בזמן האחרון נעלמות לי המילים. פעם הייתי יכולה למצוא לתחושה הזאת תיאור קצת יותר מדויק. הייתי כותבת משהו כמו "המילים מתחבאות לי, נשכחות, הולכות לאיבוד. אבל אפילו את התחושה הזאת אני מתקשה להסביר במילים. אני שפעם שלטתי על המילים ביד רמה. אחת אחת הן היו מתייצבת אצלי במסדר במחברת ומה יצא מכל זה? כמה סיפורים שכתבתי בנעורי אבדו בתהומות המחשבים ...

בית 4   כתיבה אולי צריכה להיות כמו מוסיקת ג'ז, מנצלת טעויות לטובתה. חופשית ובהיסח הדעת. כמו אכילה. מוסיקת ג'ז הפכה להיות מוסיקת רקע למסעדות, היא מגיעה תמיד עם אוכל, זאת מוסיקה שלא מצריכה אותך להתחייב. הכתיבה דווקא דורשת התחייבות, שוב התחייבות. זאת לא המילה המתאימה כאן, אולי התמסרות, הכתיבה דורשת התמסרות, זה כבר נשמע מדויק יותר. בחדרי הניתוח הרבה ...

בית 2   הרב בברית עם עיניו הנוצצות הזכיר לי את אוריה, שהכרתי בנעורי. גם לאוריה היו עיניים נוצצות, שנראו כמו קרעים בהירים בתוך עורו השחום. את אוריה הכרתי בספריה של התיכון. הספרייה שהייתה לי מקלט בהפסקות. אוריה היה הנער הראשון שהכרתי שקרא וכתב שירים. זה היה נראה לי מופלא- בן שכותב. עד אז לא ידעתי שיש אפשרות כזאת. באותה ...

בית 1 נדב שתק כל הדרך הביתה. שפתיו ממלמלות בלי קול, זקנו רועד והידיים אוחזות חזק בהגה. לא ניסיתי לדובב אותו. ידעתי שזה לא כדאי. אפילו הילדים בכיסאותיהם מאחור השתתקו. מבינים שעדיף להם לדחות סיפוקים כרגע. כל אותו בוקר הוא טרח במטבח המסעדה. מרכיב תרכובות, רוצח ירקות, רוקח שיקויים. נדב אומר שתכלס הבישול הוא העבודה שהוא הכי אוהב לעשות במסעדה ...