד נרדם על הספה והשתין, והגדולה התקלחה ועשתה שטפון באמבטיה. גם אימא של מ' מתקשרת , בעלה ה3 לקח את 3 הילדים שלו להוציא 'פספורט' ועוד לא חזר, וזה גרם לה להתגעגע לביתה הגדולה.

אנחנו יוצאות מהדירה המחניקה. ומ' שואלת אם אבוא איתה שוב. ואני אומרת שאולי כן.. ומ' מדברת בלי סוף על המטאל שהיא אוהבת לשמוע, ועל איך שהיא עושה את זה עם תריסים סגורים, כשהילדים לא בבית.

ואני אומרת לה שאצלי זה בא בכתיבה.

ומ' קונה חבילה ענקית של גלילי טואלט, ושולפת עוד סיגריה אחרונה.

הסיפור הבא שלי הוא עליה, ועל אנשים שקוראים לאנשים אחרים, כאלה שהעולם כבר שכח אותם ,סיפורים. אני חושבת תוך כדי טיפוס בלתי נלאה במדרגות אל הקומה האחרונה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

6 תגובות

  1. מרתק, אביטל,
    וכתוב ברגישות ,הביאי עוד

  2. מצטרפת לחנה!

  3. היה מרתק לקרוא. נוגע ללב עם אבחנות חדות עין.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת