פרוכת
הקירות בחדרי היו פרוכת
למשכן היש –
אדרת סופגת קולות ותחושות
ולובשת צלליות בשתיקה.
תפילותיי הגנוזות בבהירות,
כשורשי אוויר שקופים,
מלופפים סביב חללים
של ייאוש ותקווה,
היו השה לעולה –
קורבן לאמת לכודה בהווה מתמשך,
מקיימת מצוות גופנפש,
במגבלות רגעי אושר
עטויים אוויר לוהב,
חסומים לאור צורב –
זבח לגעגוע חורץ לשונות
מתנפצים ללא מילים,
וטווה קורי זיכרון
בזמן שנשפך לאין.