איך שתציע את המיטה
לקח לנו עשרות שנים
לקח לנו חיים שלמים
להבין –
אתה לא אוהב אותנו
ומעולם לא אהבת
ולעולם לא תאהב
תמיד עשית בשבילנו הכול
נתת לנו כול מה שהיינו צריכים
אבל לא מאהבה
אלא מתוך כורח
כאילו האל שבשמיים
או הגנים האבולוציוניים
הכריחו אותך
היית גאה בנו קצת
לפני שעזבנו את הבית
כי אז עוד הייתה האשליה
שעוד ייצא מאיתנו משהו
שנקים משפחה משלנו
ונביא לעולם את הדורות הבאים
כמו שהאל והטבע רוצים
היום כבר בקושי יש לך סבלנות
לשמוע את השטויות שלנו
אתה רק רוצה לשמוע שהכול בסדר
ושנינו יודעים שכבר מאוחר מדי
אתה תעזוב אותנו
עם לב שבור לרסיסים
וטעם מר בפה
וזיכרונות עצובים
על איך שפספסנו אחד את השני
ואחרי לכתך אנו נצטרך לראות
איך הכול קורס כמו מגדל קלפים…