אמיר אור
אמיר אור
נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות.
על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות.
אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן.
ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער".
אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.
אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
אמיר, איזה עונג וכבוד.
(אקרא לאט כל אחד)
שמחתי למצוא את ג"ניס אייאן שאת השירים שלה תרגמתי כשהייתי בת 17. השירים שלה אז הפכו להיות החברים הטובים שלי, בעיקר השיר- At Seventeen
אמיר, מכל מה שקורה בארץ, זה באמת מעודד שאתה מייצג אותנו בכבוד- זה אמור היה להתפרסם בארץ לפחות כמו ניצחון של מכבי…(אבל איפה אני והמציאות)
השיר של ג"ניס אייאן:
http://www.youtube.com/watch?v=C4qyIx0z_6o&feature=related
תמי, שום שירה לא תתחרה פה במכבי 🙂 כשזה יקרה נהיה במעלות קדושים. הקשבתי עכשיו לג"ניס איאן והיא באמת מקסימה. נראה שזו הקלטה מהזמן האחרון.
תודה, תמי, ושמח שגם מצאת פה חברת נעורים.
אמיר, אנחנו באמת במצב עגמומי במיקום האמנים בחברה הישראלית… לצערי.
(התקליט שלה היה הראשון שרכשתי מכספי, באמת שמחתי לפגוש בה כאן)
אכן, מצב עגמומי – ומסוכן. החברה הזאת לא מבינה שהישרדותה לא תלויה בחומר, וזה ריאליסטי, לא אידיאליסטי.
החומר בא בעקבות, ואנחנו קוצרים פירות שלא בדיוק נטענו. החברה תלויה בחוט שדרה אתי, באמנים שיתנו תוקף ומשמעות לחיינו כאן, וכן במנהיגים ואנשי רוח. בלי זה לא נשרוד הרבה.
ברכות!
ריפרפתי קצת בין השירים שלך ברשימה שם, ואהבתי במיוחד את Some Say. במיוחד את אמצעיתו וסופו. בקשר ל –
the one who sees me through touching –
זה הזכיר לי את (איך זה היה שם בדיוק? בשיר על החול והזמן?): "געי בזה בעינך". שילוב חושים נדיר למדי – אבל יוצא יפה.
תודה על הברכות, עדה, ויפה חיברת בין הסינסתזיות בשני השירים. אבל אלה דברים שאנחנו מכירים, לא? יש מגע שרואה. יש ראייה שנוגעת.
אעלה פה בקרוב את "יש אומרים" (= Some Say) ונוכל לשחק ב"חפש את ההבדלים" גם שם. השיר הזה גם הוא פרק מתוך השיר הארוך "שיר" ומתכתב עם שיר של סאפפו שהבאתי כאן כמדומני (ועניינו מי הוא היפה מכל).
לאמיר:
אני אשמח לראות את המקור העברי.
במיוחד אני סקרנית לגבי העברית שמקבילה למילים Some say. כי יש שיר אנגלי אחר, מפורסם מאד ולא קשור לעניין, שמתחיל במילים האלה בדיוק.
על השיר הזה (שלך) אני יכולה להגיד רק, ששלא כהרגלי הבנתי (כמעט) הכל, ושהוא יפה בעיני, ושהוא יכול לעמוד בפני עצמו, אפילו לא כחלק משום דבר אחר.
לאמיר:
🙂
נו, ועכשיו, באיחור, גיליתי מה המילים העבריות המקבילות, שהרי כבר הזכרת אותן.
אמיר
לוגם לכבודך כוס יין. ברכות
אוהב במיוחד:Language Says
הי מוישלה, משיק את הכוסית אתך בעונג.
Language Says בעברית:
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=2380&blogID=182
תודה.
לחיים!
את העברית אני אוהב יותר.
באנגלית התנשקתי, כדברי ביאליק, עם שפת(י) השיר דרך מטפחת. בעברים שפתיים יישקו ללא חציצה.
תודה מוישלה,ואתה גם צודק לגופו – השיר הזה תורגם לשפות רבות, ותמיד יצא קצת בשן ועין. השעשועים הלשוניים של העברית פה לא ממש ניתנים להיתרגם.
הכוח של העברית הוא במעט המחזיק את המרובה, ואילו כוחה של האנגלית – בדיוק להפך, בפרוסות הדקות שהיא פורסת את העולם.
אני שואלת את עצמי הרבה זמן את השאלה: האם לא כדאי לקרא ספרות בשפת המקור. האם תרגומים יכולים להיות מספיק טובים. לא הצלחתי לקרוא באנגלית ואם הצלחתי הייתי עסוקה בפיענוח השפה. אולי עקב כך יש לי נטייה לספרות ישראלית שאני מכירה ומבינה. השאלה אם אני לא מפסידה משהו. אבל אני לא חושבת שאני יכולה להנות ואפילו להבין שיר שנכתב באנגלית (או ספרדית, או יפאנית) כך שכנראה אני מפספסת המון.
טוב, כללית, יש הפסד אני חושב. כמו שהסברתי לעדה ביחס לשירים של סמפסון, כשמצליח למתרגם והוא מתחבר טוב לטקסט הוא מצליח לפצות במה שמאפשרת שפת היעד (יותר משפת המקור) – אבל כבר שפכו על עניין התרגום שפע של אמירות סקסיסטיות – "נשיקה מבעד למטפחת" ו"תרגום הוא כמו אשה – או יפה או נאמנה" וכיו"ב.
במקרה של השירים האלה, שניים מהם נכתבו במקביל באנגלית – Here ו- The Right View (בראשון נפלה שגיאה. צ"ל Father to an eight years old)
ומעבר, מובן שאני שמח על הפרסום המכובד והבינלאומי הזה.
מכובד!
נהדר, אמיר, איזה יופי! מזל טוב.
שירה, תודה על הברכות
השפה אומרת זה שיר אהוב עלי במיוחד כבר מזמן,
כן, "עקבות עקובים משם", אם זכור לי נכון. ומה עם "האני הזה ששותק", הנפלא, בכל אופן אמיר, מזל טוב.
אמיר, ברכות ומזל טוב!
אני מצטרף לדברי סיגל. "השפה אומרת" הוא שיר חזק וחכם. והוא עושה לשפה מה שהשפה עושה לנו. גם הסיום שלו "בוא נמשש אותך, בוא תגיד שאמרת" מזמין כמו הסיום "בוא/ שב" בנרקיס שלך, והרי דיברנו על פירוק האני לאנייו. האני ה"משתורר" והאני ה"מנורקס" דרים בכפיפה אחת (לצד אחרים), וירווח להם.
יפה שתורגם שיר העדות שמסתיים ב"שיבולת שעלתה מן האין" ו"הסכין שקצר אותה מן האחד" (הלקוחים מדיוקן נפש המשורר ומוגשים לקורא, כמו בחלומות שהוגשו לצפנת פענח שיפענחם).
תודה על הדברים החמים, שחר. השיר שעליו דיברת, "עדות" – עם הסיום של "הסכין שקצר אותה מן האחד" – מתכתב יותר מכל עם השיר "האני הזה", שבו כאב הנפרדות עוד מועצם בקליפת הגלד הנפשי של גדם התודעה –
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=4471&blogID=182
סיגל, תודה על הברכות. והנה, הזכרתי לי את "האני הזה ששותק" והוא נענה לקריאתך ועלה ובא בבחינת "עקבות עקובים משם"….
העליתי אותו:
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=4471&blogID=182
נהניתי לגלוש בין השירים והמשוררים. בתרגום האנגלי לשיריך,נראה לי כאילו האנגלית נאבקת בשפה בנסיון להתרגם. "השפה אומרת" יכולה להיות דו משמעית ואילו באנגלית זה לא ניתן. באנגלית למשל ,יכול משורר אמריקאי לעשות מה שבעברית לא ניתן להתרגם ,כמו למשל בשיר של עמנואל חבייר:
."
I escape the horrors of war with a towel and a room
Offering myself to Palestinian and Jewish boys
"as a "piece" to the Middle East
בין התרגומים,אהבתי במיוחד את התרגום של "הנוף הנכון".
שמח שנהנית, סיגל, ותודה. את צודקת כמובן ביחס למגבלות התרגום, ובייחוד כשהשפה מאפשרת כאלה דו-משמעויות ומשחקי מלים כמו "עקובים משם" piece ו-peace וכד". העברית אלופה בכאלה.
והתרגום שאהבת אינו תרגום כלל… השיר הזה נכתב במקורו בשתי השפות.
זאת כנראה ,הדרך הנכונה לכתוב שיר שרוצים שיתקיים בשתי שפות. (מאוד לא קל ,לעניות דעתי, אבל יוצא מקסים.)
למה לא קל? זה תהליך הרבה יותר חי מתרגום – שתי הגרסאות נולדות בתוך אותו תהליך יצירה, וכשהן הולכות ושבות בין השפות הן גם משנות ומעשירות זו את זו.
וזה גם כיף. הסתקרנתי איך עושים את זה ,אז כתבתי לי שיר (אבל קודם באנגלית) ואחר כך שיחקתי בו כך ויצא לי נחמד גם בעברית.
התבלבלתי שם בכותרת אבל לא התחלתי להתכתב עם עצמי (למרות ה"קולות" שבכותרת:0)
לא חשדתי, למרות שגם זה בסדר 🙂
סיגל, הרעיון הוא גם ללכת הלוך ושוב בין השפות תוך כדי התהליך. ככה הן משנות, מפתחות ומעשירות זו את זו.
זה עובד נפלא בשפות כה שונות בהגיון הפנימי ובדרכי המבע שלהן כמו עברית ואנגלית (לא היה עובד, נגיד, בין ארמית לעברית :))
חלק מהמשחק שלי היה כזה:
שיחקתי בין:
here,me,now"
ואז בעברית:
"הנני"
ואחר כך בבית אחר:
"hear me now
ואז
"ענני"
באנגלית כיתרתי את השיר ב
"creator of worlds"
אך בעברית בחרתי
"יוצרת מילים".
שאלה:זה אפשרי? (יוצא בעצם שמכיוון שכתבתי בשתי השפות, בחרתי בכל שפה עולם אחר לכתוב דרכו ועל מנת להכיר את שני העולמות צריכים בעצם לקרוא את שניהם).
נ.ב
בארמית ,לא ניסיתי.
:0)
:)))
זה בדיוק הרעיון.
צ"ל Here I am…
לא צ"ל כיוון שזהו שיר לחש אינדיאני . זאת אנגלית מתורגמת.
:0)
לאמיר,מאוד התרגשתילקרוא את שיריך מתורגמים לאנגלית.
במיוחד אהבתי את Here'כמו דיוקן עצמי.
ואתlanguage.
בהמשך אקאר גם את השאר,-אגב לגבי ג'ניס איאן, מרגש לראות את ג'ס, שיר ששמעתי המון בעבר…ברכות.
בעונג מיכל. האם שפת אמך היא אנגלית?
תוכלי, אם תרצי, למצוא את HERE בעברית כאן –
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=3748&blogID=182
ואת LANGUAGE כאן –
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=10937&blogID=182
יש פה גם עוד תרגומים אם תרצי. להנאה 🙂
אמיר, הלוואי וזו הייתה שפת אימי, לא .אבל אישית אני מאוד אוהבת אנגלית ושפות בכלל.
האם האנתולוגיה היא זו אשר חגגתם השקה עבורה בהליקון?
כיצד ניתן לשמוע את השירים המושרים של ג'ניס איאן וכו'.?
התרשמתי עמוקות מעושר השמות הבינלואמי,(ניכר שיש שם ערב רב של שפות ולאומים, אעיין ביתר העמקה בהמשך.שבת-שלום.מיכל
לא, מיכל, האנתולוגיה POETS ON THE EDGE שחגגנו בהליקון היא ספר של שירה עברית חדשה (שיצא בניו יורק,בתרגום לאנגלית) ואילו כאן –
אנתולוגיית משוררים בינלאומית.
את ג'ניס תוכלי למצוא בגיגול מהיר. מלא הרשת כבודה. הנה אחד –
http://www.youtube.com/watch?v=efHOIT1ROk8
מלוא
תודה, על הקישור,האזנתי וזאת הגירסה המוכרת לי מן העבר.תודה על ההבהרה וההסבר.
אהבתי גם את השיר on the evening של Joy Harjo .קצר וקולע.האם זהו שמה? שימחה?
יופי של רעיון , כל הכבוד. מזל-טוב וברכות.
והמשך תגובה.האזנתילג'ניס איאן,בגירסה העדכנית שלה.אישית מעדיפה את הגירסה הישנה והטובה שלה,(ללא שיער השיבה הנוכחי…),עם דבריה הכנים כ"כ על מלכות הכיתה , שזרקה אותי לנוסטלגיה עצובה על הנעורים שחלפו ואינם עוד.
סקרנית לדעת על החיבור ביניכם , שאתה הרי כותב שירה שאינה מושרת והיא- מוסיקאית -מלחינה, חיבור מעניין ובכל זאת הכיצד?
מיכל! מה זה השאלות החודרניות האלה?!:)
מתנצלת אם שאלתי שאלה שהיא לא במקום, מכיוון שאני מעריצה את ג'ניס איאן והמוסיקה שהיא יוצרת, זה התבקש.או אולי אשמה -הנוסטלגיה.
מיכל, רק התלוצצתי. מעבר לשיריה איני מכיר אותה אישית, והשכנות היא פרי עריכתם של יוזמי האנתולוגיה הזו.