ספיר ברוזנברג לוי חדש – בננות Blogs – פלטפורמת הבלוגים של אתר בננות
מבוא
אמנות בבסיסה נוצרת ע"י אנשים ששוברים את החוקים. למרות שיש לה הגדרה מילונית, האמנים כיום יוצאים מהקופסא ומוצאים דרכים להביע בדרכים יוצאות דופן את האמנות והאמירה שלהם.
מה נעשה עד כה בעולם האמנות? לאן פונה עתיד האמנות? מי מגדיר מה הוא אמן? האם זה הכישרון? תהליך היצירה? התוצאה הסופית? המקום שבו היצירה נוכחת? הבאז שנעשה לאחר התליה של העבודה?
בעולם שבו הטכנולוגיה משתלטת על שגרת היום יום גם מוזיאונים משנים את ההתנהלות ומתגמשים בעקבות גדולתה של המדיה החדשה. האם אפשר להגדיר מה היא אמנות?
מה היא אמנות?
כיום הרבה אנשים יוצרים להנאתם מלאכת יצירה כמו ציור, רישום, פיסול, סריגה, פסיפס ועוד.
האם הם נחשבים אמנים? מי מגדיר אמן? האם היצירה עצמה או התהליך? המחשבה? האם המקום שבו מוצבת היצירה הוא שיגדיר אותה אמנות?
לפי ההגדרה המילונית – "יצירה ששקעו בה כישרון רב וטעם מעולה, יצירה שיש בה כדי להנות את הרואה או את השומע ולגרום להם חוויה אסתטית", כך לפי מילון אוקספורד.
המילה יצירה משמעותה ליצור משהו חדש. לפי המילון אחד הקריטריונים הוא שהאדם צריך ליצור משהו חדש. בניגוד גמור, ידוע שהאמן מרסל דושן הציב משתנה במוזיאון עם החתימה שלו והעבודה הזו נקראת אמנות. האמן השתמש בחומר קיים ולא יצר אותו מכלום.
לכן אולי האמנות היא משהו שנמצא פיזית במוזיאון וע"י כך מגדירים יצירת אמנות. האמן מאוריציו קטלן מערער על כך. הוא הדביק בננה לקיר בגלריית אמנות באזל במיאמי בעזרת סלוטייפ, היצירה הזו לא תישאר לנצח, כי היא יכולה להירקב או להיאכל.
בסופו של דבר הבננה נאכלה, אך מי שרכש את היצירה בסכום 120 אלף דולר, קיבל תעודת אחריות, שאומרת כי הבעלים רשאי להחליף את הבננה באחת אחרת.
דוגמאות נוספות כמו אלו יוצרות תיגר על עולם האמנות, על המושג והפירוש של יצירת אמנות.
דבר נוסף כתוב בהגדרה המילונית הוא שהשקיעו כישרון רב וטעם מעולה. האמירה הזו מעלה שאלות נוספות, מי מגדיר מהו כישרון רב? האם דרוש כישרון כדי להציג יצירת אמנות? בעבר היצירות המבוקשות ביותר הן נעשו ע"י האמנים המוכשרים ביותר, מהזרמים המחדשים ביותר, עם האמירות החדשות ביותר. האמנים שהשקיעו שעות ארוכות בהכנת הציור / הפיסול / הרישום, יצרו המון סקיצות והשקיעו שנים רבות של תרגול.
בימים אלו ההשקעה הפיזית הכי מינימלית הופכת לבאז גדול בעולם האמנות.
לכן אולי היד של האמן הוא מה שחשוב באמת? החותם הסופי שלו? הדיוק של מיקום האלמנטים בעבודה או העין של האמן שמחליטה איך העבודה תראה בסופו של דבר?
האמן הבולט והנועז, דמיאן הירסט, שמוכר בזכות העבודות היוצאות דופן שלו, החשיבה מחוץ לקופסא וללא מעצור כספי, הציג בגלריית הווייט קיוב בלונדון את העבודה היקרה ביותר: יציקת גולגולת מהמאה -19 מצופה מעל 8,000 יהלומים ומכילה את השיניים המקוריות של הגולגולת. התהליך לעבודת הרדי מייד הזו, לא נעשה ע"י דמיאן לבדו, מעבר לכך שהגולגולת נקנתה, היציקה וההדבקה של היהלומים נעשו על ידי בעלי מקצוע.
לאחר שהפרכנו את הטענה הזו, האם היצירתיות מתפרסמות לפי המסר? איך יצירות נהיות מפורסמות? את הציור המפורסם "המונה ליזה" הרבה מאוד אנשים מכירים, גם אלו שלא קשורים לעולם האמנות. היצירה הזו התחילה כאנונימית בקירות הלובר מוצגת לצד יצירות נוספות, והיא קיבלה את התהילה הגדולה שלה בדרך לא שגרתית. ערב אחד היצירה נעלמה והותירה את חלקה בקיר ערום. בעקבות כך היו המון ספקולציות מה עלה בגורלה, כתבות בעיתון וחקירות היו לגבי מקום המצאות הציור. אך גם לסיפור הזה היה סוף טוב והיצירה נמצאה אצל אחד מהעובדים. כאשר הציור הוחזר למוזיאון היא הוצג על הקיר לבדו ותפס את כל תשומת הלב. האם הבאז שמאחורי היצירה, לרוב מתרחש לאחר התליה, הוא מה שקובע את החשיבות של יצירת האמנות?
החלק האחרון בהגדרה המילונית של אוקספורד למה היא אמנות הוא "היצירה שיש בה כדי ליהנות את הרואה או את השומע ולגרום להם לחוויה אסתטית".
לא מן הנמנע שאמנים ויוצרים כיום מעלים את היצירות שלהם לרחבי האינטרנט. המיידיות של הפלטפורמה הזו והקלות שבה אפשר לצרוך מידע מכל מקום, בכל זמן היא הסיבה להאצת עולם האמנות בנוכחות הדיגיטלית שלה. החוויה של מוזיאונים וגלריות וירטואליות היא אחרת בתכלית שלה ממה שעולם האמנות היה רגיל אליו. אין צורך בפתיחות רשמיות של תערוכות, אין סיבה להתנייד מהבית לאזור המוזיאון, להתגנדר, להתחשב בשעות הפתיחה, לתאם כתבים, צלמים, אוצרים, קולגות וכו'.
החיסרון העיקרי הוא שאין אפשרות להיפגש עם האמן פנים מול פנים, ללא תקיעות של סאונד ווידאו קפוא, לשאול שאלות ולהסתכל מקרוב על הבחירה של משיכות המכחול, המסגרת, הגימור הסופי של הפסל, לחוות בעיניים את גודל היצירה ולתהות מדוע היא נבחרה להיות מוצגת כך, לשוחח עם אנשים נוספים על האמנות ועוד.
מאידך, גם צדדים חיוביים יש. בעידן הנוכחי, במהפכת הטכנולוגיה, מתעדים את תהליך היצירה ומפרסמים ברשתות החברתיות אמנים מפורסמים ואנונימים כאחד. כאן יש הזדמנות לאנונימיים לקבל במה, לצבור קהל, למכור יצירות ללא עמלות של גלריות או מוזיאונים ולהתפרסם בקלות רבה יותר. באינטרנט אין סלקציה ובכך האינסטגרם הופך להיות הגלריה הוירטואלית של כל אחד. היצירות מסודרות אחד ליד השני, במין פסיפס הרמוני. לצד כל תמונה מופיע שם האמן, תיאור ואופציה לרכוש מתוך הגלריה הייחודית. מכאן עולות השאלות האם הרשתות החברתיות והגלריות הוירטואלית שמות תיגר למוזיאונים והגלריות שאנחנו מכירים? מה היה קורה אם כל אחד שמגדיר את עצמו אמן היה מציג במוזיאון או גלריה מסורתית, האם ערך האמנות ירד? האם ערך המוסד ירד? האם יהיו רק 15 דק' תהילה לכל אחד? איפה עובר הגבול בין יצירה שמוצגת במוזיאונים לבין כזו שלא? ומה דרוש מאמן כדי להציג במוזיאון? האם האינסטגרם משנה את התנהלות המוזיאונים?
האם התקופה שבה מוזיאונים לא היו מרשים לצלם את היצירות האמנות נגמרה? בימים אלו המון מוזיאונים מתגמשים לאור הנסיבות הנוכחיות ומעודדים את תיעוד הביקור בעזרת תיוגים ברשתות החברתיות. המוזיאונים שמים דגש על החוויה של המבקר, וכך גם האמנים. תערוכות אמנות שנותנת מקום למבקר להביע את עצמו, להיות חלק מהאמנות, החוייה שלו יותר אימרסיבית, וזכירה. למשל יאוי קוסאמה הציגה בתערוכה שלה חדר לבן עם פריטים לבנים. בתחושה הראשונה רואים מיצב מנימליסטי שלא מתקשר ליאוי אך כאן נכנסים המבקרים לתמונה. המקום שלהם להביע את עצמם ולהדביק מדבקות צבעוניות, עגולות, במגוון גדלים כפי שנראה להם, ללא הוראות. על פניו נראה שהמבקרים משנים את החדר וצובעים אותו, אך כאן האמנית שמה את חותמה ע"י הבחירה של הצבע המסוים לכל מדבקה, בחירת הגודל והגימור.
כך שיתוף הפעולה בין האמן והמבקרים בכל הגילאים יוצר חוויה משתנה בין מבקר למבקר שמוסיף עוד ועוד צבע, מביע את עצמו ומוסיף למבקר שקודם לו. ביצירה זו גבולות האמן והמבקר מטשטשים.
התערוכה #Sapir_Art מציבה תיגר נוסף על עולם האמנות. המיצב שמוצג בגלריה וירטינה ע"ש ג'וליה מזרחיHIT, נותן הזדמנות לכל אחד להציג את היצירתיות שלו ולהביע אותה על קירות הגלריה. לאחר שיטוט בתערוכה ניתנת האפשרות לעשות צילום מסך של המיצב (כן גם כאן יש הסתגלות לעידן הטכנולוגי כמו במוזיאונים), או צילום סלפי בעזרת פילטר באפליקציית אינסטגרם. כך המבקר מביע את הזוויות המיוחדות שהוא מצא, את המקומות הנסתרים שאפשר לגלות רק בעזרת יציאה מהקופסא, לכל אחד תוצאה שונה מהקודם לו. לאחר מכן מעלה את התמונה שבחר לחשבון האינסטגרם שלו (גלריה וירטואלית בפני עצמה שחושפת את היצירה לעולם שלם וללא גבולות) מוסיף לתיאור הפוסט את שם התערוכה #Sapir_Art ובכך התמונה תעלה לקירות הגלריה הוירטואלית בויטרינה, חולון. מכך לאחר שהציג את היצירה שלו בתערוכה המבקר הופך ל"אמן" והתמונה שצילם ל"יצירת אמנות". בקלות כזו כל אחד יכול להפוך לאמן ולקבל את המעמד הנכסף.
התערוכה מורכבת מאלמנטים תלת ממדיים כמו במוזיאוני POP UP ברחבי העולם שמטרתם להיות "רקע יפה לאינסטגרם". התערוכה מורכבת ממגוון צורות, טקסטורות, ועיצובים שמזמינים את הצופה לקחת חלק בתערוכה ולהפעיל אותה.
כפי שתרבות האינסטגרם של העידן הנוכחי מעצבת מחדש את נראות המוזיאונים וקוראת תיגר על מושג האמנות כך גם התערוכה, שפותחת צוהר לאמנים נוספים לקרוא תיגר ולצאת מגבולות המוכר.
מה היא אמנות? מי מגדיר מה היא אמנות? מי מחליט מי הוא אמן? מה עתיד האמנות ומה עוד אפשר לחדש? אין אפשרות להגדיר מה היא אמנות מהסיבה הפשוטה שהיא תמיד משתנה. אך דבר אחד בטוח שהאמנים מצליחים בכל פעם להמציא את עצמם מחדש.
ספיר ברונזברג לוי, אמנית ויזואלית, יוצרת חוויות, צלמת ומעצבת גרפית. מציגה תערוכות אמנות משנת 2021. "בעיני אין יצירת אמנות בלי קהל פעיל ". האמנית יוצרת מיצבים שעומדים ומחכים להפעלה. היא מזמינה את הצופים לקחת חלק בעבודותיה, לעבור איתן תהליך ולהפוך לחלק אינטגרלי מהתערוכה. בלעדי הצופים האקטיביים העבודות חסרות ואינן מסוגלות להתקיים בזכות עצמן. באמצעות עבודות אמנות אינטראקטיביות המשלבות טכנולוגיות חדשניות, שואלת שאלות על השפעת הרשתות החברתיות על הדור הנוכחי וההשפעה של האדם על הסביבה.