בננות - בלוגים / / אפשר לסגור (מוקדש לסופר יורם קניוק)
שירים מזוית העין
  • שמעון רוזנברג

    יליד  1952 פולין, דור שני לשואה. שנת עליה 1957, נשוי+2 . מתגורר בתל אביב. השכלה - תואר שני  - מדע מדינה. תואר ראשון - תולדות המזה"ת החדש והיסטוריה של א"י. גמלאי . פרסם שירה מ-2007, בכתבי העת: "מטעם", "מטען", "עיתון 77"' "משיב הרוח" "מאזניים", בכתבי עת מקוונים ובאתרי אינטרנט. ספר שירה ראשון - "שירים מזווית העין" בהוצאת "גוונים", 2011 ספר שירה שני - "כל הדרכים מובילות אל עצמן" בהוצאת "פרדס", 2016 עורך כתב עת מקוון -"נתיבים" (בצוותא עם המשוררת נעמה ארז).

אפשר לסגור (מוקדש לסופר יורם קניוק)

אֶפְשָׁר כְּבָר לִסְגֹּר אֶת הַמְּדִינָה?
הֵן אִי אֶפְשָׁר לָלֶכֶת אַחֲרֵי
הָאָחוֹת שֶׁל, שֶׁאֶתְמוֹל נִפְטְרָה, אוֹ לִפְנֵי
הָאִמָּא שֶׁל, שֶׁשִּׁלְשׁוֹם הִתְבַשְּׂרָה.
אָז מָה מְיַחֵד אֶת הָרֶגַע הַזֶּה
כְּשֶׁגַּם הַבֵּן הֲכִי בָּטוּחַ שֶׁל הַמְּדִינָה
גּוֹסֵס בַּמַּחֲלָה הָאֲרוּרָה,
וּמִמָּתַי הָאָרֶץ סוֹפֶרֶת מֵתֶיהָ?

אֶפְשָׁר שֶׁאֲנִי עוֹד נוֹשֵׁם וּמִתְבַּסֵּם
מִתְעַלֵּם מִשְּׁעַת הַסְּגִירָה
ולֹא שׁוֹאֵל מָתַי, הַאִם הִגִּיעַ תּוֹרִי אוֹ תּוֹרָה?
וְשֶׁל מִי הַזְּמַן הַשָּׁאוּל הַזֶּה, וְשֶׁל מִי הַמַּנְעוּל הַזֶּה
שֶׁעוֹמֵד לִנְעֹל אֶת הַמְּדִינָה
שֶׁל מִי הַסַּרְטָן הַזֶּה הַמְּכַרְסֵם בְּבִטְנָה.

וְאֶפְשָׁר שֶׁאִישׁ לֹא קָם וְשׁוֹאֵל, אֵיפֹה תִּרְצוּ אוֹתוֹ?
בְּאֵיזֶה סֵבֶר תְּקַבְּלוּ אוֹתוֹ
מָתַי תִּרְצוּ לְגַלּוֹת אוֹתוֹ,
הַאִם יִהְיֶה זֶה קַל יוֹתֵר
כְּשֶׁאֶפְשָׁר לְעַכֵּל אוֹתוֹ בְּשֶׁקֶט,
לַמְרוֹת הַסְּעָרָה.
וְאוּלַי עָדִיף שָׂם לְמַטָּה, בַּבֶּטֶן, בִּבְעֵרָה
אוֹ שֶׁיִּהְיֶה לְמַעְלָה מִזֶּה,
בַּמָּקוֹם הַבִּלְתִּי צָפוּי הַזֶּה, צוֹפֵן הַמַּחְשָׁבוֹת
הָרְחוֹקוֹת מִשַּׁעַר הַחֶסֶד וּמִלְּפַשְׁפֵּשׁ בָּרַחֲמִים
כְּשֶׁהָאֲדָמָה, צוֹחֶקֶת, תִּתְפַּשֵּׁט עֵירֹם וְעֶרְיָה
וּפֶתַח הַגְּאֻלָּה יִסָּגֵר וְיִגָּמֵר
וּכְבָר לֹא יִהְיֶה אִכְפַּת כְּשֶׁיִּתְבָּרֵר
שֶׁהַמְּדִינָה קָמָה וְהָלְכָה לָהּ, כָּכָה סְתָם, בְּלִי לְדַבֵּר.

7 תגובות

  1. הסרטן הזה שבגוף האומה, הוא לא רגיל. הוא לא הולך על הצד, הוא צועד ישר לפנים- כמו השיר שלך, שמעון.

  2. רבקה ירון

    אני מזדהה יותר מדַי עם דברי הדובר, שמעון.
    ההבדל היחיד בין הדובר שלך לביני: אני לא רואָה אותה <את המדינה> קמה והולכת "ככה סתם" – אלא בתכריכים.

    תודה ושבת ברוכה..

  3. בקריאה הראשונה של השיר נזכרתי שבשנות ה50 (נדמה לי שעוד לא היית כאן) הסתובבה בדיחה: "האחרון שיוצא, שיסגור את האור".
    והשיר הנהדר שלך משך אותי לשם.
    אבל אז הבדיחה היתה בשל הצנע. ועכשיו אין זו בדיחה. זאת התרסה. מחאה. אבל אני קוראת אותה הפוך על הפוך. מי הוא הסרטן בלב האומה?
    מערכת המשפט הקורסת?, מערכת החינוך הלוקה בחסר?, המשטרע? הערכים שנמוגו? או אולי ההגינות הפוליטית?

    נדמה לי שהדובר מתכוון לשניים.
    אחד מהם, בלשון סגי נהור, הוא "הסרטן" בדמות הפליטים ש"מכרסמים בשמותה היהודית של המדינה.
    האם לכך התכוון הדובר?

    או אולי הוא מדבר על נגע אחר, ב understatement , על מי ששואב את משאביה של המדינה, כמו הסרטן אשר שואב את משאבי הגוף עד לקריסתו?
    האם לכך התכוון הדובר?

    אני חושבת שיש להשאיר את שתי האופציות פתוחות, וכל קורא ייקח את השיר הבועט הזה לאן שייקח.

    • רק עכשיו שמתי לב שהקדשת את השיר ליורם קניוק. מה שמשנה באחת את כל מה שכתבתי לעיל.

      • שמעון רוזנברג

        תודה נעמה על תגובה מעשירה. גם לאחר שהוספתי (לאחר תגובתך)את ההקדשה לקניוק, תגובתך נותרה תקפה ונכונה על מכונהּ

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לשמעון רוזנברג