מטפחת כחולה הופכת לעומק באר משוררת, ביבליותרפיסטית, מנחת סדנאות כתיבה

www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3931754,00.html

הי, מצרפת קישור לראיון עם הדסה וולמן על ספרי "והשמש- שמש", ששודר היום בתכנית "המוסף לספרות". השיחה על השמש לקראת סוף התכנית (בדקה ה40 בערך), אבל כדאי להקשיב לכל התכנית הכוללת שיחות מרתקות עם סייד קשוע ועם אסתרית בלצן. http://www.iba.org.il/media/?recorded=117

       פעם כתבתי:  "במשך שנים פתחתי חלון  אל הבוקר ולא היתה שמש. אנשים מן החוץ לא ידעו". ועכשיו- שמש. והשמש-שמש. ספר השירה הראשון שלי שראה אור בימים אלו בהוצאת הליקון,  ויוצא אל העולם. אל האור, אל השמש.  רציתי לשתף אתכם בהולדתו.  והנה שיר מתוכו:    לְוַתֵּר עָלַיךְ   "לְוַתֵּר עָלַיךְ הִיא הַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה לֹא לְוַתֵּר עָלַיךְ", אַתְּ אומֶרֶת. ...

ולטובת האלמוני/ת שהצטער/ה שפספס/ה אותי בהייד פארק- הנה, אני מעלה את השיר: v\:* {behavior:url(#default#VML);} o\:* {behavior:url(#default#VML);} w\:* {behavior:url(#default#VML);} .shape {behavior:url(#default#VML);} Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-style-parent:""; font-size:10.0pt;"Times New Roman";} רק מבטינו בחסות הציבור                                                                        אֵיךְ אֶפָּרֵד מִמֵךְ עַכְשָׁו                                                                                                                                              וְלִפְנֵי שֶׁהִתְחַלְתִּי אותָךְ אַנִיחֵךְ ...

Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-style-parent:""; font-size:10.0pt;"Times New Roman";}                      איתות ושינוי אות שהופכים לאותות                                                                                         גיליון 5 של כתב העת 'דקה'                               עורכים: בעז יניב, ערן צלגוב, רוני הירש                                הוצאת פרדס, 110 עמ', לא צוין מחיר                                                הגיליון האחרון של כתב העת 'דקה' נפתח בשירהּ של שולמית ...

            מַפְתֵּחַ / ליאור גרנות                * אַתְּ היחידה שיש לה המפתח— אני זועקת אלייךְ ממעמקי המרתף אותו בניתי כל חיי. וְאַתְּ- בחוכמה של בנאים- מְחזֶקֶת מֶלֶט בינות הסדקים: העובדה שחורֵי המנעול של שתינו דומים כל כךְ- אין פירושה שרק אני מחזיקה במפתח.         * מהצוהר הזעיר שנקבע סמוך לתקרה אפשר לשמוע שקשוקי מפתחות. אני אפילו לא מתאמצת לגרור את הסולם ...

"אֶת הלילה שלךְ, שעזבת לבדד,/ שעמד על דלתייך,/ סחרחר משיאים,/ שנשא את חוליי המוקדש לךְ לעד,/ שידע לענות רק בשמךְ האחד-/ את הלילה שלך מרגיעים, מרגיעים.// בידַי, שנגעו בךְ, דועך השרב./ מה יקרו לי חיי שהיו הדומֵך!/ את זרה. את זרה. אל תבואי עכשיו./ התוגה שעזבת פה גדולה כה ממך.// באחרון נרותיו- בשביל מי הדלקתים?-/ כבר עומֵם המשתה אשר אין ...

                                         ולמדתי שֵׁם   "אני ירוקה ורוויה כמו שיר שעבר בעשב/ אני עמוקה ורכה כמו קן ציפור./ אני מתמול שלשום, / מיער אשר למדני לנשום/ מִלֵּאוּת אוהבים חבוקים ישנים בעשב", כך פותחת לאה גולדברג את המחזור 'שירי האשה הזרה'. האשה הזרה היא אשה שכל מהותה מצויה בחולף: היא איננה העשב עצמו, הצומח מן האדמה, אלא היא זו שעוברת על פניו, ...

                     מִרְצֶפֶת               זה יתחיל מחוסר נוחות מסוים: מרצפת או שתיים יזועו מעט למרגלות המיטה. במהירות שאי אפשר לאמוד חוסר הנוחות ייהפךְ רעד שיהיה טלטלה. מנורת הניאון לא תפסיק לקרוץ הבהובים כשומרת סוד מבשרת רע. התריסים יִשְׁלחו אצבעות רופפות ודקות למנוע מן החושך לפלוש. הסדקים במִצְחֵי הקירות יעמיקו, מקיר לקיר ייחפר האוויר מִנְהרות אדירות. אי אפשר להאמין שאחרי כל זה ...

                                     אַל יהיה זה אחרת   "הן ידעתי שאין לי אוהֵב מִלְבַדֶּךָ/ וידעתי: המוות יבוא מידיךָ/ ואני מחכָּה ומצפָּה לזיוו; / הוא יבוא פתאומי, כגרזן על עֵץ יער,/ או יקרב לאיטו, בעינוי ובצער,/ אבל לא מידי זָר- מידיךָ יבוא./ וגם אז לביתךָ, בליל שְׁכוֹל וליל עוני,/ בחלום עוד אשובה, כסילה שכמוני,/ ואומַר: הנה באתי מנדוד בשבילַי;/ כי היה לי ברור ...