בננות - בלוגים / רונן בלומברג / בלדה עצובה לסיגריה – סיפור קצר
אלכימיה מילולית
  • רונן בלומברג

    יליד 1977 ראשון לציון, בוגר בית הספר של החיים. ב-2009 הוציא לאור את ספר שיריו "שירים שבורים" בעריכת עמוס לויתן. ב-2011 הוציא לאור את ספר סיפוריו "הדחויים" בעריכת יובל גלעד, שניהם ב"הוצאת גוונים". ב-2013 הוציא לאור את ספר שיריו השני "המשוגע בעליית הגג" בעריכת יובל גלעד בהוצאת עיתון 77. ב2016 הוציא לאור את ספרו הרביעי "שירי כוכב קורס" הוצאת עיתון 77 ובעריכת יובל גלעד. עוסק בכתיבה יוצרת וביבליותרפיה, כותב שירה ופרוזה. מתנסה בכתיבת תסריטים בתור תחביב, מפרסם מיצירותיו באתר עמותת "אנוש".

בלדה עצובה לסיגריה – סיפור קצר

בלדה עצובה לסיגריה

 

סיפור קצר מאת רונן בלומברג

 

 

זה התחיל לפני שבוע לערך – מתי ישב לו בסלון בדירה שלו בשעת אחר צהריים רגועה על הכורסא שלו ושמע מוזיקה רגועה ברדיו ועישן כרגיל ואיפר לתוך מאפרה. מתי היה מעשן כבר 20 שנה לערך מאז גיל 20 הוא עישן המון – שלושה ארבעה קופסאות לפעמים אפילו חמש אם לא הצליח לישון בלילה…

 

השותף אסף חזר לדירה אחרי יום עבודה ארוך וקשה

"הי" חייך לעברו מתי "מה נישמע? איך היה היום שלך?"

אסף הביט במתי במבט קשה וכעוס

"מתי תעשה טובה היה לי יום קשה בעבודה ואני ניחנק מהריח סיגריות שלך תעשה טובה תיכנס לחדר שלך ותעשן שם ותסגור אחרייך את הדלת אני לא רוצה לריב איתך"

מתי נעלב וניכנס כועס לחדר שלו לוקח איתו את המאפרה והסיגריות

 

אחרי זה אסף ראה טלוויזיה כול אחר הצהריים ואכל מול הטלוויזיה ונירגע מהיום הקשה שלו ומתי נישאר בחדר וחשב על איך עוד ועוד אנשים כמו אסף כמו השכנה למעלה עושים לו את המוות בגלל שהוא מעשן. מתי הלך ונעשה כועס יותר ויותר לבסוף החליט לנסוע להיות אצל הוריו הוא ארז תיק והזמין מונית וכעבור רבע שעה כבר ישב על המרפסת אצל הוריו המבוגרים ועישן ושתה קולה זירו… הוא סיפר להוריו מה קרה ואיך נימאס לו שדוחים אותו כי הוא מעשן כמו שתמיד מוצאים סיבה לדחות אותו… ואימו התחילה לדבר אל ליבו שייגמל מעישון… מתי הלך ובסוף השתכנע והחליט להיגמל ונתן להוריו את כול הסיגריות שלו וכלי העישון כדי שישימו אותם אצלם וחתם על "חוזה גמילה מעישון" מול אימא שלו והוריו וגם הוא החליט להישאר לשבוע הראשון לגמילה שלו אצל ההורים ולישון בחדר הישן שלו אצלם…

 

ההורים הלכו לישון ומתי נישאר ער שותה קולה זירו על המרפסת ואט ואט החלו הקריזים והערגות לעשן מתי ניסה ללכת לישון אבל לא ממש הצליח לבסוף נירדם לכמה שעות וקם לפנות בוקר ויצא אל המרפסת לראות את השחר הוא היה גמור בלילה היו לו חלומות בהם הוא עישן סיגריות חופשי…

הוא ניזכר במילים של אימא שלו "אתה נותן את המילה שלך שאתה מפסיק לעשן! אתה מתחייב!" "ממתי לדפוק כמוני יש מילה בכלל?" שאל את עצמו מתי וכעת הבין מה כול כך הרגיז אותו מצד אסף ויתר הלא מעשנים הצדקנים והמפונקים שלא יכולים לסבול ריח עשן הם התייחסו אליו כמו אל נרקומן כמו אל ג'אנקי דפוק סוג ב'…

 

השחר החל לעלות מתי לא ידע במה למלות את הזמן בסוף הלך להכין קפה שחור חזק שיעורר אותו במרפסת עם הקפה הוא נישבר כליל והלך לחפש בשקט היכן אימו החביאה/שמה את קופסאות הסיגריות והמציתים שלו לבסוף מצא ולקח מהשקית קופסה חדשה ומצית וחזר למרפסת לעשן עם הקפה הוא איפר לתוך כוס פלסטיק עם קצת מים… הוא הרגיש סחרחורת קלה והשתעל שיעול עם ליחה ריח העשן היה מסריח… ועיניו היו עצובות והוא פחד מה יקרה כשהוריו יקומו וימצאו שעישן… מתי חשב עוד ועוד – הוא באמת נרקומן מסריח של ניקוטין ומתי שהוא יוציאו את העישון מחוץ לחוק ואנשים יצאו להפגין ויצעקו "מוות למעשנים!" הרשויות יכריזו על "מלחמה בעישון ובמעשנים" ויקימו את "הרשות למלחמה בעישון" מישהו ימציא סטיקר לאוטו עם פתגם עממי כמו "מעשן טוב הוא מעשן מת" ואנשים ידביקו אותו לאוטו שלהם והוא ימצא את עצמו נרקומן הומלס ברחובות או בבתי כלא אם לא ימות קודם מסרטן ומחלות ריאה…

 

מתי שאל את עצמו מדוע הוא לא יכול להפסיק לעשן? מפני שהוא לא באמת רוצה להפסיק לעשן ולמה הוא לא רוצה להפסיק לעשן באמת? מפני שהוא לא מאמין שהוא יכול! ולמה הוא לא מאמין שהוא יכול? מפני שהוא חש קריזים וסבל של התמכרות של נרקומנים כשהוא מנסה להפסיק לעשן… וזה כול הסיפור… ואם הוא לא מסוגל להפסיק לבד אז לא יעזרו פה מדיטציות רוחניקיות ותפילות וקבוצות תמיכה וגמילה ולא קבוצות 12 צעדים ומכוני גמילה פרטיים או דרך קופת חולים ושאר שטויות – הכול ביוכימיה נוירולוגית במוח נטו…

 

בסופו של דבר אימו קמה מוקדם ותפסה אותו על חם מעשן במרפסת "עכשיו תביא לי את הסיגריות ותהנה מהסיגריה האחרונה בהחלט שלך" אמרה לו אימו "אני עכשיו הולכת להחביא את הסיגריות שלך איפה שלא תמצא אותם לעולם!" הוסיפה

 

———–

 

כעבור יומיים שלושה מתי היה ממורמר וכועס על עצמו ועל הוריו ועל כול המצב שניקלע עליו "איך הסכמתי לשטות הזו?!" חשב הוא כבר חיפש בכול הדירה של הוריו כאשר ישנו בלילות או כאשר יצאו לכמה שעות לסידורים שלהם – הוא עשה זאת באלגנטיות ובעדינות ככול שיכל פותח כול ארון וכול דלת וכול מיכל וכול מגירה ומציץ בפנים בתקווה למצוא את הסיגריות והמציתים שבטיפשותו וויתר עליהם – על הסמארטפון שלו הייתה אפליקציה מחורבנת לגמילה מעישון שספרה את הזמן שעבר מאז עישן את הסיגריה האחרונה שלו יומיים ו10 שעות ו35 דקות ומתי הלך וכעס על ההתמכרות שנלקחה ממנו…

 

יום ראשון בבוקר אימו ישנה ואביו יצא לקניות מוקדם בבוקר לתחילת שבוע ומתי ניצל את הזמן ומהר יצא בשקט מהבית וירד לרחוב והלך למכולת היחידה שהכיר בסביבה וקנה שני קופסאות סיגריות ושני מציתים וטמן אותם בתיק האישי שלו איפה שהוריו לעולם לא יחפשו וחזר מהר לדירה לגלות לשמחתו שאימו עדיין שקועה בשינה ואביו טרם חזר מהקניות. "את הסיגריות האלה אני אשמור לעצמי בלבד ולא אגלה ולא אתן אותם לאימא" אמר וכך עשה וכול יום במהלך השבוע היה יורד למטה "להתאוורר" בגינה שליד הבית ושם היה מעשן 2 4 6 סיגריות כדי להעביר את הקריז ואחרי זה חוזר ומשקר לאימו שלא הלך לקנות סיגריות ושלא עישן פשוט שיקר במצח נחושה ובליבו כבר רצה לחזור לדירה שלו עם אסף ולעשן לו חופשי מול הפרצוף…

 

וככה עבר לו השבוע ו"החוזה לגמילה מעישון" שלו עמד להסתיים ומתי שיקר להוריו ושיקר לאימו ורימה אותם והרגיש כמו נרקומן עלוב שחי חיים כפולים ומרמה את כולם ואת עצמו… לפתע הבין כי אימו אשר תמיד הייתה מתייחסת אליו בחיבה מתייחסת אליו כמו אל הבת אשר תמיד רצתה שתהיה לה ולא באמת קיבלה אותו כפי שהוא אלא תמיד רצתה "לתקן" אותו לעשות אותו "מושלם" כראות עיניה ואז הבין למעשה שאין לו יותר מה לחפש בבית הוריו או אצל אימו…

 

החוזה הסתיים ואימו ואביו המבוגרים והזקנים הסיעו אותו חזרה לדירה… אימו הייתה כולה חיוכים ומתי הרגיש איך בא לו למות או לפחות לקבור את עצמו מרוב בושה כול הנסיעה – הם הגיעו.

"עכשיו אתה מתחיל חיים חדשים כלא מעשן" אמרה לו אימו כולה קורנת מאושר הוא הודה להם ונישק אותם לקח את דבריו ועלה לדירה שם מצא את אסף רואה טלוויזיה כרגיל בסלון…

 

מתי ניכנס לחדרו בשקט וסגר את הדלת אסף בכלל לא טרח לומר לו שלום כאילו הוא אוויר – מתי הניח את התיק עם חפציו על הריצפה והתיישב על הכיסא בחדר ושלף את קופסת הסיגריות שנותרה לו והדליק לו אחת…

 

הוא החליט כי יותר לא ייסע אל הוריו מעכשיו זה רק הוא בדירה הזו עם אסף המניאק והשכנים ששונאים ריח עשן סיגריות מעכשיו זה רק הוא והסיגריות רק הוא וההתמכרות שלו – דבר ראשון שעשה היה להסיר את האפליקציה של הגמילה מעישון מהטלפון הדבר השני שעשה היה לצאת ולקנות פאקט סיגריות שלם כ200 סיגריות ודבר שלישי הזמין פיצה וקולה זירו הביתה – הוא אכל בחדר את הפיצה ושתה עם סיגריה מהקולה זירו…

 

הוא חשב מה יהיה בעתיד מה יהיה איתו ומה עם הוריו… כשהוריו יהפכו לזקנים וסיעודיים ויחפשו על מי להישען הוא לא יהיה שם עבורם הוא לא יהיה שם עבור אימו כשתזדקק לו… ואילו מה יהיה איתו מתי? הוא ילך וידעך בעריריות וימות לבד כמו כלב ודבר לא יוכל למנוע את זה גם לא רצונה של אימו ש"הכול יהיה בסדר"…

 

"הכול זה הצגה אחת גדולה" חשב לעצמו מתי "כולם מעמידים פנים שהכול בסדר או יהיה בסדר ושום דבר לא בסדר ושום דבר לא יהיה בסדר" כולם מעמידים פנים כי כולם מטומטמים או פשוט משקרים לעצמם…

 

"מתי! סגור את הדלת! אני ניחנק מהעשן שלך! אי אפשר לנשום!" צעק אליו אסף מהסלון. לרגע או שניים חשב מתי לצאת מהחדר וללכת מכות רצח עם הבנזונה הזה ללמד אותו לקח אחת ולתמיד אבל מיד נפלו עליו רפיון ידיים וחולשה – אחרי הכול אין לזה סוף העולם מלא בבני זונות כמו אסף שלא מעניין אותם דבר מלבד התחת של עצמם – אסף מייצג את העולם כולו – אנוכי אגואיסטי רע מניאק ורקוב עד לעצם… חולירע בקיצור ומתי חשב איך אימו ואביו עכשיו הגיעו כבר לבית שלהם ואימו שמחה שהצליחה "לתקן" את הבן שלה והוא עכשיו "לא מעשן" ואין יותר שקר גדול יותר מזה… "מגיע היה לי שתתפוס על חם" חשב מתי ואולי בעצם הם יודעים אביו אימו כי שיקר ורימה אותם? האומנם יכול להיות שהם עד כדי כך טיפשים? ואולי הם פשוט אוהבים אותו כול כך עד שהם האמינו לשקרים שלו עד שמרוב אהבה עיוורת אמרו לעצמם "הבן שלנו לא ישקר לנו" וזה בעצם מה שהוא עשה במצח נחושה מבלי למצמץ!

 

מתי חשב על זה בעוד דמעות יורדות מעיניו… "אז אם כך מגיע לי…" חשב "מגיע לי לגור עם חארות כמו אסף ועם שכנים מחורבנים… מגיע לי בעצם לסבול"…

 

סוף.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לרונן בלומברג