הדודה דניז היא דוגמא מובהקת ליהודיה לא כל כך צעירה ששורשיה באדמת ארץ רחוקה. השפה הצרפתית, שאומצה על ידי שכבת היהודים המשכילה שם, המשיכה ללוותם גם אחרי עלייתם לארץ.השפה בה דברו הוריה,היא בוודאי גם השפה שבה הדודה חושבת, סופרת וחולמת גם היום. הערבית, שהיתה שפת העם הפשוט, נשארה בתודעתה כשפה נחותה, שאין להתהדר בה. השבר של הדודה אינו מדווה פרטי.הוא שברו של היהודי הנודד.הוא גם לא יאוחה במהרה.
חיה בנצל
הדודה דניז היא דוגמא מובהקת ליהודיה לא כל כך צעירה ששורשיה באדמת ארץ רחוקה. השפה הצרפתית, שאומצה על ידי שכבת היהודים המשכילה שם, המשיכה ללוותם גם אחרי עלייתם לארץ.השפה בה דברו הוריה,היא בוודאי גם השפה שבה הדודה חושבת, סופרת וחולמת גם היום. הערבית, שהיתה שפת העם הפשוט, נשארה בתודעתה כשפה נחותה, שאין להתהדר בה. השבר של הדודה אינו מדווה פרטי.הוא שברו של היהודי הנודד.הוא גם לא יאוחה במהרה.
חיה בנצל
שבר ענקי
11/10/2009 20:58
אהוד פדרמן
יופי של שיר על תדמיות ועל נסיונות עקשים ונואשים לשנותן.
מזכיר לי הבדיחה הישנה על חשבון יהודי מרוקו שכדי להסתיר את מוצאם אמרו שנולדו ממול לדרום צרפת
שבר ענקי
11/10/2009 21:52
שושנה ויג
תודה
שוש
שבר ענקי
12/10/2009 00:40
שושנה ויג
אתה יודע, אהוד, הבדיחה מרגיזה קצת, אני חושבת שהשבר של דודתי הוא שבר אישי וגם שבר לאומי. זו הבושה והרצון להימלט מתחושות שכנראה, אמיתיות.
