ארכיון כותב: ניבה רטנר

במלתחת הבריכה

אישה מבוגרת במלתחת הנשים. המים זורמים על פלגי גופה, על השדיים שנושקות לכרס.  היא עוצמת את עיניה בהנאה מהזרם הקר שנתחלף בים וזולג בגבעותיה. היא עוצמת את עיניה, הרפיון של אחרי השחייה משתחרר אצלה בגוף ולא אכפת לה מכלום. לא אכפת לה שהיא נראית כמו הר ולא אכפת לה שאף אחד לא מתייחס אליה, מקסימום השומר בכניסה לבריכה מברך אותה ...

קרא עוד »

ג'ז בית 6

IMG_20160116_140925 (1)

 בזמן האחרון נעלמות לי המילים. פעם הייתי יכולה למצוא לתחושה הזאת תיאור קצת יותר מדויק. הייתי כותבת משהו כמו "המילים מתחבאות לי, נשכחות, הולכות לאיבוד. אבל אפילו את התחושה הזאת אני מתקשה להסביר במילים. אני שפעם שלטתי על המילים ביד רמה. אחת אחת הן היו מתייצבת אצלי במסדר במחברת ומה יצא מכל זה? כמה סיפורים שכתבתי בנעורי אבדו בתהומות המחשבים ...

קרא עוד »

ג'ז בית 5

שמחה המתנדבת הייתה סיפור בפני עצמה. אישה ששערה הקצוץ אסוף במטפחת לא מטעמי דת אלא מטעמי היגיינה- שחלילה לא תיפול שערה לתוך כוסות התה בעגלה שבה השקיעה את כל מרצה ותזהם את הכוסות. אישה צנומה וקטנה שלעיתים נדמה שעגלת התה, שהעמיסה בכל בוקר בכוסות מחדר האוכל, גדולה ממנה. מאז שבעלה נפטר, בבית-החולים שלנו, היא הגיעה בוקר בוקר ביחד עם עובדי ...

קרא עוד »

ג'ז בית 4

Che

בית 4   כתיבה אולי צריכה להיות כמו מוסיקת ג'ז, מנצלת טעויות לטובתה. חופשית ובהיסח הדעת. כמו אכילה. מוסיקת ג'ז הפכה להיות מוסיקת רקע למסעדות, היא מגיעה תמיד עם אוכל, זאת מוסיקה שלא מצריכה אותך להתחייב. הכתיבה דווקא דורשת התחייבות, שוב התחייבות. זאת לא המילה המתאימה כאן, אולי התמסרות, הכתיבה דורשת התמסרות, זה כבר נשמע מדויק יותר. בחדרי הניתוח הרבה ...

קרא עוד »

ג'ז- פרק 2+3

יאיר גל

בית 2   הרב בברית עם עיניו הנוצצות הזכיר לי את אוריה, שהכרתי בנעורי. גם לאוריה היו עיניים נוצצות, שנראו כמו קרעים בהירים בתוך עורו השחום. את אוריה הכרתי בספריה של התיכון. הספרייה שהייתה לי מקלט בהפסקות. אוריה היה הנער הראשון שהכרתי שקרא וכתב שירים. זה היה נראה לי מופלא- בן שכותב. עד אז לא ידעתי שיש אפשרות כזאת. באותה ...

קרא עוד »

בבריכה עם אורי

בלי דלי, בלי כף, בלי מזרון בצורת ברווז, בלי בריכה ארוכה, הרשו לנו להצטצמם רק במטר רבוע במים העמוקים. והגוף החלקלק של הבן שלי נצמד אלי. לא מבין שאם יעזוב אותי יטבע כי זה מים עמוקים כאן והוא צוחק צוחק. פעם ראשונה איתו בבריכה בקיץ. שנה הבאה זה יהיה אחרת.

קרא עוד »

כמה הגיגים מברצלונה

תמונה של הילדים להשווצה

  העיר נהייתה קשה. הכל סגור, תפוס, צריך להזמין מראש, רק בסופי שבוע. לא ידידותי לילדים. לא ידידותי בכלל. בערבים כולם הולכים לכיכר אספניה, מביטים במזרקות שצבעם וצורתן משתנה, נושמים לרווחה, סוף סוף משהו חינם ופתוח. מרגיש כמו ערב יום העצמאות של מדינה אחרת. . בבית קפה בברצלונה יושבת חבורה של אמריקאים. אמריקאי אחד כנראה ממוצא סקנדינבי. רואים שהוא עף ...

קרא עוד »

נער ואביו בטיסה

בטיסה בדרך חזרה לארץ נער מתבגר מתרפק על ברכי אביו. הוא גבוה מאוד הנער מתפשט על שני כיסאות ובכל זאת אביו מניח עליו יד כאילו היה ילד קטן. ושניהם נרדמים. שלמה חשב שהנער לא כל-כך בנורמה (קוגניטיבית או נפשית), מגע כזה בין לאב לבנו המתבגר נראה לו לא מתאים, בעיני הוא נראה מעורר קנאה. הלוואי שילדי תמיד ירצו שאחבק אותם. ...

קרא עוד »

ג'ז

התמונה של Vimark:
.

בית 1 נדב שתק כל הדרך הביתה. שפתיו ממלמלות בלי קול, זקנו רועד והידיים אוחזות חזק בהגה. לא ניסיתי לדובב אותו. ידעתי שזה לא כדאי. אפילו הילדים בכיסאותיהם מאחור השתתקו. מבינים שעדיף להם לדחות סיפוקים כרגע. כל אותו בוקר הוא טרח במטבח המסעדה. מרכיב תרכובות, רוצח ירקות, רוקח שיקויים. נדב אומר שתכלס הבישול הוא העבודה שהוא הכי אוהב לעשות במסעדה ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לניבה רטנר