בננות - בלוגים / / מכתב לאישה שמחרתיים חוגגת, מה זה חוגגת,35
מכתבים שלא שלחתי
  • מיכל אור

    שירי זלדה. סיפורי שלום עליכם.כוכבים בחוץ. סידור תפילות. רפרטוארי. פרינג'. מסורת. חול. צער. שמחה. התמסרות. הסתייגות. אומץ. פחד. התלהבות, התקררות. הכל הכל הכל ביחד. כל הזמן

מכתב לאישה שמחרתיים חוגגת, מה זה חוגגת,35

 

כבר יומיים אני עם גולה בגרון, וכדורגל בבטן. יכלתי לפתוח סניף טוי'ס אר אס. רק שממש לא מדובר בצעצועים, קיבינימט, אלא בחיים שלי. אני לא נחמדה ללקוחות שמפרנסים אותי. אני כועסת ונעלבת בבנק על טעות בירוקרטית כאילו ניסו להרוג אותי לפחות. אני רוצה להכיר מישהו, וכועסת על כל העולם. אני לא רוצה להכיר וכועסת על עצמי. איפשהו התכנית השתבשה לי, ולא ברור לי איך ולמה.

 
יש רגעים שאני נשטפת אופטימיות חסרת תקנה, ונראה לי שמחר אתחתן עם רופא או עורך-דין או כלכלן או אפילו צפר או זואולוג. מישהו שמתמסר לתוכן. רציני שכזה. ואז אני יוצאת לטייל בעיר שלי, שכל יום יש בה קצת יותר אג'נדה והרבה פחות אהבה וחבל מאד,  ורואה כל מיני דברים שממש לא מעוררים בי את הצד הישֵן בלב. כמה אפשר לשמוע שאהבה אמיתית וטהורה היא דווקא בין גבר לגבר או בין אישה לאישה? כמה אפשר לשמוע שנישואים זה מוסד שכבר פשט את הרגל? כמה אפשר לראות הורים שבקושי סוחבים את גידול הילדים שלהם?

אוף. מתי כל הטעם הלך לאיבוד? אולי בגלל זה אני עצובה? אני יודעת שהאחריות היא עלי, והכל תלוי בי. אבל בחייאת, אנחנו לא חיים בוואקום. נכון שלכל אדם יש העצב שלו, והלבטים שלו, והעומס הרגשי על הלב. אבל פעם הייתי יוצאת לעיר – והייתי מתמלאה השראה ואהבה ואמונה עמוקה שיהיה בסדר. זה לא קיים יותר. העיר שלי בעצמה עצובה, ומסתכלת עלי במבט שלי: אני מצטערת, מותק שלי, לא יכולה לעזור לך היום. אז אני מתנחמת במדרכות המוכרות, בבתים הישנים המפוייחים, ואפילו בדודי השמש. בוודאי בפינות שהן רק שלי, ובחוף-הים שהוא שלי. אבל האוכלוסייה השתנתה לבלי הכר ובלי רצון להכיר.

הפרצופים הנונשאלנטיים האלה, הישיבה האינסופית בבתי קפה, ההקפדה האובססיבית על הקוליות במשקפי השמש, בבגדים, בהליכה. די כבר. כל זה מרחיק אנשים אחד מהשני. מוחק את האווירה הבסיסית שצריך להתרגשות, לציפייה, לאמונה שדברים יקרו ואנחנו ממש נתרגש מהם ונשמח בהם. אנשים לא מבינים שכל פעם שהם דופקים את הפרצוף פוקר או נואמים שוב, כל פעם בטון יותר לוחמני, את המלחמות שלהם למען הקהילה הגאה (אני מדברת בעיקר על הדרך כי את התוכן אינני שופטת וכל אחד שיעשה מה שבא לו) – הם מוציאים עוד קצת מהאוויר הנקי שיש בעיר הזאת, ומצמצמים את הריאה הירוקה של האמונה באדם.

כבר יומיים אני עם גולה בגרון, וכדורגל בבטן. והנה עכשיו הכל בבלגן על המסך. הכעסים האישיים, האכזבה החברתית, התסכול הפרטי והדאגה הגדולה לעצמי, לעיר שלי, ובכלל.

ואז, עם כל הבלגן הזה, כשאני כבר רואה זוג אחד נורמלי – אני אומרת לעצמי: איפה הם ואיפה אני. איפה אני עכשיו אכיר מישהו, ואכניס אותו לחיים? ללו"ז? הוא יבין את כל השטויות שלי? ההרגלים המוזרים? הקריזות? החוסר סבלנות? המועקות עם ההורים? הכיסוחים שהיו לי בחיים עם חברים? כל כך הרבה תיקים. אלוהים ישמור. איך לתוך הבדידות התהומית יתחבר מישהו שיישן איתי ויאכל איתי ויקום איתי וידבר איתי? זה נראה לי מדע בדיוני כל-כך מוזר שאני מתעצלת כבר לאחל לעצמי. ואין מה לדבר על לחגוג.

 

מיכל

נ.ב.

אלוהי השמשות והירחים,
אלוהי השום דבר,
אלוהי השוכחים –
אז מה אם חלפה עוד שנה?
בגלל זה מוכרחים מתנה?…

תרצה אתר

 

 

 

 

22 תגובות

  1. מיכל אם הייתי גבר פנוי הייתי קובעת אתך דייט על בליינד, את נשמעת לי מקסימה ונבונה מצחיקה רגישה ורגשנית כל מה שצריך והעיקר נורא נורא חיה
    תעשי לעצמך יום הולדת שמח : לכי למוזיאון, לספרית, לקניות, לסרט ! תסתכלי מסביבך ותראי אור
    תחייכי כדברי השיר והעולם יחייך בחזרה
    אני מאחלת לך המון טוב

  2. הזוגיות הזו היא כל כך הרבה, דברים, מיכל. שיתוף ועימות, תחושת יחד, תביעה של המשפחה ואפילו החברה, ומה לא.
    מאחל לך רק אושר.
    יום הולדת שמח, מיכל.

  3. רונית בר-לביא

    מיכל יקרה,

    קודם כל מזל טוב חם.
    הייתי בדיוק במצבך לפני 5 שנים.
    אני זוכרת שאז התחלתי לכתוב,
    פחדתי מאד מיומולדת 35, הרגשתי זקנה מידי, והתחלתי מיד לכתוב.

    יש לנו הרבה מוזגים מאד דומים, וכמעט כל מילה שכתבת מהפה שלי.
    כולל ה"בחייאת" והלהתעצבן על לקוחות, וממש הכל.
    רק שאני לא בתל אביב אלא בירושלים.

    המיקום לא תמיד משנה לתחושות האלה,
    שאיך לעזאזל ומאיפה אפשר פתאם להקריץ זוגיות אחרי כל הלבד הזה וההרגלים והמציאות שהכי לא מאירה פנים.

    טוב שאת כותבת.

    את תראי שדברים ישתפרו, נסי שמחה לפעמים, ככה בקטן:
    פתאם חיוך בבוקר לעצמך, פנימי כזה, נשימה כשנראה שלא אפשרי,
    פינוק לעצמך, עזרה לאחרים.

    דברים קטנים.

    ולי אין נוסחאות קסם.
    מזל טוב וחיבוק.

    • וואו רונית, את מדהימה! המון תודה, וחיבוק חזרה! בטח את מקבלת המון אהבה אמיתית מהסביבה שלך.

      • רונית בר-לביא

        תודה.
        נו מיכל, איך עבר ?

        תתפלאי אולי עד כמה אני לא מקבלת "אהבה אמיתית" מהסביבה שלי כמו שאת מניחה.

        אני מקבלת תקיעויות וחיים נורא קשים, לכן ממש הזדהיתי עם מה שכתבת.

        מה שכן, אני מקרינה המון אהבה, ולכן כשמקבלת אהבה, היא אמיתית וכנה וטובה,
        לאנשים קשה לרמות אותי ..

        והמון שיתוף הדדי.

        רק איפה כל הגברים כולם ?
        אין אחד שמתאים בסביבה. ..

        • וואלה? מעניין. אבל, כן, זה ההבדל בינינו. עלי רואים ושומעים…כשאני מכווצת ומתוחה. לא מצליחה להסתיר. שקופה. ו…אין גברים-גברים סביבה.. האמיני לי. מחפשת…

  4. אהלן מיכל, רציתי לאחל לך מזל טוב ואושר, אינשאללה כל משאלותייך יתגשמו לטובה בכל התחומים ותגשימי את עצמך ותהיי מאושרת…

    (אגב, לפעמים דווקא כשלחוצים ואובססיביים על משהו, דווקא אז הוא לא מסתדר לנו, ולפעמים דווקא כשמרפים ממשהו, אז הוא בא מעצמו… אז אני לא יודעת, אין פה ממש חוקים)

    • גבריאלה יקרה. המון תודה. את צודקת. לפעמים צריך קצת להרגיע ולתת קצת למזל לעשות את שלו. תודה שוב, מיכל

      • היי שוב מיכל, יש מישהי בשם מיכל אור שעוסקת בתטא-הילינג
        http://www.oripui.com/
        אני משערת שזאת לא את, נכון?
        חשבתי שסתם נחמד לדעת על צירופי מקרים כאלה של שם זהה

        ושוב, שולחת לך ברכות חמות לאושר

        • שלום גבריאלה,
          לא.. זו לא אני… מיכל אור הוא שם-עט שכזה. למעשה עיברות של שם המשפחה שלי בו אני משתמשת מן הסתם באופן קבוע
          שלך
          מיכל

  5. מיכל, איזה מכתב כן ואמיץ וחשוף. עם כל הכאב הרשי לי לאחל לך יום הולדת שמח, תעשי חיים, תצאי, תבלי כמו שאת ודאי יודעת לעשות, בלי לחץ, היא תבוא האהבה, בוא תבוא. יש לי ידידה שנישאה בגיל 45 והביאה ילדה חכמה ומתוקה בגיל 47. מה זה 35 כיום, פעוטה, עולת ימים שכל החיים לפניה. עד מאה כעשרים ושאפו על הציטוט מתרצה אתר. רני.

    • רני, אתה מקסים והמון המון תודה. גרמת לי לחייך! וזה לא היה קל היום. שלך, מיכל

      • כל יום חדש הוא יום הולדת ,כל יום חדש נפתחות הזדמנויות. חשבי חיובי כי מחשבה יוצרת מציאות שיהיה לך טוב מיכל טוב שאת מאחלת לעצמך ,ומעל לכל הרבה בריאות

  6. נשיקות מתוקה. ותני נשיקה לאריה שבך. ומזל טוב!!!

  7. ארז, סן פרנסיסקו

    "כל אחד ילך לדרכו
    כל אחד יהיה שוב אבן דומינו
    עם צד אחד פתוח
    למצוא לו תואם חדש
    במשחקים שאין להם סוף"

    יהודה עמיחי, מתוך "שעת החסד"

    קראתי גם את הפוסטים הקודמים שלך:
    נשמי עמוק, ועשי כמצוות השיר.

  8. מיכל, מכירה את ההרגשה קורה לי כל יומולדת , כתוב נפלא, והכל עוד לפניך, 35 זו ממש התחלה, תאמיני לי

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למיכל אור