אפשר לסגור (מוקדש לסופר יורם קניוק)

אֶפְשָׁר שֶׁאֲנִי עוֹד נוֹשֵׁם וּמִתְבַּסֵּם
מִתְעַלֵּם מִשְּׁעַת הַסְּגִירָה
ולֹא שׁוֹאֵל מָתַי, הַאִם הִגִּיעַ תּוֹרִי אוֹ תּוֹרָה?
וְשֶׁל מִי הַזְּמַן הַשָּׁאוּל הַזֶּה, וְשֶׁל מִי הַמַּנְעוּל הַזֶּה
שֶׁעוֹמֵד לִנְעֹל אֶת הַמְּדִינָה
שֶׁל מִי הַסַּרְטָן הַזֶּה הַמְּכַרְסֵם בְּבִטְנָה.

וְאֶפְשָׁר שֶׁאִישׁ לֹא קָם וְשׁוֹאֵל, אֵיפֹה תִּרְצוּ אוֹתוֹ?
בְּאֵיזֶה סֵבֶר תְּקַבְּלוּ אוֹתוֹ
מָתַי תִּרְצוּ לְגַלּוֹת אוֹתוֹ,
הַאִם יִהְיֶה זֶה קַל יוֹתֵר
כְּשֶׁאֶפְשָׁר לְעַכֵּל אוֹתוֹ בְּשֶׁקֶט,
לַמְרוֹת הַסְּעָרָה.
וְאוּלַי עָדִיף שָׂם לְמַטָּה, בַּבֶּטֶן, בִּבְעֵרָה
אוֹ שֶׁיִּהְיֶה לְמַעְלָה מִזֶּה,
בַּמָּקוֹם הַבִּלְתִּי צָפוּי הַזֶּה, צוֹפֵן הַמַּחְשָׁבוֹת
הָרְחוֹקוֹת מִשַּׁעַר הַחֶסֶד וּמִלְּפַשְׁפֵּשׁ בָּרַחֲמִים
כְּשֶׁהָאֲדָמָה, צוֹחֶקֶת, תִּתְפַּשֵּׁט עֵירֹם וְעֶרְיָה
וּפֶתַח הַגְּאֻלָּה יִסָּגֵר וְיִגָּמֵר
וּכְבָר לֹא יִהְיֶה אִכְפַּת כְּשֶׁיִּתְבָּרֵר
שֶׁהַמְּדִינָה קָמָה וְהָלְכָה לָהּ, כָּכָה סְתָם, בְּלִי לְדַבֵּר.