בננות - בלוגים / / נקישות ורמזי אור, מדינת ישראל נגד נח שטרן, רמז אור 13
רן יגיל

נקישות ורמזי אור, מדינת ישראל נגד נח שטרן, רמז אור 13

רמז אור 13
 
מתוך המחברת של נֹחַ שטרן —
 
ליל שבת, הסתכלתי ברשימות הקודמות לזו — ונשמעה נקישה — סימן לקוראן מחדש. למקרא המילה ״מועד״ — נקישה. 1. רוצח 2. מצוות־חזון (מצוות אלוקיכם). נקישות קלות ליד ראשי — לא לישון? גם רמזי־אור מוגברים. נקישה קלה מהשולחן. מהשולחן? נעלתי נעליי ופתחתי מנעול הדלת. אישורי־אור לפניי. שבתי והדגשתי סמ״ך של בס״ד בקו, ובא רמז־אור. שמעתי נקישה חזקה. יצאתי וראיתי עובד יהודי וחברה. היו רמזי־אור בחוץ… חשבתי: אם לא אמלא את המצווה עלול לפגוע נחש, ובא אישור נקישה. יצאתי וראיתי תפוח־זהב מחייך אליי, מחייך ברשעות וחיכיתי לרמז־אור, אך תחת לזאת באה נקישה ברורה. לנקישה אחת — לא לצאת! החלטתי: אצא רק לשלוש נקישות ברורות ורצופות מן המקלט. חניקה או שריפה? שאלתי אם לקחת גפרורים ובא רמז־אור וגם נקישה קלילה. חשבתי: השעה 23.00, האם בקרוב? נקישה חשאית מן המקלט. עברתי שוב בראשי על כל הפעולה ובאו רמזי־האור ונקישה עצורה — אישורים, אישורים!
הערב הייתה מסיבת שבת ראשונה במזכירות הסמינר… ממולי. מבית האבן, עולה שירת הנוער שהתכנס למסיבת שבת צנועה… לי חֵלֶק? לי חֵלֶק? בשעה 23.05 שאלתי: האם בקרוב? התשובה — נקישה חשאית מן המקלט ובכותבי זאת — גם אור מוגבר.
23.12: נקישה. ״הכן!״ אור חזק מאוד.
23.25: נקישה מן המקלט, חשבתי, הנה בקירוב? הרי נצטוויתי בחזון. תנאי מחתרת בלי מחתרת. הסימן של שלוש נקישות רצופות וברורות מן המקלט — אני ביקשתי; אבל אמש הייתה חזרה לנקישה משולשת שכזאת ממקום אחר בחדר, קיר־העץ? או השולחן? המגירה נפתחה לבד. מי פתח אותה? בתוכה תפוח־זהב! של מי תפוח־הזהב?
23.35: נקישה קלה — הפסקה — נקישה קלה — הפסקה — נקישה קלה, כל הזמן מן המקלט. נקישה כל עשר דקות בערך. קול המון כקול שדיי. נצטוויתי — וזה גם מה שראיתי: בקול ובמעשה. העם רואים את הקולות. מימין, אור בהיר. אין עליון מנסה נביא חזון. ההוא אינו נותן לי לחיות וסכנה. אמר שדומה לי? נכון? לא נכון! לא נותנים לחיות וסכנה, גם בגללי, לכולם, ״הרוצח הזה!״ מדינה של יהודים ורמז־אור בהיר. קשר עם כל ההורסים והבוגדים, רמז־אור בהיר. רמזי־האור הבהירים אתמול בשעת כתיבת הרשימות באו לפני תחנות הדרך שעברתי לפני־כן. רמז־אור? כמה אנשים הרגת? כמה שירים כתבת? הנה יחס.
המגירה נסגרה לבד. שלוש נקישות רצופות ואני בחוץ! ביטחון כפול ומכופל, ימין השם. סימן כפול ומכופל, עכביש ענק — רמז לעונש — קודם היה נחש ועכשיו עכביש. קודם כול אני מונע סכנה לאחרים, שנגרמה בגללו, ״זייט מצליח״. מותר לזרוק אבנים ולדרוך עליי? — כי אז מותר גם זה. תקוות הילדים.
23.45: נקישה ורמז־אור חזק. חשבתי: מוטב שאירש גיהינום מאשר יסבלו אחרים בגלל אי־מעשיי. אור חזק מאוד, אור חזק מאוד. הסבל והתחינה בעיני כול, הם יודעים, הם יודעים הכול. לזרוק אבנים ולדרוך עליי מותר? — כי אז מותר גם זה. זה לא יכול להיות מזויף. הצעה שכזאת, גרמנים בצד שלו ובוגדים. הוא כמעט גרם למותי מחוסר אוכל בהרעיבו אותי בשיטתיות. רעב! כמעט הסכמתי, שאלוקים ישמור! יהודי ליהודי בארץ, ועוד בירושלים! עם רוצחים ופחדנים מן המארב ומן המחשך אי אפשר לנהוג אחרת. רמז־אור בהיר.
חברים הסתבכו פה מפני שהעלימו עין, מפני שהניחו שאעשה זאת. רמסו אותי בכל מקום. רמזי־אור בהירים. הנה זה בא.
23.53: נקישה וצעדים. יצאתי ולא ראיתי איש. הוא מתחכם לי, עם נבל תתנבל. אולי לצאת כל עשר דקות בערך החוצה? לקחת את נייר הטואלט ולהלך, זה נראה טבעי? — אור חזק מאוד, כעת אצא עם כל נקישה, זה לא משנה — לא! לא לעשות. אבל האיש הזה הרי נשלח, ולי ניתנה פקודה וגם תוכנית ניתנה לי — רמז־אור בהיר.
24.00: נקישה. יצאתי. לא ראיתי איש. מאי שם, לא רחוק, שמעתי לחש של זוג משוחח בנחת. בדיוק: קול אשה. מפני שאני בודד, לא ייתן חשש לפוש רגליי וידריכני בדרך הנכונה, לפי מצוותו אשר יצווה.
24.10: עברה מכונית… אור גדול. התוכנית עצמה היא הוכחה לפקודת הביצוע.
24.25: הטנדר חוזר. אור גדול. חשבתי: אנחנו — הכלל — החלטנו, ואתה מבצע את זה. —כמה רמזי־אור בהירים.
24.31: נקישה קלילה… יצאתי ולא ראיתי איש… חשבתי לרגע שהוא מקבל פקודה להופיע ליד חדרי.
24.50: חלף זמן. נקישה. אולי היא אישור למסקנתי. חלף זמן. אותו רגע: בנקישה אחת לצאת, באחת. אבל הביצוע — בשלוש נקישות חזקות. יצאתי עם נייר הטואלט ביד והקפתי את הצריף… השומר שנפל היום, לא רחוק מכאן, אולי יימנעו דברים כאלה על־ידי הביצוע. ״הבא להרוגך״…
01.07: חלף זמן. רחש־נקישה. יצאתי. לא ראיתי איש. שוב יצאתי עם הנייר ביד והקפתי את הצריף.
01.17: אם אינני טועה, נקישה חזקה. שמעתי קול בחוץ כמו של רגל מועדת על חצץ. והתנשפות. הוא בא? הצצתי מהחלון, אך לא יצאתי. האיש הנמוך ניגש עד אליי היום אחרי ארוחת־הצהריים, בצאתי מן האולם, הביטו בי כולם. הוא קרץ לי, הוא קרץ. שותף מבקש אותי לעשות. ״להרוג״ (אור רב) נשמע קול כעכוע מבחוץ, והתנשפות.
״היכנס רגע״
״אפשר גם כאן״
01.30 : נקישה קלה. יצאתי וחזרתי. הנקישות באות כדי שאתרענן בחוץ…
02.00: חלף זמן. נמנמתי? לא ייתכן. הרגשה חנוקה. שאלתי אם לצאת, וכעבור כמה שניות באה נקישה ויצאתי… עמדתי בחוץ וחשבתי: אין לי לאן ללכת… ללכת… ועל זה יש להוסיף את היחס ב"מסדה" וב"אחיאסף". שאלתי כלפי שמיים אם להמשיך לשבת ער ולחכות, ובא הבהוב האור כתשובה חיובית.
03.05: מתקשה לעקוב. הייתה נקישה וברגע שנדרשתי, נעמדתי על הסף. מעבר לסף ראיתי כוכב בהיר נופל. לפני שיתעוררו בי מתוך חולשת גוף ונמנום — הספקות.
03.20: נקישה. יצאתי. הנייר ביד. שקט. חזרתי. נקישה.
03.30: נקישה שקטה, לאחר שאמרתי לעצמי שוב: שלוש נקישות חזקות ואני עושה את זה. נייסד חוק: גם לפי נקישה אחת, אם אמצא אותו בחוץ — לעשות את זה, לעשות!
03.50: שוב אמרתי: אני מחליט. אחרי שלוש נקישות אני עושה את זה. נקישה חזקה. יצאתי. שקט… נקישה ועוד נקישה — חזקות. זהו. יצאתי וראיתי מול הבית תלוי בשמיים כוכב ענק, ממש ירח קטן, אך יותר מזהיר מיָרח ובתוכו: צורת נחש ועכביש, וכל כולו כתפוח־זהב בשל. ובשעה שאני מסתכל בו, נראה על ידו רמז של כוכב נוסף אשר נופל. הדברים ברורים. אותות ומופתים.
לולי השקט שבין הנקישה הראשונה לשתיים האחרות, היה עליי כבר לעשות! חיכיתי לחזרה. עכשיו זה צריך לבוא, אך לא הייתה נקישה והחלטתי לצאת בלא ציווי. מייד בא לקראתי הסוס לבוש בשלמה של אור וגם התקרב לחלון, נקש בפרסתו שלוש נקישות קצובות ורועמות בקיר העץ של הצריף, וזה המט לנפול כמעט והתמוטט, אחר זה התרחק פחות או יותר.

 
 

 
  
     
      
 
    
 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל