בין שתי הרשויות שתי מוֹלדוֹת ומה שביניהן

עֲדַיִן מְחַפֶּשֶׂת נְקֻדַּת מִשְׁעֶנֶת, רַק נְקֻדָּה אַחַת תַּסְפִּיק לִי, מְמַדַּי צְנוּעִים, שְׁאִיפוֹתַי סְבִירוֹת גִּילִי מְתַעְתֵעַ, אֲנִי קָמָה בְּרוּחַ צְעִירָה מְאוֹד וְגוּפִי מְסַפֵּר לִי בִּמְהִירוּת אֵיפֹה הָאֱמֶת: שֶׁ בַּמַּעֲבָר הַזֶּה מֵרוּחַ לְגוּף אֲנִי תְּפוּסָה זְמַן לֹא בָּרוּר מַטְרִיד וּמְכַרְסֵם, כל דַּקָּה דַּקָּה שֶׁ בּוֹרַחַת מַשְׁמָעוּתָהּ מִתְרַבָּה כְּמוֹ הָיְתָה אֶלֶף הַפָּנִים לַדַּקָּה שֶׁלֹּא אַכִּיר. עֲדַיִן הָרָצוֹן חַי וְ קַיָּם בִּי כְּאִלּוּ הַכִּשָּׁלוֹן ...

הָיִיתִי יַלְדָּה קְטַנָּה מְאוֹד בְּאוֹתָהּ פַּעַם רִאשׁוֹנָה שֶׁ רָאִיתִי קֶשֶׁת בָּעֲנָנִים, הִוּוּ גֶּשֶׁר מֵעַל כָּל הַפְּעָרִים, פִּכְּחִים וְשִׁכּוֹרִים, עֲנִיִּים וּשְׁאָר הַסְּקָלָה, כְּאִלּוּ כֻּ-לָּ-נוּ נְטוּעִים בְּמַרְבָד וְהוּא שְׂדוֹת הַפְּרָגִים, לַמְרוֹת הֵעָדְרָם שֶׁל הַקּוֹסֵם, דּוֹרוֹתִי, טוֹטוֹ וְהַמְּכַשֵּׁפוֹת, וְ לַמְרוֹת הַכֹּל כֻּ-לָּ-נוּ שִׁכּוֹרִים חַיְכָנִיִּים לְמַדַּי. גַּם הַיּוֹם (אֶתְמוֹל: יֵשׁ לְדַיֵּק) הָיוּ הַקֶּשֶׁת וְהָעֲנָנִים תְּלוּיִים מֵעַל הַגַּגּוֹת שֶׁהִלְבִּינוּ, גַּם אֶתְמוֹל וְגַם הַיּוֹם (וְגַם מָחָר) ...

מכירת סוף העונה הַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים הֵם מֵעֵין מְכִירַת סוֹף הָעוֹנָה, אוֹ חִסּוּל הַמְּלַאי, אוֹ חִסּוּל סְתָמִי כִּי כֹּל שֶׁמְּיֻתָּר מֻגָּש בִּמְחִירִים אַטְרַקְטִיבִיִּים לַקּוֹנִים הַמְּדֻמִּים שֶׁאוֹ יְמַמְּשׁוּ אֶת הַתִּקְוָה אוֹ יַבִּיטוּ בְּסַקְרָנוּת בַּסְּחוֹרוֹת וְיַמְשִׁיכוּ הָלְאָה בְּלִי מַחְשָׁבָה שְׁנִיָּה, הֲלֹא סְחוֹרוֹת נוֹסָפוֹת מֻצָּגוֹת בַּחַלּוֹן הַשָּׁכֵן. בַּעֲלֵי הַחֲנֻיּוֹת מְפַלְּלִים לַקּוֹנֶה הַקָּטָן הַמְּזַהֶה הִזְדַּמְנוּת פָּז לִרְכֹּש מוּצָר יֻקְרָתִי שֶׁיָּדוֹ אֵינָהּ מַשֶּׁגֶת בִּימֵי עוֹנָתוֹ. בַּעֲלֵי ...

אני הזקנה במסדרון וְעַכְשָׁו אֲנִי הַזְּקֵנָה בַּמִּסְדְּרוֹן, אוֹמֶרֶת לִי, שָׁם סָבָתִי הָיְתָה הַזְּקֵנָה בַּמִּסְדְּרוֹן, רָצִינוּ לָקַחַת אוֹתָהּ אֶלָּא שֶׁ פִּתְאוֹם לָקְחָה לְיָדֶיהָ אֶת הַמַּסְרֵגוֹת וְכִסֵּא, הִתְיַשְּׁבָה בַּמִּסְדְּרוֹן קָרוֹב לַדֶּלֶת, סִלְּקָה אוֹתָנוּ וְאָמְרָה, אֲנִי זְקֵנָה, רוּצוּ-רוּצוּ, רוּצוּ נוּ, וְכָכָה אֲנִי זוֹכֶרֶת אוֹתָהּ, אוֹמְרִים שֶׁ אֲנִי דּוֹמָה לָהּ מְאוֹד [הִיא סוֹרֶגֶת, מֻטְרֶדֶת], רַק הַסִּפּוּר שׁוֹנֶה, מַמְשִׁיכָה, כָּאן זֶה עִנְיָן שֶׁל פּוֹלִיטִיקָה וּבְחִירוֹת ...

. . ואל תשכח / ©רבקה ירון   ואל תשכח אֶת המזרחים, הם עֲרָבִים מדַי, ואַל תשכח אֶת הרוסים, הם לבנים מדַי, ואל תשכח אֶת האתיופים, הם שחורים מדַי (איזו חוצפה! צורה להם!), ואֶת ההודים ו אֶת הגברים בשחור, נו כן, השחורים הלבנים האלה הם יהודונים מדַי (גם אשכנזים מדַי), וְכַמּוּ-בָן אַל תשכח אֶת המוּטָציוֹת האלה עם ההומואים והלסביות – ...

. . קָצֶה, אתה יודע    קָצֶה, אַתָּה יודע. קָצֶה   ואז הכול מסתדר בשבילךָ אתה מכריז מוות לָעֲרָבִים / לַ הוֹמוֹאִים / לַלֶּסְבִּיּוֹת / לַשחורים / לַ לְּבַנְבַּנִּים / לַחֲרֵדִים / לַ נוּ לָאֶפִּיקוֹרְסִים / לַטַּיְקוּנִים / נוּ / תַּתִּמְצָא עוֹד, מבטיח לךָ שֶׁתִּמְצָא   קָצֶה, אַתָּה יודע לקצוץ אותם לרסק אותם לזרוק אותם לַיָּם, לַמִּדְבָּר, לָרוּחוֹת  ואז אתה ...

הטקסט יעלה כתגובה. עמכם הסליחה.

ברור לי שזה התחיל קודם בָּרוּר לִי שֶׁזֶּה הִתְחִיל קֹדֶם אֲבָל אֲנִי זוֹכֶרֶת רַק מֵאָז מִלְחֶמֶת יוֹם כִּפּוּר וְאַחַר כָּךְ הַפַשְׁלָה הַנּוֹרָאִית שֶׁל מִלְחֶמֶת לְבָנוֹן הָרִאשׁוֹנָה (הַתּוּתִים on the house כַּמּוּבָן) וְ לֹא נָעִים אֲבָל לְפִי חֶשְׁבּוֹן לֹא בְּדִיּוּק מָתֶמָטִי אֵלָּא תֶּמָטִי נִדְמֶה לִי שֶׁעָזְבוּ אֶת הַמְּדִינָה מֵעַל לְמָאתַיִם אֶלֶף יְחִידוֹת דִּיּוּר אוֹ מִשְׁפָּחוֹת (אוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף רֹאשִׁים צְעִירִים ...

הטקסט יעלה כתגובה. עמכם הסליחה.

אוגוסט 2014 – אצל הרופא (תמונה חלקית) (תמונה: חדר רופאים. הרופא עומד מול האישה העצבנית שעונה לשאלתו:) אישה: על איזה משבר נפשי או משפחתי אתה מדבר, דוקטור? נו ב-א-מ-ת. אנחנו בי-ש-ר-א-ל. אני אימא לחיילים וסבתא לחיילים עתידיים. אז בלי חפירות כי מנהרות כבר יש: תרשום לי כדורי הרגעה ודי. רופא: (נאלם, מתיישב, מהנהן בראשו ורושם תרופה לפי בקשת האישה.)