רינה סולומון חדש – בננות – בלוגים אתרים
שקיעה
פלומה זהובה נכרכה סביב
צוואר האופק חסר הגבולות
בקרבה יתרה אל המבקש
להכילה בתוכו.
הים הקדימו ובתאוותו
העז פניו והערה נפשו –
משך את השמש
וכירבל אותה בזרועותיו השופעות.
עורקי צוואר האופק האדימו
התכרכמו פניו וחשכו עיניו –
עלטה כיסתה באטיות
את עולמו.
נכלם השתרע בכריעה דמומה
ובצער אחרון של פרידה מוכרת
המתין להבהוב כוכב מרמז
כי עליו להסתיר תבוסתו
מאחורי זכוכית כבדה ואפלה
עד לבוא השחר
הגואל.