נרקומנית של מילים לא מוחקת

  כל הזמן הם היו רצים אחרי וצועקים לי 'שתמותי בקבר השחור של היטלר' ואני ידעתי שאף פעם לא אהיה מתה, לא אתמול, לא היום, לא מחר. פעם הזדיינתי בבית הקברות בבאר-שבע, ככה ממש על הקבר, רק כדי להרגיש כמה אני חיה, זה היה מזמן לפני שנולדו עוד המון ילדים דומים לי, אך אחרים ממני. מספר הימים בשבוע שלך אחרים ...

  ידעתי שעד שהוא לא ימות לא אוכל לכתוב את הספר הזה, כי הרי השורה הראשונה, ה"בראשית" תהיה הוא וגם המילה האחרונה. זה היה בעוכריי החיים הללו שלו.   זה לא יפה להגיד מחשבות, הרבה דברים לא יפה להגיד, בעיקר את אילו שנשארים עמוק בתוך הראש ומכוסים בסבך של שיערות ובעור הקרקפת.   הייתי צריכה לשמור על הקרקפת שלי.  קרקפת ...

        כְּשֶׁיָּצָאת מֵהַכּוּס שֶׁל הָאִמָּא שֶׁלָּךְ בְּרֶבַע לַחֲצוֹת הַיּוֹם שֶׁל שַׁבָּת עָמְדָּה הַשֶּׁמֶשׁ לִשְׁקֹעַ אִמָּא שֶׁלָּך שֶׁאַף פַּעַם לֹא הָיָה לָהּ מַרְגּוֹעַ פִּלְּלָה שֶׁתָּמוּתִי מִיָּד לְאַחַר שֶׁבְּכָל חָדְשֵׁי הֶרְיוֹנָהּ גָּרַמְת לָהּ סֵבֶל מֵעִיק בְּגַב הַזְּרוֹעַ הַשְּׂמָאלִית (שָׁם פָּשָׂה לוֹ גֵּרוּד מְיֻתָּר בְּדִיּוּק כָּמוֹךְ) יָצָאת אֶל תּוֹךְ יָמִים אֲכוּלֵי חֲבָטוֹת וְחֶדֶר צַר מָלֵא בעֲשַׁן סִיגַרְיָת נוֹבְּלֵּס עָבָה לֹא ...

      תפתחי, תפתחי !   תפתחי, תפתחי! הייתי צועקת, והיא תמיד סגרה. סגרה חלונות, הגיפה תריסים, דלתות נעלה, אטמה את לבהּ.   תפתחי, תפתחי!   הייתי עומדת שעות בחוץ, על מפתן הדלת הקדמית של הבית ומנסה משם בכל הכח שהיה לי עמוק בגרון, עד שגרוני הצטרד ונשמע כמו מפתח שמסתובב בתוך חור מנעול חלוד. הכל היה נעול. הזכרונות, התכשיטים, הסיפורים, המראות ...

  אִם אַתָּה הוּא זָכָר אֲשֶׁר בַּמְּרוֹמִים  אִישַׁן עֵירֻמָּה לְלֹא תַּחְתּוֹנִים אֶתְפַּלֵּל ב'עֲמִידָה'  אֶתְפַּנֶּה לִפְנֵי וִדּוּי אַצִּיג בְּפָנֶיךָ כֻּלִּי, שָׁדַי   אֹמַר  אֵין לִי מֶלֶךְ אַחֵר אֶלָּא אַתָּה אַלְלַי אֲבַקֵּשׁ תְּהֵא שָּׁעָה זּוּ שְׁעַת רַחֲמִים  עֵת רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ עֲשֵׂה עִמִּי צְדָקָה וָחֶסֶד אֶקְרָא לְךָ  עַנֵּנִי   כָּךְ יָאֶה בְּפָנֶיךָ לִפְרֹשׂ תַּחֲנוּנַי בַּקָּשַׁת מְחִילָה לְפָנֶיךָ  עַל כָּל שֶׁחָלַף וְנִּמְעַד     כְּיָאֶה לַמַּעֲמָד שֶׁבּוֹ הַנֶּאֱשֶׁמֶת  בְּמַעֲמַד צַד אֶחָד  ...

    הקראת השיר : http://www.youtube.com/watch?v=CCv4ohpLKQw          אָדָם נִגְרַע מִן הָעוֹלָם וְאֵין דְּמוּתוֹ נִזְכֶּרֶת רַק אַחֲרִיתוֹ לְרֶגַע קַט כְּהַבְלָחָה קַלָּה כְּרִפְרוּף עֵט עַל פְנֵי דַּף חִוֵּר אֵין תְּחִלָּתוֹ אֶלָּא רְשׁוּמָה וְכָל חַיָּיו כְּאֵב וּנְקֻדּוֹת בִּזְמַן עוֹבֵר פַּעַם צָעַד בִּשְׁבִילִי הַיְד פַּארְק גִּלָּה חַיָּיו פַּעַם נֶאֱהָב נָגַע בִּשְׁדֵי נָשִׁים טָעַם אֶת טַעֲמָן לִטֵּף רָאשֵׁי פָּעוֹטוֹת רָאָה זְרִיחוֹת שֶׁל ...

    כל המשוגעים התקבצו מתחת לחלוני משוועים לאהבה, לפיסת לחם חרבה, ליום ראשון של גשם, לחודש אלול. הרטיבות הזו מסביב זולגת אל תוך סך עצמותי מאתיים ושש עצמות רטובות זה המון וזה יכול לכאוב . יש פעמים שאני תוהה על מספר איברינו הדומה ואיך זה שאני כל כך שונה . המשוגעים הללו מטרידים את מנוחתי כשהם מנסים להיכנס בזחילה ...

    ג'וזפה פפרוני לא חלם בעולם שככה ימצא את מותו . בן אדם מתחיל לדמיין את מותו בערך מהשנייה שבה הוא נולד, חי וממשיך  להזדקן לאורך שארית חייו. במיוחד לא הטריד אותו הנושא הזה ואולי גם עקב כך שדונה גרציה סלבדור דודתו מצד אימו אמרה לו תמיד ׳ אתה, אתה תחיה לעולמים 'מִיאָמור׳.  לפעמים הוא חשב שהוא חי כל כך רק בגלל ...

      חצאיתה של רייזל לאה הייתה משוכה לה עד צווארה כמעט ורגליה הילכו האחת לימין והאחת כשלה לשמאל. אמרו עליה שהיא שוגה בדמיונות ורואה דברים שאינם אפשריים כאפשריים. היא הייתה מסתובבת בחצרות של התושבים וממלמלת כל הזמן : "מי רוצה אותי?… מי רוצה אותי?…"  וצוחקת צחוק גדול.   רב הימים היא הייתה ישנה ובלילות עירה וחולמנית בעת ובעונה אחת.   ...

      ובשבעה כמה דקות אחרי שהשליכו אותה לבור, בערך כמו שעשו לינק'ל ולכל משפחתו שהושלכה אל הבור הענק שנחפר שם במעבה היער, דקה אחרי שההם עמדו בתנועת פיסוק רגליים של מנצחים ירו בכולם, והם באופן אוטומאטי נפלו לאן שנפלו בזה אחר זה כמו בקבוקי באולינג רק בלי הצבעוניות היפה שלהם כי הכול היה שם רק בצבע אחד- אדום ...