רמי_מור חדש – בננות – בלוגים אתרים

הילה וקוץ בה ספרי לי ילדתי אל מי את מרותקת , ספרי כיצד נשגבים חייך אך את כה מרוחקת , שכחת באיזה צד תנומי ואת לא מתעוררת – שכחת אל מי לבוא לקראת והמיטה תנום עלייך . הן רק אתמול הגעת ניבי שפתייך טרם נשרו ואת עומדת על שלך משחקת מחבואים עם עצמך , פרטי כיצד חולפים ימייך הנך ילדה ...

מֵעֵבֶר לגבעה מעבר לגבעה חוצים את הכיכר פונים שמאלה בין העצים עולים ריחות של תבשילים וגם דמדומי חָלָב יש שם , אני ממתין לך שתרדי ואת גם . מעבר לגבעה אורב לו רוע ולא הציבו שלט אין כניסה , אט אט יורד הערב עשה הוא את יומו אויר דלוח אותו ניתן היטב לשמוע ואותך גם . את כל מה שתכתיבי ...

מלכות רדומה איך אחמם לך טיפותיו של גשם קר האם אעטוף אותן בצעיף של צינה או שמא אטפס על הרוח , הרי הזזתי הרים בשבילך , אך את בשלך ממאנת ללבלב .   יצרנו מוסכמות חדשות זהויות עם תורשה , קבעתי פגישה עם שלכת אך לא נותרו לי עלים . עתיר הוא כוחו של חורף עזוב ואפל עתירים כוחותיי לרפא ...

מכתב לבייבי נפשך מיוחדת וראויה לקבל שירה שכזאת אך מעולם לא שמרת את שיריי , על שבירת מוסכמות ונתינה אינסופית אימתי תתעשתי לו תהיי שם באמת לגעת עם חייך בחיי . אמרי לי מה בך פוחד , ספרי לי כיצד הנך מוודאת שזה מעבר לאשליה , אולי נבהלת מלהיכשל מלהאמין עני לי האינך אבודה בעצמך ?! קל לך יותר למצוא פגמים ...

היא קטפתי כוכב בשבילך בכדי שיאיר לך את מה שהחושך לא הצליח להסתיר . השכלתי לכבס לך דמעות כדי לא לשגות לעולם , כדי לא להפסיק . ניכשתי חלוקי נחל לאורו של סהר עטיתי מלבושים בגופי הרדום ואת כי מעדת מכיליון של זעם שמטת ידייך נותרתי דומם . תני לי לפרום לך תוגות בטעם של פעם , אגזור רבידים של ...

הדרך לחיבוק פסיעות של אשמורת , באמצע שום מקום ניצב בוטיק המחשבות , הרמתי פיסה תשושה ונכנסתי. שרר שם הס מוחלט עיוות של הבל היופי , מציאות שחצתה כל דמיון ; עקצה אותי הפיסה זועקת חלושה בכי תמרורים בדרך המוצא .   איה אותה דרך נשאלתי האם קצרה היא כאורך יקום או שמא ארוכה כסבלי , לחשה אותה פיסה מועדת ...

תּוֹעָה   אם תרצי נרכב על גב ירח נעוף לארץ הפלאות , את אשר יגורנו נראה ממעל רחוק מאתנו הן תרצי .   הרי נרדם לו חיוכך מטמון חבוי נביא לך גם , הדר שלווה שנערמה מתבונתך שלך תרצי .   אף אם אהיה אביר בלי תואר וכבו מאורות עיניי , אתן לך את הארץ המובטחת אוהב אותך בלי די ...

נתיב בגלל אותו נתיב יומי הראשון התארך ; תרתי לחפש אחרייך להתיר את כל הרשע ולהותיר פיסת כוכב ששייך רק לנו , נקי מכל רבב . זה לא שהעולם ורוד אלה אנחנו שצובעים את היקום ויוצרים שאיפות שאבדו לנו פעם כשעוד הייתה תמימות בקצה האחר של חיינו . הצלחנו לאלף גורל ולייעד לנו רקמת אוהבים , מאז ומתמיד חבקנו יחד ...

נקודת המבט שלה מכילה חיים שלמים עת היא באה – שלא תשוב לשם, היא סוף של החיים שלו. תחושת ליטוף של אהבה נטיפים של יושר ועור מתוק, האישה שנשמתה מחייכת תיקח אותו גבוה תמצא כוכב על שמו. אולי גם נחת עברה מורא הוא, עת של הכרעה תהיה העת בה היא תשים את נפשה לנוח כדי לסלק את כל הפחדים מכל ...