הדרך לחיבוק
פסיעות של אשמורת ,
באמצע שום מקום ניצב בוטיק המחשבות ,
הרמתי פיסה תשושה ונכנסתי.
שרר שם הס מוחלט
עיוות של הבל היופי ,
מציאות שחצתה כל דמיון ;
עקצה אותי הפיסה זועקת חלושה
בכי תמרורים בדרך המוצא .
איה אותה דרך נשאלתי
האם קצרה היא כאורך יקום
או שמא ארוכה כסבלי ,
לחשה אותה פיסה מועדת אנושה
ואני קשוב לה ותוחב הסבר
אצל מוחי ביציע .
ליתן מענה בפי על דרך ארוכה
שתקצור ותגדום כל רוע ,
הוספתי שלווה נצחית אצילת תעוזה
ולקחתי אותה עמי
כדי שנוכל לגמוע טעמם של חיים .
אני ופיסה אחת –
מלאכת מחשבות .
מרגש כמה שיש מילים שנכנסות אל הנשמה…כמה כאב וכמה הבנה כמה מילים מנגנות על מיתרי הלב.
פשוט הכי כנה ומיוחד.