בננות - בלוגים / / בלוגוס אנונימוס?
הבלוג של מיכה שמחון
  • מיכה שמחון

    רחוב השומר 15 חיפה   אחוזה, חיפה נוה שאנן, חיפה בי"ס בארי בי"ס עירוני ג' השומר הצעיר נוער הליכוד נח"ל מלחמת לבנון מר"צ גשור אירופה אוסטרליה ניו זילנד תאילנד  יפן ישראל ירושלים אוניברסיטה אגי הרבה הונגריה תעודת הוראה גימנסיה רחביה מ.א. סוציולוגיה ואנתרופולוגיה יוליה קצת רוסיה בי"ס לצילום מוסררה הודו פלורנטין, תל אביב בי"ס לצילום מוסררה בי"ס גבעת גונן בקטמונים ירושלים סיגלית יד אליהו מכללת ספיר בי"ס לצילום גיאוגרפי  תלמה ילין ובאמצע התחתנתי התגרשתי התחתנתי לתמיד ועכשיו אבא טרי לאימרי מלמד באוניברסיטה העברית תעודת הוראה בסוציולוגיה ופסיכולוגיה מלמד במכון הטכנולוגי בחולון ועכשיו אבא טרי לעלמא

בלוגוס אנונימוס?

 

הי 
אני חושב שהגיע הזמן שאכתוב משהו חדש באמת. אני רוצה לדבר על תופעה שהחלה מאז שהתחלתי לבלוג (ל' בחיריק). התמכרתי. האם בלוג זה ענין ממכר? האם אנו מתמכרים לתגובות? סיפוקים מיידיים? האם האפשרות שניתנה לנו לעמוד בכיכר השוק הפוסט מודרני ולמרוח את האגו שלנו על פני הדפים האלקטרוניים היא כל מה שייחלנו לו, בעצם? עכשיו כולם מקשיבים לנו ואף אחד לא קוטע אותנו באמצע. אפילו כשהסיפור מתארך, אפילו שאבא עייף ואמא צריכה להכין אוכל (סליחה על חלוקת התפקידים המגדרית, אבל ככה זה היה אצלי בילדותי), אפילו שהמורה דוחקת בך להגיע לנקודה. הבמה שלנו. אנחנו במרכז. ועכשיו נותר רק לבדוק תגובות. אז כל כמה זמן לבדוק תגובות? כל יום? כל שעתיים? כל שעה? כל הזמן? התמכרות? כן התמכרות. כיכר השוק הומה ואני במרכז. האגו שלי מלוטף בידיים זרות. עונג צרוף. אני שואל את עצמי מתי זה יגמר? הרי זה ברור שמתישהו ייפסק הבאזז הזה שיש לי להציץ בבלוג ולראות מה חדש. ואני שואל אתכם שכני לבלוג, גם אצלכם /ן זה ככה?
עוד משהו. האם שמתם לב לקהילה שנוצרה כאן? אנחנו, הבולגים,  נכנסים אחד לבלוג של השניה ומגיבים ומדברים. קהילה. מתי ניפגש? באמת ניפגש, לא ורטואלית. האם נתראה בפסטיבל סרטי נשים ברחובות בספטמבר?

 

10 תגובות

  1. מירי פליישר

    אספר לך מה קרה לי מאז פתחתי את הבלוג. אני שקטה יותר,נינוחה יותר,מרוצה יותר.
    כן אני במרכז ,וכן אני מקבלת יחס מיוחד,
    וכן הבמה רק שלי ,ובכל זאת
    יש לי הרגשה שאנשים באמת נהנים מהבלוג שלי,
    יש לי הרגשה שאני מתקשרת יותר עם אנשים,
    יש לי הרגשה שיש המון אהבה בעולם , שפנים אל פנים אנחנו מתקשים לבטא , ובאינטרנט יכולים יותר.
    כן אני מסכימה איתך שיש פה קהילה מעניינת ואני הולכת ללמוד ממנה המון-ללמוד עליה וללמוד על עצמי משתקפת בדבריה.נורא פחדתי מלפתוח בלוג ועכשיו אני שמחה.ואם חס וחלילה ייצא איזה רוע ,אנחנו יכולים למחוק.לא אנונימוס.בהחלט אנשים מעניינים וכייפיים. אני חוגגת.וכשניפגש ניפגש ואם לא לא דחוף…

    • מיכה שמחון

      הי מירי
      ת8ודה על התגובה וגם לך אומי. לגבי בלוגוס אנונימוס, זה על משקל אלכוהוליק אנונימוס – קבוצת התמיכה לאלכוהוליסטים מכורים.

  2. התמכרות עד הנפש — אני באמצע כתיבת בלוג בדיוק על הנושא הזה, עם כותרת דומה (רק ששלך טובה יותר). אז לפחות קבוצת תמיכה כבר יש לנו…. נדבר אם כן, אומי.

  3. בעיקרון, עד שקיבלתי את האימייל
    לא היה לי מושג לע קיומו של האתר "בננות" או הקיום של בלוגים בעברית מעבר ל"ישראבלוג", ת"תפוז" והאחד הזה ששמו מקפיד להשכח ממני…

    את נפלאות יומני האינטרנט ידעתי עוד מזמן,
    וכן, כמו [כמעט] בכל הרפתקא הדיגיטלית, נוצרה לה קהילה סביב הכותבים השונים, שעיקר [אם לא כל] מה שמאגד אותם הוא לא יותר מהשימוש בדף-אינטרנט כיומן.

    מריחת אגו, פריקת עצבים, קרא לוורד בכל שם… הבלוגים מעניקים לכל אדם באשר הוא את ההזדמנות לעין קשבת.
    יש את אלה שמנצלים את האפשרות בשביל, באמת ובתמים, לחלוק מעטם/מקלדתם ונפשם עם האינטרנט הרחב… בעוד יש את אלה שינסו לכבוש כמה שיותר תגובות וכניסות, ואחרים שישכללו את דפם ללוחות מודעות, קומיקסים, ספירת-כלוריות ומיודע…


    הרגת אותי עם ה"פסטיבל נשים" הזה בסוף.
    עכשיו הבלוג, מצידי, רישמית של מיכה. :]

  4. מיכה, תרשה לי להשתמש בשפה פשוטה ולהגיד לך : כפרה עליך!

    כל פעם אני מגלה עוד איזה פינה קסומה בבלוג שלך 🙂

© כל הזכויות שמורות למיכה שמחון