רינה סולומון
  • רינה סולומון

פרוכת

פרוכת

 

הקירות בחדרי היו פרוכת

למשכן היש –

אדרת סופגת קולות ותחושות

ולובשת צלליות בשתיקה.

 

תפילותיי הגנוזות בבהירות,

כשורשי אוויר שקופים,

מלופפים סביב חללים

של ייאוש ותקווה,

היו השה לעולה –

קורבן לאמת לכודה בהווה מתמשך,

מקיימת מצוות גופנפש,

במגבלות רגעי אושר

עטויים אוויר לוהב,

חסומים לאור צורב –

זבח לגעגוע חורץ לשונות

מתנפצים ללא מילים,

וטווה קורי זיכרון

בזמן שנשפך לאין.

 

 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרינה סולומון