בננות - בלוגים / / כולה בלוג
יעל ישראל עושה אהבה
  • יעל ישראל

    סופרת, עורכת ספרים, מבקרת ספרות וקולנוע, מנחת סדנאות כתיבה, מייסדת ומנהלת את "בננות בלוגס". זוכת פרס אס"י של איגוד סופרי ישראל לשנת 2009 על הרומן "אני ואימא בבית המשוגעות"

כולה בלוג

 

לאחרונה כל הזמן מתלוננים אצלי בבלוג על מה שאני מעלה, או שולחים לי מיילים נזעמים על מה שמעלים אחרים (המקרה האחרון היה המכתב אצל גיורא לשם).

 

במקרה שלי, טוענים שאני כל הזמן כותבת על עצמי ושזה משעמם, ובמקרה השני אצל גיורא, שאסור היה לי לאפשר פרסום כזה. (ובעבר היו עוד מקרים, כזכור).

 

על כן, אני שוב רוצה להבהיר מה זה בלוג:

 

בלוג, בהגדרתו הברורה ביותר, הוא יומן רשת אישי. ככזה, אפשר לפרסם בו כל מה שרוצים ומתי שרוצים. בעיקרון, זכותו של בלוגר לפרסם בו  גם רשימת מכולת, אם בא לו, או את תמונות נכדיו או כלביו או אוסף הבולים שלו או ציוריו מכיתה א'.

 

בלוגים הם צורת כתיבה וולונטרית. לא משלמים כדי לפתוח בלוג, ולא משלמים על כתיבה בבלוג.

 

בעולם יש מליארדי בלוגים, ובארץ זה בטח כבר מגיע לכמה מיליונים. כמעט לכולם יש בלוג, וזכותו של כל אחד שפותח בלוג הוא לפרסם בו חומרים כרצונו.

 

אם בלוג משעמם או מעצבן מישהו, הקורא לא חייב להיכנס אליו. טענות כמו ש"אני מבזבזת את זמנם של הקוראים" היא מגוחכת, שכן איש לא חייב להיכנס לבלוג שלי או לכל בלוג אחר שמייגע אותו. הטענה הזו מצחיקה – זה כמו אדם שייכנס מרצונו הטוב לחנות בגדים, יקנה חולצה, וכשייצא, יגיד שהכריחו אותו לקנות אותה. וכאן, בבלוג, על אחת כמה וכמה, כי אפילו לא משלמים…

 

אנחנו לא מחייבים איש לקרוא אותנו. זה מה שיפה בכל העסק. ומפני שהחירות מוחלטת, אנחנו יכולים לפרסם כל מה שבא לנו.

 

שוב אזכיר, שכאשר שירלי ואני פתחנו את הבלוגייה לפני קצת יותר משנתיים ורבע, המטרה שלי לפחות הייתה להעלות כמה שיותר סופרים שיפתחו בלוג לא כדי שיפרסמו בו את יצירותיהם, אלא כדי שיפרסמו רשימות אישיות על כל נושא בעולם, על זיכרונותיהם, הגיגיהם וכו'. בסופו של דבר עלו הרבה משוררים, והרוב מעדיפים לפרסם מיצירתם, וגם זה אחלה. כאמור, מה שיפה בבלוג זה שהוא מאפשר לנו חירות מושלמת בפרסום כל חומר שעולה על דעתנו, כולל יצירות שזה עתה נכתבו, להשתמש בבלוגייה כמעבדת כתיבה, ועוד. 

 

במסגרת החומרים שבלוגר יכול לפרסם כלולים גם דברים שאינם מוצאים חן בעיני הקוראים (ראה מקרה המכתב אצל לשם, ואני בפירוש לא נוקטת כאן עמדה בעד או נגד איש מהצדדים). 

החוק ברשת הוא כזה: כל עוד מה שמפרסמים אינו בגדר הסתה לאלימות כלשהי, ניתן לפרסמו ברשת. רק במקרה של הסתה לאלימות של ממש רשאית הנהלת הבלוג למחוק בלוג או פוסט.

 

אבל אם מדובר במקרה שבו יש בסיס ללשון הרע, כל מה שניתן לעשות הוא לפנות לבית המשפט ולפתוח בתביעת דיבה. במקרה כזה הנהלת הבלוג תחויב למחוק פוסט רק אם בית המשפט יקבע כך. אחרת, אין לה זכות למחוק פוסט כזה!

 

כבר הצעתי בעבר, שאם יש מקרה כזה, ניתן לפנות לבעל הבלוג ולבקש ממנו שימחק פוסט פוגע, או לפנות להנהלה ולבקש מהם לפנות לבלוגר ולבקש זאת ממנו. אבל כפייה אינה אפשרית.

 

היופי ברשת הוא שהינה דמוקרטית ואיו בה כמעט צנזורה, ואני מאוד מקווה שזה יישאר כך. למען חופש הדיבור כדאי לספוג גם דברים שאינם נראים לנו. לדעתי, לפחות. אף אחד מאיתנו לא רוצה שימחקו לו פוסט כי הוא לא מצא חן בעיני הקוראים או ההנהלה, נכון?

 

זהו, אני מקווה שהמידע הזה על הרשת יופנם, כי כמה פעמים אפשר לכתוב את זה.   

 

 

© כל הזכויות שמורות ל