קולאז': דיוקן עצמי

שמרי עלי

בַּבֹּקֶר הִתְנַהֵל כִּמְאַחֵר, לְבַדּוֹ
חָצָה אֶת הַגַּן אֶל הַסִּפְרִיָּה הָעִירוֹנִית.
הַסַּפְרָנִית אָמְרָה, "מֻתָּר רַק סֵפֶר בְּיוֹם."
קָרָא וְהֶחְלִיף, קָרָא וְהֶחְלִיף.
הַדִּמְיוֹן עָטַף נִפְלָאוֹת לְעֵינָיו,
צְבָעִים הִתְחַלְּפוּ מוּל הָאוֹר.
כָּךְ מִדֵּי יוֹם עַד הַצִּלְצוּל.
הַמְּחַנֶּכֶת שָׁלְחָה מִכְתָּב.
אָבִיו הִתְרַגֵּז וְהִצְלִיף עַל רַגְלָיו.
לֹא סִפֵּר, לֹא נִשְׁאַל, רַק בָּכָה.
"שִׁמְרִי עָלַי מֵאֲנָשִׁים רָעִים,"
בִּקֵּשׁ מֵאִמּוֹ.

נוסטלגיה

פַּעַם בְּשָׁבוּעַ אַרְבָּעִים וְשִׁבְעָה וָחֵצִי גְּרוּשׁ
לְהַצָּגָה יוֹמִית.
תָּמִיד בְּיוֹם רִאשׁוֹן.
אָלִיקִי אוֹ לוּאִי דֶה פִינֶס,
פְרַנְק סִינַטְרָה וְג'וֹן וֵיין, אֲפִלּוּ
מִטְרִיּוֹת שֶׁרְבּוּרְג עִם קַתְרִין דֶנֶב.

אִם לֹא, זָרַק עַצְמוֹ לָרִצְפָּה, בּוֹעֵט.

שני שירים שאהב

קָטָלוֹג שֶׁל אֲדֻמִּים נִפְתַּח בַּשָּׁמַיִם.
כְּכָל שֶׁהֶחְשִׁיךְ נִהְיָה יוֹתֵר בָּרוּר
וְאִם הָפַךְ מִלָּה – הוּא מָצָא.

"רְאֵה שֶׁמֶשׁ לְעֵת עֶרֶב אֲדֻמָּה".

בְּשִׂמְחַת עֲנִיִּים
רָאָה אֶת הַמֵּת חַי הוֹלֵךְ
וְחוֹזֵר בֵּין הַשִּׂיחִים,
פָּנָיו נוֹגְעוֹת בִּזְכוּכִית הַחַלּוֹן,
עֵינָיו וּשְׂפָתָיו בּוֹעֲרוֹת.
רַעְיָתוֹ בִּזְרוֹעוֹת אַחֵר.

חָשַׁב וְהָפַךְ, אֶפְשָׁר שֶׁאִמּוֹ
מַבִּיטָה בּוֹ כָּעֵת, רוֹצָה לְהִתְחַבֵּק.

רכילות

פַּעַם יָשַׁבְתִּי בְּקָפֶה וֶרֶד,
מַבִּיט בְּאַלְתֶרְמַן שֶׁיָּשַׁב לְבַדּוֹ,
שָׁקוּעַ בָּעֶרֶב הַיּוֹרֵד וְחוֹלֵם.

אֲפִלּוּ לֹא אָמַרְתִּי שָׁלוֹם.
אָמַרְתִּי לְאָבִי, "זֶה אַלְתֶרְמַן!"
אָבִי שָׁתָה אֶסְפְּרֶסוֹ.
לֹא רָצִיתִי לְהַפְרִיעַ.
חשבתי יותר עליהָ

הַפְּסִיכוֹלוֹג שֶׁאֵלָיו הָלַכְתִּי
אָמַר שֶׁמִּיַּלְדוּת כָּזֹאת בָּאִים עֲבַרְיָנִים.
"עָשִׂיתָ דֶּרֶךְ יָפָה," רָצָה לְהַחְמִיא.
"אֵיפֹה הַכַּעַס שֶׁלְּךָ?" שָׁאַל,
"הַכַּעַס שֶׁל יֶלֶד שֶׁאִמּוֹ הִתְאַבְּדָה."

יָדַעְתִּי, לֹא כְּדַאי לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת.
זוֹ הָיְתָה פְּגִישָׁה אַחֲרוֹנָה.
אִבַּדְתִּי שׁוּב אֶת אִמִּי.

הָיִיתִי יֶלֶד שֶׁלֹּא בִּקֵּשׁ רַחֲמִים,
הֲבָנָה. לֹא יָדַע שֶׁאֶפְשָׁר.
הָאִפּוּק – מֵיתָר
שֶׁמַּשְׁמִיעַ נִגּוּן מַר.