לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה – שירים וסיפורים משוררת, אוהבת אנשים ומילים
מוציאים את הלב
ומגישים להם אותו
בצלחת קטנה.
פוערים להם אוזן.
מרעיפים את מטבעות החסד
שהורישה לנו אמא
נכנסים למעטפה ונשלחים עד אין קץ
לכתובת לא נכונה.
לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה - שירים וסיפורים
מוציאים את הלב
ומגישים להם אותו
בצלחת קטנה.
פוערים להם אוזן.
מרעיפים את מטבעות החסד
שהורישה לנו אמא
נכנסים למעטפה ונשלחים עד אין קץ
לכתובת לא נכונה.
מוצא חן בעיני הנושא של השיר, וכמו שאת אומרת, רק אמפטיה, היום ,מחר, ומחרתיים…
אמפטיה על המשקל, ולתת ולפזר
להתראות טובה
יפה שאת קוראת את זה כל כך חיובי…
"מוציאים את הלב…" מזדהה! א.
תודה אומי, נעים שאת מזדהה.
בלי קשר למסר הדימויים יפים.
והמסר – כל אחד לתחושתו.
אל תדאג, גם אני לא אוהבת את המסר. אבל הייתי צריכה להוציא את זה מהמערכת שלי. קורה לפעמים.
אני מאוד אוהבת את המטאפורות שירייך. "מוציאים את הלב, ומגישים להם אותו בצלחת קטנה."
מאוד מקורי.
תודה רבה יעל 🙂
לי החמודה הפתעת אותי . ואת ממש צודקת
מאכזב מאוד
רק
למה להישלח לכתובת לא נכונה?
עכשיו דוקא כן
הקודמת היתה לא נכונה.
גם לך מותר לקטר לפעמים…
אנשים מה לעשות.
מירי החמודה בעצמך… העלית חיוך על פניי. באמת גם לי מותר לקטר לפעמים!
בקשר לסוף, אם הבנתי נכון את שאלתך, ציפית שבסוף השיר כבר תבוא המסקנה, או השינוי? השיר מתאר את ההתיידדות עם "אנשים כאלה" עד סופו. אבל בחיים אני כבר לא שולחת את עצמי לכתובות לא נכונות, אל דאגה.
כמה נכון וכמה מאכזב.
וחוץ מזה את כותבת נהדר..
תודה אליענה המתוקה.
….
עד שמחליטים לא להתיידד יותר עם אנשים כאלה.
אהבתי גם אני את הדימויים והכי הרבה את ההישלחות עד אין קץ לכתובות לא נכונות …
עתידני משהו.
בדיוק, רונית… עד שמחליטים.
למה עתידני?
ההישלחות עד אין קץ לכתובות לא נכונות הזכירה לי פרק מדהים ב"מסע בין כוכבים"….
ככה זה עם גיקים 🙂
LOL
סקרנת אותי!
זה יפה.
ולמרבה הצער, לא פעם גם נכון.
אף פעם לא הצלחתי להבין אם הם עושים את זה בכוונה, או שסתם אינם שמים לב כמה הרבה משקיעים בהם וכמה מעט הם מחזירים.
כתבתי את השיר מתוך היזכרות בשניים כאלה, ואני חושבת שאחד באמת לא שם לב מרוב שהיה לו קשה בחיים באופן כללי, והשני עשה את זה מתוך משחקי כוח, אבל גם זה סוג של קושי… אני נוטה להאמין שמי שיכול ומסוגל כן להיות בקשר, יעדיף את זה על פני המשחקים.
(נשארתי ופל חלבה)
יותר מדי מאמצים עבור אנשים שלא שווה להתאמץ בשבילם. מקווה שלא תגיעי לאותה מסקנה בקשר לאלו ששוכחים אבל לא באשמתם (;
חס וחלילה. גם הזיכרון שלי לאחרונה מנוקב ככברה.
מקסים ומאד מדבר אלי.
ואיזה כיף זה כשמגיעים בסוף לכתובת נכונה
תודה, סיון. ונכון, זה הכי כיף!
שוב מאוד כיף לקרוא את שיריך לכן החלטתי הפעם להגיב בבלוג ולא במסר אישי כהרגלי ;-).
אני חושבת שהרבה מאוד אנשים מפצים על האנשים הקטנים (אך לעיתים לצערנו בעלי משמעות שלילית )בחיינו אקראיים או קבועים.
אני כ"כ מצוננת עד שהמוח נסתם לי. בחיי שהייתי בטוחה שהגבתי. אהבתי מאוד לי. אני חוששת שאנשים כאלה גורמים לי להתאמץ יותר כדי לפצח אותם וכדי להוכיח שהם דווקא בסדר. וזו הרי טעות גדולה.
מיכל, תרגישי טוב!
אני תוהה אם זה להוכיח שהם בסדר או שאי אפשר לעמוד בפניי :). בכל מקרה – טעות.
תודה. כן הקסם שלי. הפעם הוא שוב יוכיח את עצמו. אולי מה שטוב בהתבגרות זה נטישה קלה של השטות הזו.
"נטישה קלה" זה ניסוח יפה. :))
היי נורית החמודה. כיף לראות אותך כאן.
ואת צודקת מאוד!
לי יקרה
מאד מאד נכון ומדוייק עד אכזריות.
לפעמים רחוקות ניתן באמת לדבר עם האנשים האלה. כי הם פשוט מאד- אולי מדברים שפה אחרת
אולי שפה אחרת, ואולי השפה שלנו מאיימת עליהם… תודה רבה נולי, כיף שאת מגיבה כאן 🙂
כל כך נוגע ועצוב בו זמנית.
מצד שני זה כל כך מענג להגיש את הלב על צלחת קטנה אפילו במחיר אכזבה.
תודה ג"ול. זה באמת מונע את תחושת האפרוריות שכתבת עליה לא מזמן…
אבל זה לא עונה על השאלה החשובה יותר – *למה* מתיידדים עם אנשים כאלה. למרות שאני מניח שזו השאלה שרצית להעלות…
אהבתי את הרפרנסים לעמיחי וללסקלי.
דווקא לא התכוונתי לעסוק כאן ב"למה". גם היא שאלה מעניינת ואני חושבת עליה, אבל כאן רק רציתי לתאר איך זה.
ועמיחי זה בכוונה, אבל למה אתה מתכוון מלסקלי? 🙂
כאילו כתבת את השיר בשבילי!
את מקסימה.
תודה.
כשאני אוציא ספר שירים אני אקדיש לך את השיר!