בננות - בלוגים / / הפעם נדבר על מספרים מבלבלים – על מחירים בחנויות ועל השעון בטלויזיה
בראש של נערה מיוחדת
  • שני ורוחמה וייס-גולדמן

    שני ורוחמה וייס-גולדמן. שני בת 17 ורוחמה בת 49. אנחנו אם ובת. רוחמה – פרופ' לתלמוד ומשוררת, שני – תלמידת תיכון בחינוך המיוחד; אוהבת לאפות, אוהבת מוזיקה, אוהבת לרקוד ולבלות עם חברים. הבלוג 'בראש של נערה מיוחדת' שייך כל כולו לשני והיא כותבת אותו על מנת לספר לכם איך זה להיות נערה מיוחדת, איך אפשר להתחבר עם נערים ונערות מיוחדים ואם הם זקוקים לעזרה – איך אפשר לעזור להם. כל המילים בבלוג הן של שני. אני, אמא שלה, רק מקלידה ומעט עורכת. ואנחנו מקוות שתיהנו ממנו, תגיבו ותחלקו אתנו מעט ממה שקורה 'בראש שלכם'

הפעם נדבר על מספרים מבלבלים – על מחירים בחנויות ועל השעון בטלויזיה



ניסיתי לקנות סוכריות גומי
הלכתי עם אמא לחנות מכולת. אמא שמרה על איציק, הכלב שלנו, מחוץ לחנות, ואני נכנסתי לבחור ולקנות לי ממתק טעים. קיבלתי מאמא עשרה שקלים והייתי צריכה לחפש לעצמי ממתק טעים במחיר מתאים.
כשנכנסתי הסתכלתי על סוכריות הגומי ורציתי לקנות לי. אני הכי אוהבת סוכריות גומי. ראיתי שהיה כתוב 100 וגם 7 וחשבתי שזה עולה מאוד יקר, מאה שקל או שבעים, לא הבנתי כל כך ובמילא היו לי רק עשרה שקלים. אז חזרתי ואמרתי לאמא, ואז אמא נכנסה במקומי וקנתה את הסוכריות גומי, ויצאה עם שקית של סוכריות שעלתה רק תשעה שקלים.
והייתה עוד בעיה – הלכתי לקנות במבה וכשהגעתי לקופה המוכר אמר לי על הבמבה "עשר מתוך אחד" או משהו כזה ואני לא הבנתי למה הוא מתכוון ודאגתי כשקניתי את הבמבה. זה מבלבל.

למה זה קרה, למה התבלבלתי?
אני התבלבלתי כי אנשים שכתבו את המחיר לא עשו את זה פשוט. אני חושבת שצריך לכתוב רק מספר אחד במקום של המחיר אחרת זה מבלבל, בעיקר אנשים עם צרכים מיוחדים, ויש גם אנשים עם צרכים רגילים שמתבלבלים מזה.

זו ההצעה שלי
לכתוב את המחיר של כל דבר בדיוק, ולא לעשות לנו תרגיל בחשבון כשאנחנו קונים, כי קשה להבין כמה זה באמת עולה. אני הייתי מעדיפה לקנות בלי עזרה של אמא, ולכן צריך לכתוב את המחירים בצורה יותר קלה ונוחה.

ועכשיו אני רוצה לדבר על השעון שבטלויזיה
אני אוהבת לראות קורה 'אווטאר קורה' בטלוויזיה. אתמול ראיתי שהפרק הבא (פרק 45 בעונה 4) יהיה בשעה 10.00 ולא היה כתוב אם זה בערב או בבוקר. חשבתי שזה בערב וכל הערב חיכיתי לפרק. כשכמעט היה עשר ביקשתי מאמא שתפנה את הטלויזיה ובחרתי את הערוץ שלי, ואז ראיתי שאין את התכנית שלי. בדקתי שוב וראיתי שזה בעשר ולא הבנתי למה לא משדרים. ואז שאלתי את אמא למה זה, והיא הסבירה שכשכותבים 10.00 זה בוקר, ואם מתכוונים ללילה כותבים 22.00 וזה מבלבל כי 22.00 זה לא עשר.

אז ההצעה שלי
שבטלויזיה יכתבו את השעות האמיתיות וליד זה יכתבו בוקר או ערב, זה יעשה את החיים יותר קלים, וזה לא שינוי גדול, זו לא בקשה גדולה, וגם זה יקל על אנשים עם צרכים מיוחדים וגם על אנשים עם צרכים רגילים. כי הצורה שבה כותבים את השעות מאוד מאוד מבלבלת.

ולסיום, קינוחים
אני מצרפת תמונה של הקינוחים שהכנתי לליל הסדר. הכנתי שלשה קינוחים. אחד – פירות חתוכים. השני – עוגת גבינה עם דובדבנים בכלים אישיים, והשלישי – עוגת שכבות של מצות ושוקולד. הנה התמונה. חג שמח וטעים

IMG_2126[1]IMG_2127[1]

 

10 תגובות

  1. שני ורוחמה וייס-גולדמן

    שני שלי, איזה טור חכם. יש לך דברים נפלאים להגיד ופתרונות מאוד חכמים. אני מאוד אוהבת אותך. אמא

  2. שני יקרה,
    קראתי את הפוסט (השני?) שלך. כמה שאת צודקת. סימון המחירים יכול לבלבל אנשים שונים – וזה לא שייך לעניין של צרכים מיוחדים בלבד. מצטערת שלא יכולה לכתוב יותר [שתי ידיי פגועות וכעת קשה לי להקליד]
    הרעיון שלך על השעון מעניין, אבל אולי אמך בכל אופן תוכל למצוא מי שיוכלו לסייע לך ללמוד (בעל פה?) את הדרך הבינלאומית הזאת?
    התמונות של הקינוחים כל כך יפות. הוכחה נוספת לכך שאת מוכשרת בכל כך הרבה דרכים.
    חג שמח לך
    מֵאש"א
    (הדודה של רועי)

  3. את בהחלט צודקת, לגבי כל מה שרשמת! הרבה פעמים המחיר בכלל לא מסומן, ואי אפשר לדעת כמה דברים עולים.
    לגבי מה שהצעת על השעות – זאת באמת השיטה האמריקאית. הם כותבים שעה, נניח 10:00, ואז כותבים am כדי לסמן בוקר או pm כדי לסמן ערב. אז כיוונת לדעת גדולים 🙂
    דבר אחרון שרציתי לומר – הקינוחים שלך נראים ממש שווים! אולי תתני לנו את המתכון של העוגת גבינה דובדבנים?
    חג שמח!!

  4. שני שלום,

    אני חושב שאת מאד צודקת לגבי סימון המחירים. הבעיה היא אפילו חמורה יותר: במקרים רבים המחירים נכתבים בכוונה כדי לבלבל, גם את מי שלא בחינוך מיוחד. כל מיני הנחות שונות ומשונות, שבחלק מהמקרים בכלל אינן משתלמות, אבל רק מי שיעשה את כל החישובים יעלה על זה, ולמי יש כוח? בסה"כ רצינו לקנות משהו… אז אני מאד מזדהה עם מה שכתבת.
    והקינוח עשה חשק! 🙂 למרות שאני אלרגי לקיווי (זה היה קיווי שם, נכון?), אבל זו כבר בעיה שלי…
    חג שמח! 🙂

  5. שני היקרה, זאת כבר הפעם השניה שאני קוראת פוסט שלך, ונהנית. כיף לראות איך נערה צעירה כמוך מרגישה בטוחה בעצמה ומצליחה להתבטא כל כך יפה. מחכה לקרוא את הפוסטים הבאים שלך! חג שמח

  6. שני היקרה, רוב האנשים שאני מכירה רק מתלוננים כשיש מצב מעצבן ומבלבל, אבל לא מציעים פתרונות. פשוט אומרים לעצמם ״ככה זה בעולם , אין מה לעשות״. נפלא לקרוא את הבלוג שלך שבו יש לך גם פתרונות והצעות לשיפור! אני מצפה לקרוא בבלוגים הבאים שלך עוד רעיונות מעניינים!

  7. בארצות הברית הם עובדים רק עם שעות 0 עד 12. ורושמים AM לבוקר, ו-PM לערב. כנראה מפני שזה פחות מבלבל.
    אני כל הזמן עושה תרגיל 12:
    10=22-12
    וכך לא מתבלבלת.

  8. היי שני!
    נהנתי מאוד לקרוא את הבלוג שלך. תודה לך ששיתפת אותנו בתחושות שלך בדברים יומיומיים שלפעמים אנשים עם צרכים רגילים לא שמים לב אליהם.
    אולי, בקרוב, כשתהיה לנו כנסת וממשלה חדשה, תוכלי לכתוב לאחד (או יותר) מחברי וחברות הכנסת ולעניין אותם ברעיונות הטובים והחשובים שלך!
    אהה… והקינוחים נראים מ-צ-ו-י-ן !

  9. יהודית יפה

    שלום שני, מאד התרגשתי מכתיבתך הכנה והאמיתית, לא הרבה אנשים מעיזים לכתוב כך בצורה ישירה את מה שהם חושבים ומרגישים.
    המתכונים שלך נראים מצוין, טוב שמצפיה בתמונות לא משמינים.
    לגבי מה שכתבת על המחירים אני מאד מזדהה אתך, אבל אני חושבת שהרבה דברים נובעים לא מתוך רצון רע, אלא פשוט מתוך חוסר מחשבה.
    אני מציעה לך לנסח מכתב המפרט את הדברים שמקשים עליך ועל רבים אחרים, זו עבודה של לימוד ממש,אולי תחשבי למשל לעשות את זה עם המורה בכתה, או אולי יש לך חונכת, או עם בת שרות לאומי בבית הספר. אפשר לחשוב ביחד למי כדאי להעביר את המכתב. אולי לכמה אנשים במקביל- קוראים לתרגיל כזה צוות חשיבה.
    אם תקחי על עצמך משימה חשובה זו תעזרי לעצמך ולעוד הרבה אנשים וגם החנויות ירויחו מזה כי יותר אנשים יוכלו לערוך קניות.
    בהצלחה, את נשמעת נערה כיפית
    יהודית יפה

  10. הי שני,
    נהנתי מאוד לקרוא את התפיסה שלך לגבי הצגת מספרים במחירים ובטלוויזיה.
    אני מסכימה עם הפתרונות שהצעת, ובנוסף רוצה לספר לך שגם בני הקטן עם צרכים מיוחדים, ובינתיים עד שהעולם ישתנה, אני פשוט מציעה לו לשאול, כמו שאני שואלת לפעמים, את בעל המכולת לדוגמא: אז כמה עולה במבה אחת בלבד!
    אל תתביישי לשאול, המספרים באמת מבלבלים…
    ואם שואלים עם חיוך ובסבלנות (לא בדיוק שהמוכר עונה למישהו אחר) בדרך כלל המוכר גם יענה יפה!
    אם הוא יענה לא יפה-אז תגידי אנחנו כבר נטפל בו!

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לשני ורוחמה וייס-גולדמן