הבלוג של נורית זרחי
  • נורית זרחי

    כתבה למעלה מ-100 ספרים ופרסמה נובלות, סיפורים קצרים, ספרי שירה, קובץ מאמרים ומעל 80 ספרי ילדים. היא קיבלה פעמיים את פרס ראש הממשלה לספרות ופרסים נוספים רבים ביניהם פרס ביאליק היוקרתי, פרס זאב (5 פעמים) ארבעה ציונים לשבח ע"ש כריסטיאן אנדרסן, פרס משרד החינוך למפעל חיים ואת פרס יהודה עמיחי לשירה לשנת 2007.   הכתיבה של זרחי מאופיינת בהומור ופנטזיה, חידושים מטאפוריים וגישה רעננה לחיים הישראליים. כתיבתה נתפסת כעילוי פוסט-מודרני של תבנית הכתיבה הקצרה בין אם שירה, בדיון או עיון, והיא מושא ללימודי ספרות ומחקר אקדמי.   נורית זרחי נולדה בירושלים, התייתמה מאביה בהיותה בת 6 וגדלה בקיבוץ גבע כילדת חוץ. בעלת תואר בספרות ופילוסופיה מאוניברסיטת תל-אביב נורית זרחי עבדה גם כעיתונאית בידיעות אחרונות, מעריב והארץ, היא לימדה ומלמדת ספרות ילדים, שירה וסדנאות כתיבה באוניברסיטה העברית בירושלים, בתל-אביב באר-שבע, חיפה ועוד.   בין ספריה: נערות הפרובינציה העצובות והשאפתניות (כתר, 2007), הרצפה מתנדנדת (ידיעות אחרונות, 2003) ואמן המסכות (זמורה ביתן, 1993)   ספרה להתראות באנטרקטיקה (כנרת זמורה ביתן דביר, 2005) עם איורים של בתיה קולטון תורגם לצרפתית ויצא לאור ב-2007 בצרפת בהוצאת Actes Sud.   בין ספריה לילדים ונוער: שלושה אגסים וחד-קרן, פז ואני, באה מלכה למלך, אמבטים, נמר בפיגמה של זהב, פעם היה ופעם לא, ילדה רובין הוד, מחלת הגעגעוים של סולי, אותי קיבלו חינם, בוטיק סיגי וחוט ועוד רבים אחרים.   נורית זרחי היא אחת הסופרות והמשוררות הפורות והמוערכות ביותר הפועלות כיום בספרות ובשירה הישראלית למבוגרים, לילדים ולבני נוער. בכל סוגי היצירה השונים בהם עסקה זכתה זרחי לשבחים והעברית שלה כונתה לא פעם "נדירה" ו"נפלאה". ספריה לילדים ידועים על שום מקוריותם ומורכבותם ועל שום היותם אהובים ומוערכים גם על-ידי מבוגרים.

שיר מתוך הספר החדש "אררט"

כְּשֶׁיַּעֲקֹב גָּלַל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר הִיא חָזְרָה וְשָׁבָה לִמְקוֹמָהּ. הַכְּבָשִׂים נָהֲרוּ לִשְׁתּוֹת, הַטְּלוּאוֹת, הַנְּקֻדּוֹת, הַבְּרֻדּוֹת. טוֹב, כְּבָשִׂים, אֵינִי רוֹצָה לִפְגֹּעַ. אֲבָל לֵב הָאָדָם צָלוּל לָעֹמֶק, וּמִתַּחְתִּיתוֹ שָׁאַפְתִּי אַהֲבָה. הָיִיתִי שָׁקֵד יָבֵשׁ הַמִּתְגַּעֲגֵעַ לִפְרָחָיו וּבֶאֱמֶת, לִבִּי כֻּסָּה פְּרָחִים כֻּלּוֹ, רִפְרְפוּ כְּחַיֵּי פַּרְפָּרִים לְרֶגַע, וְהַיּוֹם הָיָה צָפוּף מִשָּׁעוֹת, וְהַלַּיְלָה בּוֹעֵר לְסֵרוּגִין וְקַר. מָתַי הִבְחַנְתִּי שֶׁשָּׁבָה הָאֶבֶן? עוֹד טֶרֶם כִּסְּתָה עַל ...

קרא עוד »

פוסט אורחת: בְּאַרְמוֹן הַקֶּרַח שֶׁל הַמּוּפָר

  800×600 בְּאַרְמוֹן הַקֶּרַח שֶׁל הַמּוּפָר: בין הביוגרפי למדומיין בשירתן של נורית זרחי ואמילי דיקנסון רחל קואסטל   הקדמה "בְּאַרְמוֹן הַקֶּרַח שֶׁל הַמּוּפָר/מְצַפִּים כָּל יוֹם לְשַׁיֶרֶת הַמַּמָשׁוּת" – שורות אלו חותמות את שירה של נורית זרחי "בגנים מדומים" ומעבירות את המתח בכלל שירתה בין הקיום המציאותי, הביוגרפי, לבין הקיום המדומיין, הנוצר בלשון. ארמון קרח הוא חלל מדומיין, יצירה שממירה את ...

קרא עוד »

משורר אורח

קלמן ילינקיק, משורר שחי בסלובניה אחרי שחי כמה שנים בארץ. הוא כותב עברית וסלובנית. זה אחד משיריו המאפשר לעשות אתו היכרות את האבנים משפת הנהר אנו אוספים שנינו בשחר, נושאים בשביל הגינה מעבר לשושנים בבוקר, מורידים אותן בין אורנים בצהרים מקרינים את שמש אמצע היום, מסדרים אותן אחר הצהרים אחת ליד השניה לתבנית אנו שמים אותן בלילה, בונים את הבית, ...

קרא עוד »

המזוודה

800×600 אחי עמד בחצר ואסף מי גשם בכוסית כפי שהורה לאחותי הספר יופייך בידייך. גם גבירתנו סברה שאם תשטוף בהם אחותי את פניה הם ייחלצו אותה מן הבית הזה שהיה מתמלא מים לולא נתמך בכריות וגיגיות בימי הגשם, כמו באותו יום. מזל, אמרה גבירתנו, שהמזוודה נמצאת מתחת למיטתו של רוֹמשׂקה, שם היא מוגנת מכל פגע.  מתי הופיעה המזוודה? ודאי התגלגלה ...

קרא עוד »

עוּץ

v\:* {behavior:url(#default#VML);} o\:* {behavior:url(#default#VML);} w\:* {behavior:url(#default#VML);} .shape {behavior:url(#default#VML);} רוֹמשׂקה נופנף בידו בביטול. בן גוריון? בטלן גדול, אני הכרתי את בן גוריון כשעבדתי איתו בפרדס. גבירתנו לא שמה לב. היא עמדה במטבח, שלטענתה הוכיח את עדיפותו על פני מטבחים משוכללים יותר בשל המרחק הקצר שבין השולחן לכיור. אבל למטבח שלנו היתה תכונה מיוחדת נוספת, הוא היה תלוי מעל תהום. בחול שנפער ...

קרא עוד »

כְּכָל אָמָּנוּת, אִם הִתְמַכַּרְתָּ לָהּ

כְּכָל אָמָּנוּת, אִם הִתְמַכַּרְתָּ לָהּ, אִמִּי הִשְׁתַּכְלְלָה בִּכְתִיבַת מִכְתָּבִים. מְסִיטָה אֶת גִּזְרוֹת הַסְּבִיבוֹנִים מִשֻּׁלְחָן הַמִּטְבָּח (א.נ. לְצַעֲרִי לֹא אוּכַל לְשַׁלֵּם הַחֹדֶשׁ, בַּעֲלִי), הִיא מְעִיפָה מַבָּט צִיפּוֹרְנִי בַּיוֹשֵׁב מוּלָה, כְּעָגוּר פָּצוּעַ וְדִבּוּרוֹ נַהֲמָה נְבוּבָה, שׁוֹקֶלֶת אֶת אֵיכוּת הַתֵּאוּר: מְצִיאוּתִי אֲבָל לֹא מִדַּי. (מְטֻפֶּלֶת לְבַד בִּשְׁלֹשָׁה יְלָדִים רַכִּים) גַּם בִּי? לְהָפִיס אֶת לִבָּהּ אֲנִי מוֹתַחַת תַּלְתַּל בִּרְאִי הַצֵּל.   עֶרֶב פּוֹלֵשׁ לַמִּטְבָּח ...

קרא עוד »

מדעי הדלת

כַּמָּה צָרִיךְ לְהִתְאַמֵּן כְּדֵי שֶׁהַסְּפָלִים לֹא יִתְנַפְּצוּ לָאָרֶץ כְּשֶׁמּוֹשְׁכִים אֶת הַמַּפָּה? כַּמָּה שִׁעוּרִים צָרִיךְ לָקַחַת בְּמַדָּעֵי הַדֶּלֶת כְּדֵי לֹא לְהִכָּנֵס בַּקִּיר? בָּהֶצַּע הַמְּצֻמְצָם שֶׁל הָעוֹלָם רַק עִקְּשׁוּת  תַּעֲמִיד אֶת הַלְּבָנָה לִבְחֹשׁ בְּסִיר הַמָּרָק. ואֵיךְ לִלְבֹּשׁ אֶת הַנִּסָּיוֹן  כְּמוֹ פַּרְוָה הָעֲשׂוּיָה נוֹצָה אַחַת? (מתוך ספר שירים שיראה אור בקרוב)

קרא עוד »

המרחק פושט

המרחק פושט בעולם ובתוכי מי הוא זה שמפרק עלינו את  זעם הגשם שנאהב את הגשם. שובר את עצמות התנגדותי שאוהב  את החמסין. מגביר את מנת הבדידות שאוכל  אותה מלוא פי . שולח בי את הפחד שאהב את הפחד. והדברים נעשים רק יותר  ויותר הם, ההרים יותר הרים, אתה יותר אבן, ואני יותר מרפק שעון.   מי שולח לנו את אומללות  האהבה שנאהב ...

קרא עוד »

שתי ג'ירפות ביום שמש מזהיר

  שלום, שוב הגענו. הפעם אנחנו רוצות להגיע למה שמדליק את האור ואנחנו רוכבות שתינו יחד על דופניים. אחת מלפנים ואחת מאחור ואנחנו מתחלפות. אבל קשה לנסוע שתיים על אופניים אחד, אנחנו נופלות, נפצעות. אנחנו מפחדות שאם לא נגיע למדלק האור ישתחרר חושך עולמי.  והפתרון בסוף הסיפור    

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לנורית זרחי