רן יגיל סופר ועורך
רמז אור 3
מתוך דבריו של עורך הדין יוסף האזרחי, הקטיגור במשפטו של נֹחַ שטרן.
"חבר, נח שטרן היה פסיכי, מאותם האמנים שלא עושים עצמם משוגעים לשם החצנה של מוזרות וייחוד, הוא באמת היה בן אדם עם בעיות נפשיות קשות. אני לא פסיכיאטר ולא מומחה לעניין, אבל יכולת לראות משיחה אחת איתו שמשהו לא כשורה. יתר-על-כן, שטרן היה מטעה אותך: לרגעים היה שפוי וסדור במחשבותיו, מלומד מאוד, איש ספר; ולעתים דיבר כמו תינוק דפקטיבי, בלי מילות חיבור או מילות יחס, כביכול מתוך איזה קוד או צו אלוהי".
החושך כבר קנה את מושבו בתוך הווילה הקטנה שבה ישבנו, בשיכון דן. יוסף האזרחי, איש לבן-שיער ולבן-זקן, בעל עיניים כחולות מימיות, הלך והשחיר מעבר לשולחן, סביבו ספרייה משפטית ענפה. הבטתי סביב.
"אתה מתעניין בספרות משפטית? אה, הנח לזה, אתה הישאר לך בתחום הבלטריסטיקה, נראה לי שזה יותר מתאים לך. בינינו," הוא שלח יד גרומה שהשחירה אל מנורת שולחן מאוהלת בסגנון ישן ומשך חוט שנשתלשל ממנה, ואור נדלק. האור האיר את פניו חלקית, כיוון שהאלומה המרוכזת יצרה עיגול מלא של אור על שולחן העץ היקר. היה משהו זר ומפחיד במראה הזה, איש דו-ממדי, כאילו מדבר אליך פרופיל. מכונית חלפה בחוץ ופנסיה הטילו פסים של אור על תקרת החדר. "בינינו, אסור לי כל כך לומר את זה, ואין לי גם על מה להסתמך, אבל… בעצם למי אכפת, עבר המון זמן. תראה, נח שטרן דיבר הרבה על כל מיני כוחות מיסטיים וכל מיני קשקושים בעלמא מעין אלה, מַה לִּי הָכָא וּמַה לִּי הָתָם? אין לי עניין בהם, תודה לאל."
כנראה משאית חלפה בחוץ, כי על תקרת החדר הופיעו פסי אור עבים מאוד, נחו להם קמעה, ואחר כך נעלמו בהדרגה. "אבל בינינו, נח שטרן הסתיר משהו. הוא כיסה על משהו מסריח." הוא שרק את הסמ"ך, ונדמה ליָעֵן לבן בחליפה המנסה נואשות לעוף, "משהו שאפילו קטיגור רחרחן כמוני לא הצליח לעלות עד הסוף. זה ברור."
רני שלום!
אני מניחה שהציטוט של דברי הקטיגור הוא אמיתי. הסגנון והבחנות של העו"ד, מעוררים צמרמורת; "חבר, נח שטרן היה פסיכי", "דיבר כמו תינוק דפקטיבי".
מאיש בעל תפקיד של קטיגור מתבקשים דיוק וזהירות בלשון, בדבריו ה"מלומדים" במיוחד בתחומי הנפש האנושית המורכבת.
התיאור של הפגישה איתו, מצייר בקווים חדים ומדוייקים, דמות מאיימת ומוזרה: "היה משהו זר ומפחיד במראה הזה, איש דו-ממדי, כאילו מדבר אליך פרופיל." גם התיאור הפיסי של דיבורו של עו"ד יוסף האזרחי, מעביר דמות מלאה בחשיבות עצמית, כמו היה בלון נפוח שיוצאת ממנו הרוח. "הוא שרק את הסמ"ך, ונדמה ליָעֵן לבן בחליפה המנסה נואשות לעוף".
שם הספר "נקישות ורמזי אור" חכם ורומז על ההוויה המסתורית של גיבור הפרשה.
רוחה, תודה לך על הקריאה ועל התגובה. כאמור בספרות מציאות ודמיון משמשים בערבוביה. החומר הדוקמנטי ודמיון הכותב נמלגים. שבוע טוב, רני